| ||
בספר המקדש אורו של עולם, כותב הרב ישראל אריאל שליט"א שמרן הראי"ה קוק זצ"ל התיר לעלות להר הבית, והתנגדותו לעליה אל הר הבית שכתובה בכרוזים שיצאו מתחת ידו ובתשובותיו ההלכתיות לא נכתבו על עצמם העליה אל ההר, אלא לגבי העולים להר שלא בטהרה או לעולים למקום המקדש עצמו.
הדברים הללו סותרים דברים מפורשים שכתב הראי"ה במספר מקומות. דוגמא לכך ניתן למצוא בדבריו באגרות ד' (הוצא תשע"ח) עמ' קסה:
מה שאין אנו נכנסים לפנים מן הכותל הוא לא מפני מיעוט זכויותנו ומיעוט קישורנו אל המקום הקדוש הזה, אלא מפני רוב הקישור שלנו אליו ואל רוממות קדושתו, מפני שאנו מכירים שכמו אז בעת שהיה בית מקדשנו על מכונו, כן גם עתה הוא כולו מלא כבוד ד' אלוקי ישראל וקדושתו, ואין לנו עכשיו אלו האמצעים הדתיים שנוכל על ידם להכשיר את עצמנו להיות כל כך מוכנים להיכנס במקום הקדוש והנכבד הזה.
אם כן, הדברים ברורים שלדעת הראי"ה המניעה מעליה להר הבית הינה מצד אמצעים דתיים, ולא מצד שום עניין אחר. הרב לא חילק בין עולים בטהרה לעולים בטומאה, הוא לא חילק בין מקום המקדש לבין השטח של הר הבית הפנוי ממקום המקדש, אלא אמר שהיום בעוונותינו הרבים, אנו מסתפקים בתפילה לפני הכותל, וזאת בתפילה ובתקוונה שנזכה במהרה לבניין בית המקדש. גם בדברים שכתב בנו יחידו, הרצי"ה קוק זצ"ל, עולה שיש איסור להיכנס להר כולו, והאיסור מוטל על כל אדם מישראל ולא רק על מי שלא טבל (לנתיבות ישראל החדש, עמ' רפא):
כל החומרה ההלכתית, של איסור הכניסה אליו, מפני היותנו עוד על פי ההלכה במצב של טומאה, איננה נוגעת, פוגעת וגורעת במשהו מערך הבעלות הקניינית שלנו על שטח המקום הקדוש הנאדר בקדש הזה. זכה כבוד הרמטכ"ל שלנו, מר מרדכי גור, ואתו ועליו כבוד מורנו ורבנו הגאון רבי שלמה גורן, ראש רבני ישראל, ועל ידם שוחרר המקום הזה משלטונות הגוים. והנה גם הוא ככל שטחי מקומות ארץ חיי קדשנו, ברשותנו ובבעלותנו. ברשותנו ובבעלותנו הם מסדרים להם שם סדרי תפילותיהם ביום השישי. קבוצות חיילנו, הנמצאים שם, שומרים ומשגיחים עליהם בפקודת שלטונותינו. גם אם אנחנו נזהרים בכניסה שמה, כפי מידת ההלכה, גם בתוך כך קבועה וקיימת בכל תוקפה בעלותנו על כל שטח המקום הזה, ורשותנו למציאותם זאת של הגוים שם, שאינם בשום אופן בעלי המקום הזה.
ובהמשך (שם עמ' רפב'):
בעניין הכניסה להר הבית, הדברים מפורשים בספר משפט כהן של אדוני אבי מורי ורבי הרב זכר צדיק לברכה, סימן צו'. וגם אם מעוכבת לנו הכניסה שמה מפני קדושת המקום, ששכינה אינה בטלה, וקיימת גם באין בנין המקדש כדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה, אין זה משנה במאומה את הערך הממשי של "הר הבית בידנו" (כלשון ושם ספרו של רמטכ"לנו מרדכי גור).
מוכח מדברי הרצי"ה, שמרן הרב זצ"ל התכוון בתשובתו (שחלקים ממנה הובאו לעיל) לאיסור על כל אדם לעלות לכל שטח הר הבית ולא רק למקום המקדש. כמו כן עולה מדבריו שהמציאות שבה חיילי צה"ל שולטים בנעשה על הר הבית, מראה שהשלטון על ההר שייך לעם ישראל, וממילא אין צורך לכבוש את ההר על ידי עלייה של יחידים אליו. לאור הדברים המפורשים שכתב הרצי"ה, אינני יודע כיצד יכולים לטעון חלק מתלמידיו שהוא התיר את העליה להר הבית.