מראיינים את דודה תמרה | אני צריך עזרה לדלות מדודה תמרה מידע בסיסי או זכרונות
אליהו שאר ישוב
מה שאני מבקש:
תכינו שאלות
אני צריך בשביל הראיון הבא אולי מאה שאלות!!!!!!!!!!!!!!!!
ואשמח גם אם מישהי תתנדב לדובב.
כמו כן בהזדמנות זו אבקש לדובב את אמא
להתחיל לכתוב סיפורי סבתא על מאה שערים
חמד
בשנת תשי חילקו חלקות אדמה למתישבים להקים מושב היו הרבה עולים
בתחילה היה אדמה בלי כלום הייתי ילדה בת 10 זוכר שהיה חמור רכבתי עליו ופתאום היה עץ ענק הלך מתחת לעץ ואני נתקעתי למעלה
התחילו לבנות לכל אחד מבנים, הראשון שנתנו לנו בית שני חדרים ומטבח לא היה שירותים אבל היה אמבטיה פחון לשירותים בחוץ מעץ
היו צריכים לכסות בחול פתאום צץ נחש, סבא רץ והרג עם מקל.
לא היה חשמל הלכנו עם נרות נפט כי לא היה חשמל
נתנו את האדמה כדי שיעבדו ויהיו חקלאים אבל סבא עבד בפוהע"מ היה פקיד פעם באתי לעזור לו משכורות וכדומה
בחופש הגדול הייתי נוסעת ונותן לי עבודה מה לעשות
ת"א כל צפון ת"א היה חולות רק הדרום היה, לא עיבדנו את האדמה רק זרעו פה ושם, אחרים כן. אצל פלדמן קצת יותר, הם היו ברחוב אחר וזה היה ממול היו צריכים לעבור את קו השדות.
פעם ביקש מישהו לקנות גזר השקו אותו זה לא היה משהו
חילקו עיזים לכל אחד עז לקחה חוט וקשרה אותו והעז ברח והשכנים צעקו שהיא קלקלה את השדה
תרנגולות היה לנו שרצו לאכול הלכ לשוחט באו הביתה מרטו וניקו זה היה רק לשבת, אני בת 12 למדתי איך לפתוח , לא היה עוף
סבתא היתה נוסעת הרבה לת"א לא אהבה את המקום, קראה לזה "דורף", אבא בגיל צעיר לא היה בחמד כי הלך כילד קטן לבית הספר רק לשבת הגיע הביתה. פעם אחת סבתא אמרה יום שישי מאיר מגיע צריך לבשל משהו טוב, ואני חשבתי אנחנו לא צריכים?
לא היתה תחבורה נסענו עד בית דגן וחצי שעה עד המושב, היה סוס ועגלה.
אח"כ אני גם עברתי ללמוד וגרנו אצל דוד משה, בת"א, רק שנה אחת הייתי בכתה ז, המורה תמיד היתה מאחרת היה שדה של חיטה ממול גבוהה, היינו נכנסים ומתחבאים שם...
למדנו בשרנסקי והיינו ישנים אצל דוד משה,
בבית אף אחד כמעט לא היה חוץ מבת שועה,
הישוב לא היה מפותח בוץ ובוץ, כשנכנסו הביתה בוץ גם כששטפו ממש דבוק בוץ.
"בלטע", לשטוף זה להוציא הבלטע שהיה מאד עבה.
תמרה: <עזב את פולין בערך בן 16 ובא לארץ דרך שוייץ, היה שם בשוייץ לא ידוע כמה זמן, לא מובן איך
יצא לפנסיה מוקדמת
תקופה קשה לא היה מה לאכול
כנראה שעבד בפוה"מ כשעוד היינו בת"א
היה עוצר של הבריטים, אבא הה בן 3 וברח החוצה באמצע העוצר, אמא אמרה לכי ולך לא יעשו שום דבר רצתי אחריו,
היו תופסים את אלה מהלחי והאצל והיו תולים, היו מפרסמים תולים גופות, למה תולים גופיות ברחוב
בקושי היה מה לאכול, אח"כ אחרי מלחמת תהשחרור ישראל היתה עניה מאד מאד
גרנו בת"א הילדים לא הרגישו היו חיים טובים רצנו ברחובות
כשהייתי בת"א בישלנו לנו אצל דוד משה
כשהיינו בת"א לפני חמד היה מסעדה בבית ספר,
היו תלושים אמא אמרה אם את רואה תור תעמדי שם
אני זוכר שראיתי תור ואמרו בננות אז עמדתי בתור כסף לא היה כנראה נתנו חינם
אבל כשהגיע תורי נגמר אם את רואה תור תמיד תעמדי
אבא סיפר על חלוקת אבטיחים ....
אפילו שהייתי בכתה א תמיד שמעתי אין כסף הייתי הולכת ברגל מדיזינגוף אז עבד ברחוב העבודה [לא בקסטל]
רק אח"כ עברו לקסטל בצפון ת"א
תמיד התגעגעתי לשבתות בבית, מזמור לדוד זה היה השיר ששר, מה שאני זוכרת שאבא ואליהו כשבאו מהישיבה בפסח הם היו שרים אחד מי יודע תנו תנו רבנן רבנן אחד החופר בור שנים אוחזין בטלית
סבתא היתה מאד עצובה, היתה לבד בלי משפחה, אף אחד, מתגעגעת שנשארה בלי כלום, היתה מזכירה ואומרת על אבא שלה אף פעם לא השאיר ספרי קודש על השלחן, כי אמר באים אנשים לדין תורה היו תופסים הספר קודש אני נשבע ולכן הכניס הספרים לארון כדי שלא יהיו.
שש חודשים רק נודע לה שהוא נפטר, אליהו נולד והיא לא ידעה, מי שהגיע וסיפר לה, חשון תרצט
חליתי בדיזינטריה כשהייתי בת 12 לקחו משטח גרון אחות צועקת לה האנטיביוטיקה הגיעה אז לארץ שנה קודם מאד מדבק לא נתנו לאף אחד להכנס
כל הדברים מהגלות היה זמן של בן גוריון ואמר לא לאידיש רק עברית, אנשים שבאו מהשואה לא הקשיבו להם, ניסו להשכיח, כביכול שהילדים לא יהיה להם הטראומה, אפילו אבא-מאיר לא ידע יידיש, בישראל לא מדברים יידיש רק הם ביניהם. ילדה הגיע המורה שאלה מה שמך בלומה, מהיום השם שלך פרחיה.
לא היה כזה דבר אידיש זה גלותי, כולם סבלו בגולה בגלל הגולה.
אולי לא הקשבנו כילדים קטנים.
נכנסו וביקשו את התכשיטים
האוניה אלטלנה אנחנו היינו שם, כי גרנו ליד הים, היו צריכים לפנות את כל האנשים הלכנו לדודה פערלה שגרה במקום אחר, והיה באה לבקר, לא יודעים מי זה
נתנה לי בובה לא רציתי לומר תודה רבה לקחתי אותה בחזרה
היתה בובה מעץ שחותכים בזה ירקות ויש לה ראש, זו היתה הבובה הזו
הרבה הלכו ליד אליהו בשבת לים ברגל, מי שאמר לו והוא התנגד ואמר שלא הולך.
אבא היה אומר וארטים לא תמיד הקשבנו, אני רק יודעת שהלכתי ללמוד ב"ב תמיד התגעגעתי לשבת בבית, למה לא באתי לשבת בבית.
מאשה ריבק היא היתה שותפה בת"א
עבדה בהבימה וסירקה הפאות לשחקנים
דירה אחת שירותים א לשני משפחות המטבח חילקו לחצי כניסה אחת
דמי מפתח
אח"כ בנו עוד שני קומות
במלחמת השחרור אני זוכרת שלא היה מקלט שמו שקי חולבכנסה לחדר מדרגות
אמרתי לאליהו אני שומעת אוירון, איך שנכנסנו נפלה פצצה בבית לידינו, סבא היה במשמר האזרחי היו צריכים להגיד מה לעשות להאפיל את החלונות היו צועקים קומה ב' לכבות את האור, גם אבא לקח צידה על הגב חמישים ק"ג ועלה דרך ההרים להביא צידה לירושלים.
המלחמה התחילה זוכרת את תשח, תשע חודשים לא היה ביס אח"כ הסתובבנו שנתיים ברחובות כל השנים ששמעתי אוירון בשמים היה לי עוד צמרמורת ופחד.
לקח זמן עד שבנו רק בגיל 12 עברנו לחמד
אני התחתנתי ביט אולי ביחד עברנו לב"ב
ר"ע73 לא היה טלפון בבתים קג
רק בסטמאר נתנו לו שטריימל
הייתי נוסעת לבקר אותם בארה"ב הם עזרו לו ותמכו בו
סבתא היתה רוקמת היה בית מלאכה בבנין שלידינו בתל אביב היתה רוקמת על מכונה עושה כל מיני ציפיות ועבודות רקמה ומפות, יש כמה תמונות שרקמה
היו חיים קשים לא היה אוכל, ישבה בדיזניגוף על ספססל ומצאה חישים גרוש וכמה שמחה על זה מאד קשה והמשיכה שנים כשהתחתנו בתשיט עדיין היה קשה קנינו תפוח ואמרו זה לתינוק – מנחם חילקו אוכל בתולשים 2 ביצים בשבוע
אני הייתי רזה מי שהיה רזה היה נחשב חולה אז קיבלתי 4 ביצים לשבוע.
דד משה הביא 2 ביצם אמר לו שיעשה ביצה וערבב ויצאכמו קוגל זה היה נמוך אמר לו נתתי לך שני ביצים וזה מה שיצא משני ביצים!!
לא היו נעליים מה עשו חתכו את אצבעות הנעל...
ילדות מאושרת כי כולם היו אותו דבר זה לא כמו שלאחד אין ואחד יש.
רק שמלה אחת לשבת ושמחלה אחת
היו תולים את היטלר במדורות!
ציפי שרייבר
--
קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'שארישוביות' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל sharyashuvio...@googlegroups.com.
כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/sharyashuviot/CAOYxne-a_63Tp69P%3DMkDY4y%3DG4QshY06NnMHkRssYdPCFpv0aQ%40mail.gmail.com.
אליהו שאר ישוב
אליהו שאר ישוב
"לא ראיתי ששאלת. בדקנו לא רלונטי. תודה"זה מייל שמיועד למישהו אחרעל נושא אחר.אם אני קיבלתי אז הוא לא קיבל תשובה.בתאריך יום ב׳, 4 במאי 2026 ב-14:18 מאת ציפי שרייבר <tzi...@gmail.com>:לא ראיתי ששאלת. בדקנו לא רלונטי. תודהבתאריך יום ב׳, 4 במאי 2026 ב-0:45 מאת אליהו שאר ישוב <a0504...@gmail.com>: