חשבתי שאולי זה יעניין אותכן..

[Naomi Steinberg]

לכל חברי מכרי וגם מי שלא מכיר אותי.
אבקשכם לשתף פוסט זה בפייסבוק בוואצפ ובכל דרך אפשרית. על תעשו לייק פשוט שתפו.

מכוון שאני מפקד בשטח כולם שואלים אותי מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לכם הלוחמים בשטח ?
בסה"כ צה"ל הגדול עוטף אותנו בצורה מדהימה מכל הבחינות.
העזרה הגדולה ביותר היא שתחבקו חיבוק גדול מלא באהבה את המשפחות השכולות ואת משפחות הפצועים הנמצאים באזורכם או בבתי החולים הקרובים או הרחוקים לאיזור מגוריכם.
בלי הרבה פוזות ולא משנה מאיזה שבט אתם בעם ישראל , תכינו חבילה יפה ומפנקת שכוללת מכתב או שלכם או של ילדכם ולכו בלי בושה .
לבית המשפחה השכולה או לבית החולים ופשוט תגידו בלי להתבייש אנחנו משפחת ... מ.. באנו לחזק אתכם.
אני אומר לכם לעניות דעתי הדבר הזה הוא הדבר המשמעותי ביותר והעוצמתי שאתם יכולים לעשות.
ואסיים בסיפור קצר שחוייתי היום.
פינינו היום לוחם מאחד הגדודים שלנו שקיבל כדור בבטן.
בזמן שאנו רצים עם האלונקה על הכתפיים, הראש שלו היה ליד הראש שלי והוא מניף את היד בצורה מרשימה כשהבוהן שלו מסמנת שהכל בסדר.
הוא מסתכל עלי ושואל אותי מי אתה?
אני עונה לו מה השם שלי ומה תפקידי בחטיבה.
הוא מחייך אלי ושואל אותי אח שלי אני אהיה בסדר ?
אני עונה על תדאג אתה תהיה בסדר גמור.
ואז הוא אומר לי אתה מבטיח לי שתבוא לבקר אותי בבית החולים ? 
אני עונה לו, בוודאי שאני אגיע לבקר אותך .
וממש לפני שאנחנו מניחים אותו במסוק הוא אומר לי אח שלי אני מא"גיסט אני חייב לחזור למחלקה שלי לעזור להם בלחימה.
אני נותן לו נשיקה על הראש ומניח את האלונקה בתוך המסוק.
אין על הלוחמים המדהימים שלנו!!
אורי שכטר,
מגבול רצועת עזה.

אורי שכטר

[Naama Bach]

נעמי, גרמת לי לחשוב שאולי מישהו יקשיב למה שאני מרגישה. כי אם לי הייתה מוטיבציה לקרוא, אולי לכן יהיה כח לקרוא, ואני ארגיש כל סוף שאני יכולה לשתף עם מישהו את מה שעובר עליי כרגע.

אם אין לכן כח לקרוא, אתן יכולות פשוט לדלג. זה בעיקר תרפיה בשבילי, להוציא את כל מה שאני מרגישה.

כרגע אני בלונדון, סמוך לביתו של השגריר הישראלי.

כשהגענו לכאן-

בהתחלה הסתכלו עליי במבט עקום.

אחר כך זורקים משפט אנטישמי פה, משפט שם.

אבל אז הגיעה שבת קודש.

שבת בצהריים. את המנוחה האהובה מפסיקות צפירות עזות והמון זועם.

פרי פרי פלסטין. ההמון צועק. משתולל. אלפים על אלפים נוהרים מתחת למלון. דגלי פלסטין. צרחות. המון שלא נגמר. פחד מוות. באיזה שהוא שלב יצאתי לרחוב. רציתי רק להיבלע באדמה. פשוט מפחיד.

ואתה כועס. כי בין האנשים הבלתי נגמרים, שצועדים שעות על גבי שעות (מ2 עד 7 בערב), יש לא רק אנשים בעלי מוצא ים תיכוני. יש שם אלפי בריטים. אלפי. שצועקים לשיחרור פלסטין מהאויב הנורא. הכי הזוי היה אחד שצעד עם דגל פלסטין בצבעי דגל הגאווה. הומו שקורא לשיחרור הדיכוי הפלסטינים ההומואים. ואתה שואל את עצמך איפה הם ואיפה המציאות.

וכשיצאתי לרחוב עזרתי אומץ וניגשתי לדבר עם בריטים חצופים.

דיברתי, ניסיתי לשכנע.

הסברתי על הרקטות, על עוטף עזה, על חמאס.

וזה פשוט לדבר אל הקירות.

מיטב האנגלית שלי לא עזרה בגרוש.

ואתה פשוט מבין שזה קרב אבוד. בלתי אפשרי.

והדמעות עולות. הייאוש מתחזק.

כולם ברחובות מסתובבים עם כרזות לטובת עזה. פליירים זרוקים ברחובות. אני רק רציתי לקרוע אותם, אבל אסור. 

בכל זאת שבת. 

שאלוקים יסלח לי, קרעתי אותם בשינוי.

אחר כך הלכתי בפארק. קבוצה של בריטים צעירים עם דגלי פלסטין בהו בי ובמשפחה שלי ומילמלו משהו על ישראל. איבדתי את זה אז לגמרי. צרחתי עליהם שזה לא מנומס לבהות באנשים. והם בריטים. הם אמורים להיות מנומסים, לא?

ואז שמענו שביום ראשון יש הפגנה לטובת ישראל.

