א. כדאי להזכיר שהנדון הוא לפי מה שיסד הגר"ח הלוי דגם לפי הרמב"ן עיקר תפילה הוא דאורייתא אלא שאין חיובה מן התורה
ב. היה אפשר לומר שזה לא מעלה בתפילין ולא מעלה בתפילה, אלא שבשעות שהם לא שעות התפילה לא נהגו להניח, ובשעת התפילה אפשר להנצל לכן נהגו. ובזה יש להסתפק אם גם במנחה או שמא כיון שזה שעת שכרות וכו' לא.
ג. לפי הצד שזה מעלה בתפילה, י"ל גם סברא שרק בשחרית כמו שמצאנו שאומרים פסד"ז רק בשחרית, ויתכן הטעם כי זה תפילה ראשונה ביום ובפרט לדעת הרמב"ם שתפילה אחת ביום היא דאורייתא ומבואר בפוסקים דהיינו שחרית.
ד. האם יש לומר שזה לא בתפילין ולא בק"ש ולא בתפילה, שהרי איתא בגמ' עול מלכות שמים שלמה זה מעלה בתפילה ובק"ש ובתפילין שיבואו יחד, ואולי זה מעלה בק"ש, ואף שכתוב גם תפילה, וכפי שהבאתם, היינו כי תפילה וק"ש שייכים זל"ז, שצריך לסמוך גאולה לתפילה היינו אחר ק"ש כדכתב הגר"א [ומפורש בר' יונה ובגמ' גם על ערבית], וזה הכל דבר אחד שלם וא"כ אינו דוקא בתפילה או דוקא בק"ש או דוקא בתפילין.
ואיני יודע איך מגדירים זאת דאם תפילין ניתנו ע"ד כל היום ואין במצותן ענין בתפילה דוקא א"כ מהכ"ת שבתפילה יש יותר ענין, ואולי זה במצות ק"ש וכנ"ל, שהיא נקראת עומ"ש. וכן נראה במסקנת הדברים שלכם.
ה. ולהנ"ל במנחה לא, כשם שאין ק"ש במנחה.
ו. וד' הרמב"ם שבמיוחד בק"ש ותפילה משמע שמדיני התפילין.
ז. ואם מתפלל בפלג המנחה ערבית, יכול לקרוא ק"ש עם תפילין, ולתוס' ברכות ב' לר' יהודה סובר שזה כבר לילה גם לגבי ק"ש, ובאופן שאין הגזירה כגון הולך לדרך או שהיה כבר עליו קודם. ולא בדקתי אם שייך כאן תרתי דסתרי ולכאורה לא סתרי כלל.