הי! אין לי מושג איך מעלים פה קבצים אבל יש מאמר טוב יותר של שרה בן דוד..

[ODEYA SAADON]

ויקטימולוגיה מנקודת מבט הקרבנות:
הבנת החוויה הפנומנולוגיה (פרוש ישיר) של קרבנות כפי שהיא מובנת על ידי
הקורבנות עצמם.
ויקטימולוגיית הקורבנות צריכה לשמש, במובן זה, גשר בין חוויית הסבל של
הקרבן לבין החקירה התיאורטית של התופעה. – הוויקטימולוגיה עוברת להיות
כדיסציפלינה מדעית.

הוקמו ארגוני סיוע לקורבנות במישור הבין לאומי, הלאומי והמקומי. בשל
התמקדותם בפן אחד בלבד – קורבן, פיתחו עמדות אנטי עבריינים בקשר למדיניות
אכיפת החוק. עם זאת תרמו רבות להעלאת המודעות לחוויה הקרבנית, הן בקרב
הציבור הרחב, והן בקרב אנשי המדע.
- דבר נוסף הוא צורכי הקורבנות והכרחה בצרכיהם אלו במגרת אכיפת החוק –
זאת אומרת שהמערכת מתייחסת לקרבנות, כחלק ממנה ולא כזר.
20 שנה לאחר הקמת האגודה, יש חשיבות להערכה מחודשת של התפתחות
הוויקטימולוגיה כדיסציפלינה מדעית, לאור דני המדדים המקובלים: מידת
ההתפתחות המדעית בתחום הוויקטימולוגיה, ואיכותן של ההשלכות היישומיות
שניתן להפיק מהתפתחות זו לטובת החברה.

מוקד העניין הויקטימולוגי הוא דו ממדי:
1. שמירה על זכויות הקרבן ומתן אפשרות ביטוי לקרבנות עצמם.
2. קידום הידע המדע לגבי קורבנות.

ניתן להצביע על עליה במודעות לצורכי הקרבנות ולזכויותיהם, זאת בצד
ההתפתחות המשעותית בהבנת תהליך הקרבנות. קרבנות, צורכיהם וזכויותיהם הפכו
לנושאים חשובים בסדר היום הציבורי, בדיבורים אם לא מעשיים.

עדיין חסרה התפתחות תיאורטית משמעותית הכוללת הסברים וראייה פנומנולוגיה
של חוויית הקרבנות, התהליך הקרבני, הכוחות הפועלים בו ותוצאותיו..
- שורשיה של הוויקטימולוגיה אינן בקרימינולוגיה, בסוציולוגיה אלא
בתיאורים מתחום הספרות והשירה.
- אחת ממשימותיה העיקריות של הפרדיגמה התיאורטית החדשה, היא זיהוי משתנים
מהותיים וטיפולוגיות בתחום.

מקומם של ערכים אישיים בחקר המדעי:
הוויקטימולוג הפוזיטיביסטי: יקבע בוודאות שאין מקום לעמדות אישיות במהלך
העבודה המדעית.
הוויקטימולוג הנורמטיבי: מניח כי אין אדם שמסוגל להיות באמת אובייקטיבי,
ולכן, על פי גישה זו על הוויקטימולוג להשתמש ברגשותיו וערכיו גם בעבודתו
המדעית.

הוויקטימולוגיה כמדע:
כמדע, מחויבות הוויקטימולוגיה להיענות לעקרונות היסוד המדעיים, ולקבל על
עצמה את שיטות המחקר ועקרונות הפיתוח של התיאוריות המדעיות.
הוויקטימולוגיה היא צעד אחד בדרך לשחרור מהעיסוק הקרימינולוגי המסורתי
בעבריין.
- אפשר להגיש שהוויקטימולוגיה היא תת דיסציפלינה של הקרמינולוגיה.
יש הגדרות שונות למה צריכה לכללות הוויקטימולוגיה:
 מנדלסון - כל סוגי הקורבנות
 פון הנטיג - קורבנות פשיעה בלבד
 קנודטן - מעשה ידי אדם, הוא יצר 5 קטגוריות של קורבנות:
1. קרבנות פשיעה
2. קורבנות פוליטית
3. קורבנות כלכלית
4. קורבנות משפחתית
5. קורבנות רפואית
 מובי וווקלייט - קורבנות כתופעה חברתית

ון דייק איתר מספר עמדות שעומדות בבסיס התיאוריה הוויקטימולוגית כמו
האידיאולוגיה הפמיניסטית, האידיאולוגיה השיקומית ואידיאולוגית הפיצוי.
 כמו כן הוא אמר שצריכה להיות התייחסות לממד החברתית – משפטי של התופעה!

וויקטימולוגיה פוזיטיביסטית:
מטרתה המרכזית היא לזהות את המאפיינים הגורמים לאנשים להפוך לקורבנות.
המוקד העיקרי, בגישה זו, היו עבירות בין אישיות, תוך זיהוי חלקו של
הקורבן במעשה העבירה.
• תשומת הלב לקורבן ולסביבה הסוציו תרבותית שמהווה קרקע לצמיחת הקרבנות.

השאלות המרכזיות שנשאלות על ידי ויקטימולוגים אלה, הן:
1. מדוע אנשים מסוימים נוטעים יותר להפוך לקורבנות בהשוואה לאחרים?
2. מהי ההשפעה החברתית והחוקית של ההכרה בתופעת הקורבנות?

הוויקטימולוגיה הפוזיטיביסטית חיפשה הסברים לתופעה חברתית!!!
- היא מתאפיינת באיסוף שיטתי של מידע לגבי אנשים והסקת מסקנות דדוקטיבית
(מהפרט לכלל) על פי הנתונים שנאספו.

הוויקטימולוגיה הפוזיטיביסטית דוגלת בהפרדה הין התחום המדעי-אקדמי לתחום
האקטיביזם- חברתי. (בגלל כל נושא האובייקטיביות)

ההתייחסות הפוזיטיביסטית לקורבן ולתפקידו במעשה העבירה התמקדה, בעיקר,
בעבירות אלימות בין מכרים, ולהערכת תרומתו של הקרבן לתהליך הקרבנות.
בנוסף הוויקטימולוגים הפוזיטיביסטיים הניחו, בטעות, כי משמעות המילה
"קורבן" ברורה לכל, הם הסבירו שהמונח מוגדר מעצם העובדה של ההיפגעות
ממעשה פלילי. הם לא התייחסו כלל להשלכות התיוגיות שיש למידה זו בהשוואה
לפצוע, נכה, נאנס או שודד.

פריידי בתארו את הוויקטימולוגיה הפוזיטיביסטית, טען כי ויקטימולוגיה כמדע
אינה יכולה להתנתק הממציאות, אפילו באם המציאות קשה. אולם, כמדע יש צורך
בהתרחקות ובפרספקטיבה מרוחקת ואובייקטיבית – לשם התקדמות מדעית.

למרות תרומתה של הוויקטימולוגיה הפוזיטיביסטית להבנה של המועדות להיהפך
לקורבנות וסוג קורבנות, תחומי העיסוק בגישה זו היו מוגבלים ולכן אין בה
כדי להסביר מסוגי הקורבנות. (חסרה ההרחבה בנושאים)

וויקטימולוגיה רדיקלית/ קונפליקט (מעמדות)
התיאוריה הרדיקלית מניחה כי:
 החברה בנויה ממספר רק של קבוצות שביניהן קיים קונפליקט.
 החוקים נועדו לתמוך או לפחות לשמר את המבנה החברתי הקפיטליסטי הקיים.
 בעיות חברתיות כמו פשיעה, עוני, וקורבנות יכולות להיפתר רק על ידי
שינוי מהותי בסדר החברתי.

המכשיר העיקרי לשליטה חברתית הוא החוק הפלילי ומערכת אכיפת החוק. ע"פ
התפיסה הרדיקלית, סופה שתפעל בשיטות מדכאות לא רק כלפי העבריינים אלא
כלפי החברה כולה. לכן היא לא מתמקדת רק בקורבנות פשיעה, אלא תחום עניינה
הוא כל הקורבנות שהם מעשה ידי אדם, כמו הפרת זכויות אזרח וניצול לרעה של
כוח. לכן ישנה התייחסות בגישה זו לאפילה על בסיס גזע ומעד חברתי ודיכוי
על ידי המדינה.

ישנהם 2 תפקידים חברתיים עקרים והם: העבריים והקורבן. – גבולות ההגדרה של
תפקידים אלה הם גמישים ומשתנים על פי האינטרסים של מערכת החוק.
פאלאנדיס מאמין שהעבריינים האמיתיים הם בלי הכוח והמעמד בחברה, ולכן הם
בדרך כלל מעבר למערכת אכיפת החוק ולעיתים נדירות מועמדים למשפט.

התפקיד המרכזי של הוויקטימולוגיה הרדיקאלית הוא להבנות את הדיסציפלינה כך
שבמרכזה תמצא הסוגיה של זכויות אדם. – הוויקטימולוגיה הרדיקאלית מתמקדת
בקורבנות של דיכוי מכל סוג שהוא.

הוויקטימולוגיה הרדיקלית הצביעה על המקרבן – מדכא, המדינה, הסדר החברתי
ובעלי הפריבילגיות כגורמים אוניברסאליים לקורבנות. התזה הרדיקאלית מיקדה
את הדיון בהקשרים של אפליה גזעית וניצול על רקע, ומעמד חברתי, ושיח גלוי
בסוגיה מי הם בעלי הכישורים ומי הם חסרי הכישורים. יותר על כן, על פי
גישה זו אפליה מגדרית ומעמדית וגישות של גזענות אינטלקטואלית הן שמגדירות
תרבותית וחברתית את העבריות, העבריינים והקורבנות.

ע"פ יאנג - כדי להבין קרבנות או פשיעה יש התייחס ל4 גורמים:
1. העבריין
2. הקורבן
3. המשטרה
4. מערכת הפיקוח החברתיים הפורמאליים והבלתי פורמאליים

הפשיעה = מערכת יחסים חברתית שמושפעת מהקשרים חברתיים ברמת המיקרו
והמקרו.

הוויקטימולוגיה הרדיקאלית שואפת לאובייקטיביות ולמדדים כלליים
ואובייקטיבים לקרבנות בפועל.
ישנו ניגוד מהותי ובלתי נמנע בוויקטימולוגיה הרדיקאלית – ההגדרה של המדכא
כמקרבן היא בדרך כחח סובייקטיבית, אבל, מנקודת מבט רדיקלית הנונח שואף
לאובייקטיביות.

וויקטימולוגיה ביקוטית:
ניסיון לבחון את ההקשר החברתי הרחב של הוויקטימולוגיה, כולל את הניתוח
מדיניות התגובה לקורבנות השפיעה ובחינת השירותים הניתנים להם.
השאלה שיש לשאול בהקשר לוויקטימולוגיה הביקורתית הינה: באיזו מידה
רעיונות אלה תורמים לתחום, לחקר המדעי ולהבנת המהות של הקורבנות. בחינת
הספרות של האסכולה הביקורתית מעלה שהיא מספקת מסגרת תיאורטית משכנעת יותר
להבנת הפרט.
- האסכולה הביקורתית מתייחסת לפרט כפעיל, ובעל מטרה ולא רק כמסתגל
להשפעות המבנה החברתי.
- הוויקטימולוגיה הביקורתית מדגישה את תפקיד הערכים בתהליכים החברתיים
שלהגדרת אדם כקורבן, בעוד שהגישות האחרות אינן מתייחסות לכך.
- בנוסך נראה, כי קיים ניסיון לניתוח ולעיבוד מספר בעיות תיאורטיות, אבל,
עדין אין בגישה זו פתרון לבעיה של הבנת המבנה וההבניה תרבותית של מוזגים,
רעיונות ותגים.

הוויקטימולוגיה הביקורתית מהווה ניסיון העריך איך המכניזם של הקפיטליזם
והפטרי אכלים יצר את התנאים המטריאליים בתוכם תנועות קרבנות שונות
התפתחו.
אולם, נראה שנקודת המבט הביקורתית על הפשיעה, מהווה ניסיון להבנות מסגרת
חוק וסדר כזו שתתייחס לעולם התוכן של המעמד העובד.

יש צורך גם כן בוויקטימולוגיה בהכרת הניגודיות שבין הגישה של זכויות
האדם, שכוללת רגישות לדיכוי ופיקוח, לבין גישה אלטרנטיבית, שמדגישה
אספקטים של הגנה חברתית, מניעת פשיעה ופיקוח חברית.
למרות שהוויקטימולוגיה הביקורתית מדגישה כוחות חברתיים, והארת התפקיד של
ערכים בתהליכים החברתיים של הקורבנות, עדיין היא מוכתמת באותן הבעיות להן
היא מציעה פתרון. – היא לא מוצאת בסיס משותף לפרדיגמה תיאורטית והיא
אינה משמשת קול לקורבנות עצמם!!!

הוויקטימולוגיה של הקורבנות:
בגישות השונות אין התייחסות לקולם של הקורבנות, וקיים צורך בגישה חדשה
שתספק מענה לצורך זה.
וויקטימולוגיה נורמטיבית/ של הקורבנות:
מבטא את נקודת המבט של הקורבנות, ערכיהם ורעיונותיהם. וכן מן הראוי
להבטיח בסיס פנומנולוגיה לקולו של הקרבן.

- נדרשת הבטחת שריפות המסגרת הערכית שמשמשת בסיס לעמדה, או לפעולה של
החוקר, המדינאי, מפתח השירותים או המחוקק. זאת לאחר והערכים הם שבונים את
תוכית הפעולה ל החוקר והרצון לממש תכנית פעולה מצריכה חשיבה רציונאלית.

- מדבר על: מהי ההסתברות שתופעה זו תיעשה לרצויה יותר לקורבן, מנקודת מבט
הקורבן?

מדבר על דרכים שהן ניתן להבטיח ביטוי וייצוג לדעתו ולרצונותיו של קרבן
מסוים, ואל קרבנות כקבוצה או כקטגוריה להתייחסות.
גישה זו מציגה את הקורבן, צרכיו, והאינטרסים שלו במרכז, היא מציגה נקודת
מבט שנה בניתוח תופעות חברתיות שקשורות לפשיעה, ניצול, דיכוי, או כל
פגיעה אחרת בפרט. הדגש בגישה זו הוא שמאחר וקשה או בלתי ניתן להגיע
לאובייקטיביות, על החוקר לבטא, לשקף או לתאר את נקודת המוצא הערכית שלו.
בדרך זו ההטיות תהיינה ברורות, נקודת המוצא תהיה גלויה וניתן יהיה לשפוט
או להתייחס לכתוב על רקע או בהתייחס לנקודת מוצא ערכית.

המטרה – היא שיפור מצב הקרבנות!!

לכן, בשקיפות הערכית אין די, וכן יש צורך גם במתן מקום לייצוג הפרט..

לסיכום:
אימוץ הגישה הנורמטיבית המסגרת הוויקטימולוגיה של הקורבנות, עשויה לתת
ייצוג לקרבן כפרט ולהציג תמונה סובייקטיבית וחלקית של המציאות, אך הולמת
את נקודת מבטו וצרכיו של הקרבן – פרט מסוים.

יישום הוויקטימולוגיה של הקורבנות:
בעקבות ההתפתחות באירופה צוין כי כיום למדינה אחריות לתביעת העבריין,
ובכך המדינה מסירה מעל הקרבן את האחריות להחלטה לגבי נקיטת פעולה כלשהי
באשר לעבריין.
ההתפתחויות הללו באותו לידי ביטוי גם בנטייה גוברת של תנועות למען הקרבן,
לתעל את פעילותיהם לשיפור שירותים לקרבן, תוך מתן דגש על סיוע לקרבן
להחלים מהאירוע הקרבני, ולשימוש רב יותר בגישור או צדק מאחה והשבה.

כיצד יראה שיטור מכוון קורבנות? במישור העקרוני, המשטרה תכיר בקרבנות
כצרכנים המרכזים שלה. – יביא לכך שהקורבן יוצב במקום מרכזי במשימות
המשטרה, יעלה את האספקטים של צדק פרוצדוראלי ויבטיח שהקורבן יקבל תגובה
חיובית ומטיבה לאחר העבירה.

בישראל קיימים מספר חוקים העוסקים בקרבנות: דיני ראיות, מניעת אלימות
במשפחה, תסקיר קורבן לעבירות מין – אלו נחקקו אמנם מתוך התייחסות אל
הקורבנות והרצון להגן עליהם, אך אינם מייצגים, בהכרח, את עמדת הקרבנות.
לעומתם – החוק למניעת הטרדה מינית - מכוון המיוחד לצורכי הקורבנות.
הקרבן היא המגדירה מעשה כהטרדה מינית ולכן מעבירה, כלומר, המבחן הוא על
פי התוצאה, על פי הפגיעה של הקרבן.

סיכום:
בראשיתה של ההתפתחות ההיסטורית של המערכת החברתית הקרבן היה במרכז והוא
שתבע עשיית צדק לעצמו. תקופת "תור הזהב של הקורבנות"! – עד תום ימי
הביניים.
מאז התפתחה מערכת אכיפת החוק – היו עברות כנגד השליט – ולאחר מכן כנגד
המדינה.
מטרת הוויקטימולוגיה הנורמטיבית, הוויקטימולוגיה של הקורבנות, אינה
להחזיר את "תור הזהב". (עין תחת עין) – להוסיף נקודת מבט של
הקורבנות!!!!!!