סיפור קצר, לא מכתב שרשרת
0 views
Skip to first unread message
Omri Cohen
Nov 29, 2007, 6:45:22 PM11/29/07
to Alon B, Alo...@hotmail.com, Amit, amit...@post.tau.ac.il, Amos Magril, Anve Turel, ap...@post.tau.ac.il, arie...@post.tau.ac.il, Arik Moyal, asaf...@post.tau.ac.il, Asriel Burenstien, Avi Kreimer, Boaz Farago, bpatte...@gmail.com, bravermanm, ce...@gaash.co.il, cfir...@post.tau.ac.il, ch...@post.tau.ac.il, Christian Krupp, Croydon Brown, DAD, Dan Semo, dana...@post.tau.ac.il, Daniel - scheme, David Sum, Dod Abaraham, Don Collins, dori...@post.tau.ac.il, Eldar MP Miluim, eli mich, eliy...@post.tau.ac.il, erez...@post.tau.ac.il, gads...@post.tau.ac.il, gill...@post.tau.ac.il, gur haykin, gurc...@zelda.securehbs.com, gu...@post.tau.ac.il, hac...@post.tau.ac.il, hada...@gmail.com, hare...@post.tau.ac.il, havi...@post.tau.ac.il, herm...@post.tau.ac.il, hern...@post.ac.il, hern...@post.tau.ac.il, hezi...@walla.co.il, Idan Tal, Ilana Ben Amos, ilan...@post.tau.ac.il, ilan...@post.tau.ac.il, itay...@post.tau.ac.il, itay...@post.tau.ac.il, izak...@post.tau.ac.il, jewis...@gmail.com, jobs-univers...@comverse.com, Keren Elul, kere...@post.tau.ac.il, kobi elkabetz, kobi elkabetz, kre...@bgu.ac.il, leave-1962...@specials.fragrancenet.com, le...@post.tau.ac.il, lido...@post.tau.ac.il, lila...@post.tau.ac.il, li...@printbox.co.il, LINEAR ALGEBRA, lior...@post.tau.ac.il, lior...@post.tau.ac.il, mailor...@kathmandu.co.nz, matt...@post.tau.ac.il, mazk...@geva.co.il, Mazor Tal, mic...@post.tau.ac.il, mich...@post.tau.ac.il, Moran Oz, mora...@post.tau.ac.il, moz...@013.net.il, Mushiel Biton, nadi...@post.tau.ac.il, Nawaporn Seemewong, Neil OShea, Nisha Hitech - Kineret Dayan, Noa'le, Nufar Eli, Odelia David, Ofri Levi, omer...@post.tau.ac.il, omr...@gmail.com, omri...@post.tau.ac.il, ord...@computex.co.il, Or...@tauex.tau.ac.il, orka...@post.tau.ac.il, oz1...@gmail.com, PC Tools Support, razi...@post.tau.ac.il, rman...@yahoo.com, ronen d, ro...@alzt.tau.ac.il, sa...@mayfairgames.com, sani sanilevich, Semama, ser...@computex.co.il, Shani Feigenberg, shim...@post.tau.ac.il, shte...@post.tau.ac.il, shuva-...@darvick.com.hk, softwa...@googlegroups.com, taa_cal...@airasia.com, tome...@post.tau.ac.il, tome...@post.tau.ac.il, unsub...@camera4less.co.il, Uri Pelli, virt...@post.tau.ac.il, yael...@post.tau.ac.il, yae...@post.tau.ac.il, Yaheli Cohen, yaniv...@walla.com, yari...@post.tau.ac.il, Zeev Ramot, Ziv Nagar, אשריאל בורנשטיין, בית משפחת כהן, גלעד כהן, זליביאנסקי אולגה, חזי כהן, סהר רובין, פורטל פסיכומטרי, ציבולסקי אריאל, רותם אהרן
>>
>> מוקדש לדורון אלמוג
>>
>> הקדישו דקה לקריאת הקטע הבא והחליטו במה תבחרו. אל תחפשו את הבדיחה בסוף,
>> כי
>> אין! תקראו את זה בכל זאת
>>
>> ו השאלה היא: האם אתם תעשו את אותה הבחירה ?
>>
>> בארוחת ערב למטרות צדקה שהתקיימה למען בית ספר לילדים בעלי ליקויי למידה, קם
> אב
>> של אחד התלמידים ונשא נאום אשר אף אחד מן הנוכחים לא ישכח. אחרי ששיבח רבות
> את
>> בית הספר ואת הצוות המסור שלו, הוא שאל שאלה:
>>
>> "כאשר שום דבר לא מפריע לו, הטבע עושה את הכל בשלמות. למרות זאת בני, שי, לא
>> יכול ללמוד דברים שילדים אחרים יכולים. הוא לא יכול להבין דברים שילדים
>> אחרים
>> מבינים. איפה הסדר הטבעי של הדברים בבני?"
>>
>> הקהל היה המום מהשאלה.
>>
>> האב המשיך: "אני מאמין שכאשר ילד כמו שי, מוגבל פיזית ונפשית, מגיע לעולם,
>> מגיעה הזדמנות לטבעו האמיתי של האדם להציג את עצמה, והיא מגיעה בצורת
> ההתנהגות
>> של אנשים אחרים כלפי אותו הילד." לאחר מכן הוא סיפר את הסיפור הבא:
>>
>> שי ואביו טיילו ליד פארק שבו ילדים ששי הכיר שיחקו בייסבול. שי שאל "אתה
>> חושב
>> שהם יתנו לי לשחק?" אביו של שי ידע שרוב הבנים לא ירצו שמישהו כמו שי יהיה
>> בקבוצה שלהם, אבל האב גם הבין שאם יותר לו לשחק, הדבר יעניק לו תחושת שייכות
>> וקצת ביטחון בכך שאחרים יקבלו אותו למרות מגבלותיו.
>>
>> אביו של שי, שלא ציפה להרבה, התקרב לאחד הילדים במגרש ושאל אם שי יכול לשחק.
>> הילד הסתכל סביבו בחיפוש אחר הכוונה ואמר "אנחנו מפסידים ויש לנו מעט
>> שחקנים,
>> המשחק כרגע בסיבוב השמיני. אני מניח שהוא יכול להיות בקבוצה שלנו, וננסה
> להכניס
>> אותו לחבוט בסיבוב התשיעי."
>>
>> שי הלך בקושי לכיוון הספסל של הקבוצה, לבש חולצה של הקבוצה עם חיוך רחב,
>> והתיישב. לאביו הופיעה דמעה בקצה העין, והרגשת חמימות מילאה את ליבו. הילדים
>> ראו את שמחתו של האב על היחס שנתנו לבנו. בסוף הסיבוב השמיני קבוצתו של שי
>> הצליחה להוסיף עוד נקודות, אך לא מספיק כדי לנצח. בתחילת הסיבוב התשיעי, שי
> שם
>> כפפה והלך לשחק בשדה הימני. למרות שלא חבטו לכיוונו כדורים, הוא היה נלהב רק
>> מהיותו חלק מהמשחק ועל השדה. הוא חייך מאוזן לאוזן ונופף לאביו, שישב על
>> הספסלים ביציע. עכשיו, כשכל הבסיסים מלאים וחסרות רק עוד נקודות ספורות
>> לניצחון, היה זה תורו של שי לחבוט בכדור.
>>
>> בצומת הזאת, האם הילדים יתנו לשי לחבוט ויוותרו על הסיכוי לניצחון במשחק?
> באופן
>> מפתיע, שי קיבל את המחבט. כולם ידעו שחבטה היא הכל מלבד אפשרית, מכיוון ששי
> לא
>> ידע אפילו איך להחזיק במחבט, וכמובן שלא לחבוט בכדור.
>>
>> כששי התקרב לעמדת החבטה, המגיש, שראה שהקבוצה השנייה שמה את הרגשתו הטובה של
> שי
>> מעל החשיבות של הניצחון, התקרב מספר צעדים כדי שיוכל לזרוק לשי כדור חלש
>> יותר
>> בו יוכל לחבוט. ההגשה הראשונה הגיעה ושי הניף את המחבט באופן מגושם ופספס.
>> המגיש התקרב מספר צעדים נוספים, וזרק שוב את הכדור בעדינות לכיוונו של שי.
> הפעם
>> שי הצליח לחבוט בכדור לכיוון האדמה, והכדור התגלגל לכיוונו של המגיש.
>>
>> המשחק אמור היה להסתיים בשלב זה, אך המגיש הרים את הכדור, ובמקום לזרוק אותו
>> לילד בבסיס הראשון, הוא זרק את הכדור חזק וגבוה. שי יכול היה להיפסל וזה היה
>> סופו של המשחק.
>>
>> המגיש זרק את הכדור בדיוק מעל לראשו של הילד שעמד בבסיס הראשון, אל מחוץ
> להשיג
>> ידם של חברי קבוצתו. כל הקהל ביציעים וחברי הקבוצה החלו לצעוק "שי, רוץ
>> לבסיס
>> הראשון!" שי מעולם לא רץ רחוק כ"כ, למרות זאת הוא הגיע לבסיס הראשון. הוא
>> התרוצץ ליד הבסיס הראשון, מבוהל ופעור עיניים.
>>
>> כולם צעקו "רוץ לבסיס השני! רוץ לבסיס השני!"
>>
>> שי רץ בצורה מגושמת לבסיס השני. חסר נשימה וקורן, הוא נאבק להגיע לבסיס
>> השני.
>> כאשר שי היה בדרכו לבסיס השני, הילד ששיחק בצד הימני הרחוק של המגרש החזיק
>> את
>> הכדור. הוא היה הילד הקטן ביותר בקבוצה. זאת הייתה ההזדמנות שלו להיות
>> הגיבור
>> של קבוצתו הפעם הראשונה. הוא יכול היה לזרוק את הכדור לילד בבסיס השני, ובכך
>> לנצח במשחק, אך הוא ראה את כוונתו של המגיש, לכן זרק את הכדור בכוונה גבוה
>> ורחוק ככל שיכל מעל לראשו של הילד שבתחנה השלישית. שי רץ לכיוון התחנה
> השלישית
>> נרגש כולו, בזמן שחבריו לקבוצה המשיכו לרוץ ולהקיף את כל התחנות.
>>
>> כולם צעקו "שי, שי, שי, רוץ כל הדרך!"
>>
>> שי עשה את דרכו לבסיס השלישי. הילד מהקבוצה הנגדית, שעמד בבסיס הרביעי
> ואחרון,
>> רץ לשי לעזור לו, וכיוון אותו לכיוון הבסיס השלישי. הילד צעק "רוץ לשלישי!
> שי,
>> רוץ לשלישי!" כששי הקיף את הבסיס השלישי, הילדים משתי הקבוצות ואלה שעמדו
>> בצד
>> וצפו צעקו "שי, רוץ לבסיס הבית!" שי רץ לבסיס הבית, דרך על הבסיס, וכולם
> הריעו
>> לו כגיבור שניצח את המשחק לקבוצה שהפסידה.
>>
>> באותו היום, המשיך האב את הסיפור בקול רך ודמעות זולגות, הילדים משתי
>> הקבוצות
>> עזרו להביא חלק אמיתי של אהבה ואנושיות לעולם שלנו.
>>
>> שי לא החזיק מעמד עוד קיץ, הוא נפטר באותו החורף. הוא לא שכח את היותו
>> גיבור,
>> וכמה עשה את אביו שמח. כמה שימח את אימו כשהגיע הביתה, הדמעות שזלגו מעיניה,
>> החיבוק שנתנה לגיבור הקטן שלה!