שמחנו, שינינו את התכניות, ובאנו במיוחד להפגנה. הכמויות היו מבישות, יחסית להפגנה של יום קודם.

ומתחילה להתאסף במקום הפגנה נגדית של ערבים. לקחנו דגל וכמה שלטים והלכנו משם.

במשך כל היום הזה הסתובבתי עם דגל ישראל על התיק בגאווה.

בגאווה אמיתית.

אבל אז הגיע הערב. חזרתי למלון.

ופתאום-עשרות אופנועים של המשטרה נסעו במהירות שיא לכיווני. פחד מוות. פתאום קלטתי עשרות, אולי מאה מכוניות מצטרפות לשיירה. עם מוזיקת ראפ לטובת פלסטין. דגלי פלסטין. צפירות.פחד מוות.

זאת הייתה הפגנה ״ספונטנית״ של הערבים ללא אישור מהמשטרה. ההמון ברחוב הריע להם. ואני עם דגל ישראל על התיק.

נכון תמיד מראים תמונות של מחבלים שעושים וי עם הידיים? אז זה מה שהם עשו לי.

ברגע שהם הבחינו בדגלון שלי הם צפרו לי, סימנו לי תנועות מגונות, סימנו את הוי הנוראי הזה, קיללו.

ואני כל כך מושפלת ומפוחדת, מכניסה את הדגל לתיק. כי הייתי צריכה לחצות את הכביש, ולהם, במכוניות הפאר, אין בעיה לדרוס אותי.

ועכשיו שמעתי על יובל הימן הי״ד. ועל שאר החיילים.

ואני פשוט לא מפסיקה לבכות.

ורע לי בנשמה.

ואני רוצה הביתה.

כל כך.

סליחה שחפרתי,

אני פשוט צריכה לפרוק,

לדעת שמישהו בעולם הזה שומע אותי.

כי הבריטים האלה, החלאות אדם האלה, וככה כל שאר העולם, לא שומעים אותי. לא שומעים אותנו. ואתה מרגיש כל כך בודד בעולם.

תודה,

נעמה

‏בתאריך יום שני, 21 ביולי 2014, Naomi Steinberg <alwai...@gmail.com> כתב:

--
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'שביעיתשע"ג ראש צורים' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה דוא"ל, שלח דוא"ל אל shviitashag...@googlegroups.com.
לאפשרויות נוספות, בקר ב-https://groups.google.com/d/optout.

[Naama Bach]

יו!

פשוט תודה לכולם על מה שכתבתם לי!

יש כאן פשוט רגעי משבר אדירים (למשל שראיתי עכשיו מפגינים יהודי סאטמר עם פלסטינים, כנגד ישראל), ובכלל הידיעה שיובל היימן נפל קשה לי. קשה לי לתאר את אשחר אחות שכולה. את אמא שלה אם שכולה. קשה לי בכלל לכתוב את זה. ואני כל כך רוצה להיות באפרת עכשיו ופשוט לא יכולה...

אין לכם מושג כמה עזרתם לי עכשיו, כשקראתי מה שכתבתם לי. כי מרגיש כאן כל כך בודד.

מקווה לחזור מהר לארץ (כרגע כל חברות התעופה מבטלות בזו אחר זו...נראה מה יהיה...)

שוב תודה רבה,

נעמה

‏בתאריך יום שלישי, 22 ביולי 2014, Naama Bach <naama...@gmail.com> כתב:

[Naama Bach]

------------ הודעה שהועברה ----------
מאת: rivka rimon <rivka...@gmail.com>
תאריך: יום רביעי, 23 ביולי 2014
נושא: חשבתי שאולי זה יעניין אותכן..
אל: naama bach <naama...@gmail.com>

היי
אנחנו גם בלונדון וקראנו הרגע את מה שכתבת.  אצלנו המצב שונה לגמרי אנחנו לא הולכות עם דגל ישראל אלא מנסות לא לבלוט כמה שיותר, מתוך פחד, וכששואלים אותנו מאיפה אנחנו, אז אנחנו מניו יורק .. אנחנו מרגישות ממש אמריקאיות;-)
אנחנו ממש ממש גאות בך על הגאווה היהודית ומקוות שיהיה בסדר...
קשה להיות כל כך רחוק כשבארץ כל כך קשה...  מתגעגעות לכולכן ולארץ...

בתאריך 23 ביול 2014 09:41, "rivka rimon" <rivka...@gmail.com> כתב:

נעמה. אתם מגיעים גם לפריז?

בתאריך 21 ביול 2014 22:31, "Naama Bach" <naama...@gmail.com> כתב:

[חמדת רוז'יצקי‎]

לכל הרחוקות שמעבר לים

שולחת לכן חיבוקים ונישוקים ומקווה שלא תתקעו שם

בתאריך 23 ביולי 2014 בשעה 23:55, מאת Naama Bach <naama...@gmail.com>:

[Naama Bach]

אני נתקעתי.

‏בתאריך יום חמישי, 24 ביולי 2014, חמדת רוז'יצקי <chem...@gmail.com> כתב:

[Naama Bach]

בבקשה תענו-מישהי יודעת עד מתי משפחת היימן יושבת שבעה? הצלחתי להשיג טיסה חדשה, אבל זה אומר שאני אגיע לארץ רק ביום ראשון בערך ב10-11 בלילה... אני אספיק או לא?

‏בתאריך יום חמישי, 24 ביולי 2014, Naama Bach <naama...@gmail.com> כתב: