אהלן קרן, זאת האגדה שאני מכיר:
היו היה לפני שנים רבות, רועה ישר ותם דרך ושמו היה סעדיה. סעדיה היה נצר למשפחת רועים ענפה ומפורסמת משבט יהודה אשר רעתה לפנים את מקנה בהרי ירושלים אך ברבות השנים ובצוק העיתים, מגלות לגלות ומצרה לצרה, התמעטה המשפחה ונדלדלה עד כי לא נותר אלא סעדיה הרועה לבדו מכל משפחתו.היה סעדיה רועה את צאנו הדל ומנגן בחליל הרועים אשר לו מנגינות נוגות אשר למד מאבות אבותיו.
שכן היה לו לסעדיה וסעיד שמו, אשר שאף להשתלט על אדמות המקנה ושדותיו של סעדיה וניסה באמצעים שונים ומשונים לסלקו להצר את דרכיו של הרועה התמים.
לא אלאה אתכם בפרטים ידידי שאותם תוכלו להשלים גם מן הסתם באמצעות דמיונכם הפורה, אך רק נספר שיום אחד עלה במוחו של סעיד רעיון מופלא, הוא שכר את שרתיה של המכשפה המפורסמת סעידה והיא הטילה קללה נוראה על כבשיו האומללות של סעיד והפכה אותם לאבנים (אותם תוכלו לראות עד היום בקרבת מקום) ואילו סעדיה האומלל ברח ברגע האחרון מן הקללה וניצל בעור שיניו.
מספרים כי ישנו ניגון מיוחד ועתיק אשר אם ינגן אותו איש ישר ותם כסעדיה באוזני הכבשים האומללות יתעוררו הכבשים וישובו ללחוך את העשב כבימי קדם.
ובלילות, כך אומרים, אם ניטיב להאזין, עוד נוכל לשמוע את סעדיה מנסה את כוחו לכוון לאותה מנגינה קדומה כדי להעיר את צאנו. יום אחד אולי יצליח ואז אולי ישוב גם סעדיה לנחלת אבותיו להלך, לרעות את צאנו ולנגן את מנגינותיו הקסומות.
אורי.