>>
>> ועכשיו הערת שוליים קטנה: כולנו שולחים אלפי בדיחות דרך האי-מייל בלי מחשבה
>> שנייה. אבל כשמגיעים לשליחת הודעה על הבחירות שבחיים, אנשים חושבים פעמיים
>> אם
>> להעביר או לא. הגס, וולגרי, ולרוב גם המגונה, עוברים בקלות במרחב הוירטואלי,
> אך
>> החלטות פומביות על הגינות לרוב מדוכאות בבתי ספרינו ומקומות העבודה שלנו.
>>
>> אם אתם חושבים על להעביר את המסר הזה הלאה, רוב הסיכויים שאתם מתחילים למיין
> את
>> האנשים בפנקס הכתובות שלכם אשר להם לא יהיה "מתאים" לשלוח סוג כזה של הודעה.
>> ובכן, האדם ששלח לכם את ההודעה האמין שכולנו יכולים לגרום לשינוי. לכולנו יש
>> בכל יום אלפי הזדמנויות לעזור לאנשים להבין את "הסדר הטבעי של הדברים". כ"כ
>> הרבה דברים שאנו עושים והם טריוויאליים בין אנשים, מציגים בפנינו את הבחירה:
>> להעביר הלאה את ניצוץ האהבה והאנושיות, או שמא נוותר על ההזדמנות להאיר את
> יומם
>> של אלה מאיתנו שיכולים פחות, וחיים בעולם פחות טוב וקר יותר משלנו.
>>
>> איש חכם אמר פעם שכל חברה נשפטת בדרך שהיא מתייחסת לאלה שהמזל האיר להם פחות
>> מלאחרים .
>>
>> אתם יודעים שיש לכם שתי בחירות:
>>
>> 1. למחוק. 2. להעביר הלאה.
>>
--
Omri Cohen
>> מוקדש לדורון אלמוג
>>
>> הקדישו דקה לקריאת הקטע הבא והחליטו במה תבחרו. אל תחפשו את הבדיחה בסוף,
>> כי
>> אין! תקראו את זה בכל זאת
>>
>> ו השאלה היא: האם אתם תעשו את אותה הבחירה ?
>>
>> בארוחת ערב למטרות צדקה שהתקיימה למען בית ספר לילדים בעלי ליקויי למידה, קם
> אב
>> של אחד התלמידים ונשא נאום אשר אף אחד מן הנוכחים לא ישכח. אחרי ששיבח רבות
> את
>> בית הספר ואת הצוות המסור שלו, הוא שאל שאלה:
>>
>> "כאשר שום דבר לא מפריע לו, הטבע עושה את הכל בשלמות. למרות זאת בני, שי, לא
>> יכול ללמוד דברים שילדים אחרים יכולים. הוא לא יכול להבין דברים שילדים
>> אחרים
>> מבינים. איפה הסדר הטבעי של הדברים בבני?"
>>
>> הקהל היה המום מהשאלה.
>>
>> האב המשיך: "אני מאמין שכאשר ילד כמו שי, מוגבל פיזית ונפשית, מגיע לעולם,
>> מגיעה הזדמנות לטבעו האמיתי של האדם להציג את עצמה, והיא מגיעה בצורת
> ההתנהגות
>> של אנשים אחרים כלפי אותו הילד." לאחר מכן הוא סיפר את הסיפור הבא:
>>
>> שי ואביו טיילו ליד פארק שבו ילדים ששי הכיר שיחקו בייסבול. שי שאל "אתה
>> חושב
>> שהם יתנו לי לשחק?" אביו של שי ידע שרוב הבנים לא ירצו שמישהו כמו שי יהיה
>> בקבוצה שלהם, אבל האב גם הבין שאם יותר לו לשחק, הדבר יעניק לו תחושת שייכות
>> וקצת ביטחון בכך שאחרים יקבלו אותו למרות מגבלותיו.
>>
>> אביו של שי, שלא ציפה להרבה, התקרב לאחד הילדים במגרש ושאל אם שי יכול לשחק.
>> הילד הסתכל סביבו בחיפוש אחר הכוונה ואמר "אנחנו מפסידים ויש לנו מעט
>> שחקנים,
>> המשחק כרגע בסיבוב השמיני. אני מניח שהוא יכול להיות בקבוצה שלנו, וננסה
> להכניס
>> אותו לחבוט בסיבוב התשיעי."
>>
>> שי הלך בקושי לכיוון הספסל של הקבוצה, לבש חולצה של הקבוצה עם חיוך רחב,
>> והתיישב. לאביו הופיעה דמעה בקצה העין, והרגשת חמימות מילאה את ליבו. הילדים
>> ראו את שמחתו של האב על היחס שנתנו לבנו. בסוף הסיבוב השמיני קבוצתו של שי
>> הצליחה להוסיף עוד נקודות, אך לא מספיק כדי לנצח. בתחילת הסיבוב התשיעי, שי
> שם
>> כפפה והלך לשחק בשדה הימני. למרות שלא חבטו לכיוונו כדורים, הוא היה נלהב רק
>> מהיותו חלק מהמשחק ועל השדה. הוא חייך מאוזן לאוזן ונופף לאביו, שישב על
>> הספסלים ביציע. עכשיו, כשכל הבסיסים מלאים וחסרות רק עוד נקודות ספורות
>> לניצחון, היה זה תורו של שי לחבוט בכדור.
>>
>> בצומת הזאת, האם הילדים יתנו לשי לחבוט ויוותרו על הסיכוי לניצחון במשחק?
> באופן
>> מפתיע, שי קיבל את המחבט. כולם ידעו שחבטה היא הכל מלבד אפשרית, מכיוון ששי
> לא
>> ידע אפילו איך להחזיק במחבט, וכמובן שלא לחבוט בכדור.
>>
>> כששי התקרב לעמדת החבטה, המגיש, שראה שהקבוצה השנייה שמה את הרגשתו הטובה של
> שי
>> מעל החשיבות של הניצחון, התקרב מספר צעדים כדי שיוכל לזרוק לשי כדור חלש
>> יותר
>> בו יוכל לחבוט. ההגשה הראשונה הגיעה ושי הניף את המחבט באופן מגושם ופספס.
>> המגיש התקרב מספר צעדים נוספים, וזרק שוב את הכדור בעדינות לכיוונו של שי.
> הפעם
>> שי הצליח לחבוט בכדור לכיוון האדמה, והכדור התגלגל לכיוונו של המגיש.
>>
>> המשחק אמור היה להסתיים בשלב זה, אך המגיש הרים את הכדור, ובמקום לזרוק אותו
>> לילד בבסיס הראשון, הוא זרק את הכדור חזק וגבוה. שי יכול היה להיפסל וזה היה
>> סופו של המשחק.
>>
>> המגיש זרק את הכדור בדיוק מעל לראשו של הילד שעמד בבסיס הראשון, אל מחוץ
> להשיג
>> ידם של חברי קבוצתו. כל הקהל ביציעים וחברי הקבוצה החלו לצעוק "שי, רוץ
>> לבסיס
>> הראשון!" שי מעולם לא רץ רחוק כ"כ, למרות זאת הוא הגיע לבסיס הראשון. הוא
>> התרוצץ ליד הבסיס הראשון, מבוהל ופעור עיניים.
>>
>> כולם צעקו "רוץ לבסיס השני! רוץ לבסיס השני!"
>>
>> שי רץ בצורה מגושמת לבסיס השני. חסר נשימה וקורן, הוא נאבק להגיע לבסיס
>> השני.
>> כאשר שי היה בדרכו לבסיס השני, הילד ששיחק בצד הימני הרחוק של המגרש החזיק
>> את
>> הכדור. הוא היה הילד הקטן ביותר בקבוצה. זאת הייתה ההזדמנות שלו להיות
>> הגיבור
>> של קבוצתו הפעם הראשונה. הוא יכול היה לזרוק את הכדור לילד בבסיס השני, ובכך
>> לנצח במשחק, אך הוא ראה את כוונתו של המגיש, לכן זרק את הכדור בכוונה גבוה
>> ורחוק ככל שיכל מעל לראשו של הילד שבתחנה השלישית. שי רץ לכיוון התחנה
> השלישית
>> נרגש כולו, בזמן שחבריו לקבוצה המשיכו לרוץ ולהקיף את כל התחנות.
>>
>> כולם צעקו "שי, שי, שי, רוץ כל הדרך!"
>>
>> שי עשה את דרכו לבסיס השלישי. הילד מהקבוצה הנגדית, שעמד בבסיס הרביעי
> ואחרון,
>> רץ לשי לעזור לו, וכיוון אותו לכיוון הבסיס השלישי. הילד צעק "רוץ לשלישי!
> שי,
>> רוץ לשלישי!" כששי הקיף את הבסיס השלישי, הילדים משתי הקבוצות ואלה שעמדו
>> בצד
>> וצפו צעקו "שי, רוץ לבסיס הבית!" שי רץ לבסיס הבית, דרך על הבסיס, וכולם
> הריעו
>> לו כגיבור שניצח את המשחק לקבוצה שהפסידה.
>>
>> באותו היום, המשיך האב את הסיפור בקול רך ודמעות זולגות, הילדים משתי
>> הקבוצות
>> עזרו להביא חלק אמיתי של אהבה ואנושיות לעולם שלנו.
>>
>> שי לא החזיק מעמד עוד קיץ, הוא נפטר באותו החורף. הוא לא שכח את היותו
>> גיבור,
>> וכמה עשה את אביו שמח. כמה שימח את אימו כשהגיע הביתה, הדמעות שזלגו מעיניה,
>> החיבוק שנתנה לגיבור הקטן שלה!
>>
>> ועכשיו הערת שוליים קטנה: כולנו שולחים אלפי בדיחות דרך האי-מייל בלי מחשבה
>> שנייה. אבל כשמגיעים לשליחת הודעה על הבחירות שבחיים, אנשים חושבים פעמיים
>> אם
>> להעביר או לא. הגס, וולגרי, ולרוב גם המגונה, עוברים בקלות במרחב הוירטואלי,
> אך
>> החלטות פומביות על הגינות לרוב מדוכאות בבתי ספרינו ומקומות העבודה שלנו.
>>
>> אם אתם חושבים על להעביר את המסר הזה הלאה, רוב הסיכויים שאתם מתחילים למיין
> את
>> האנשים בפנקס הכתובות שלכם אשר להם לא יהיה "מתאים" לשלוח סוג כזה של הודעה.
>> ובכן, האדם ששלח לכם את ההודעה האמין שכולנו יכולים לגרום לשינוי. לכולנו יש
>> בכל יום אלפי הזדמנויות לעזור לאנשים להבין את "הסדר הטבעי של הדברים". כ"כ
>> הרבה דברים שאנו עושים והם טריוויאליים בין אנשים, מציגים בפנינו את הבחירה:
>> להעביר הלאה את ניצוץ האהבה והאנושיות, או שמא נוותר על ההזדמנות להאיר את
> יומם
>> של אלה מאיתנו שיכולים פחות, וחיים בעולם פחות טוב וקר יותר משלנו.
>>
>> איש חכם אמר פעם שכל חברה נשפטת בדרך שהיא מתייחסת לאלה שהמזל האיר להם פחות
>> מלאחרים .
>>
>> אתם יודעים שיש לכם שתי בחירות:
>>
>> 1. למחוק. 2. להעביר הלאה.
>>
--
Omri Cohen
Reply all
Reply to author
Forward
0 new messages