4: הרב צבי פסח פראנק
אוריאל פרנק
61 שנה לפטירת הרב צבי פסח פרנק: גשר חי, חזק ואמיץ בין התורה והארץ
במלאת 61 שנה לפטירת הרב צבי פסח פרנק, רבה של ירושלים שיום פטירתו הוא כ''א כסלו, הרב נתנאל אוירבך מרבני מכון התורה והארץ כתב על דמותו, הנהגתו ועל הציונות הגדולה שאפיינה אותו
הרב צבי פסח פראנק כיהן כרבה של ירושלים משנת תרצ"ו עד לפטירתו בתאריך כ"א בכסלו תשכ"א. שנים אלו היו משמעותיות ביותר ליישוב היהודי בארץ ישראל, תחילתן בשלטון המנדט הבריטי וסופן בשלטון יהודי בכינון מדינת ישראל. בשנים אלו, בהן עוצבה דמותה הדתית-רוחנית של מדינת ישראל, היה הרב פראנק לעמוד התווך המרכזי בהבעת עמדה ברורה ביחס לסוגיות שעמדו על הפרק בימים ההם.
במסגרת זו לא נוכל להתייחס למסע חייו של הרב פראנק וגישתו בצמתים מרכזיים בסוגיות שעלו על הפרק באותם הימים, וברצוני להתמקד ביחסו לישוב החדש.
כבר מגיל צעיר נצרבה בו התודעה ליישוב הארץ. אביו הרב יהודה לייב היה מראשי אגודת 'חיבת ציון' שנוסדה בקובנה. אגודה זו שמה לה למטרה לקדם את רעיון יישוב ארץ ישראל באמצעות רכישת קרקעות. בשנת תרנ"ב, שלח האב את שני בניו, צבי פסח ותנחום, עם עוד קרוב משפחה להתיישב באדמות ה'חאן' בחדרה, מקום אותו רכשה האגודה. תנאי המקום הקשים נתנו אותותיהם והמשפחה עברה לירושלים.
השתלבותו של הרב צבי פסח בישיבות הישוב הישן הייתה קשה ומורכבת מבחינת שוני הסגנון הלימודי בין ישיבות ליטא בהן למד לישיבות ירושלים. אולם קושי מהותי יותר העיב על הרב פראנק, הקושי החברתי-קהילתי. ישיבות הישוב הישן הגבילו את תלמידיהם לתחומי הקהילה בלבד, כלומדים המקבלים קצבת 'חלוקה' ונתמכים בקהילה או שהם בעלי פרנסה זעירה. לא כן בני ישיבות ליטא, שלא עלה על דעתם להישאר סמוכים על שולחן 'חלוקה' כלשהיא, ועם יציאתם מהישיבה ביקשו למצוא לעצמם 'תכלית'. ההנהגה החינוכית של ישיבות ליטא ראתה בעין חיובית התמזגות זו של הבוגר בסביבה - בעיסוק ברבנות, במסחר ובפעילות ציבורית.
הרב פראנק החליט לצאת ממקום מגוריו ולימודו בעיר העתיקה, מקום משכנם של בני הישוב הישן, ולהתגורר ב'חצר שטרויס' בשכונת מוסררה. אולם, עד מהרה שב לכהן כ'מגיד שיעור' בישיבת 'עץ חיים' בעיר העתיקה. ניכר שאלו לא היו רק תנודות גיאוגרפיות אלא הן מבטאות את הלך רוחו של הרב. הדבר אירע בשנים תרס"ב-תרס"ד, אז ברח הרב ליפו להתבודד בלימודו, והתוודע לרב העיר הראי"ה קוק. לאחר שובו לירושלים, הצטרף הרב פראנק לאגודת 'בני תורה' המורכבת מאברכים צעירים שרצו להשתלב בעשייה החינוכית-רבנית ועמדו בפני קשיים שונים.
ממכתבו של הרב קוק לאגודה עולה, שקשיים אלו לא היו רק קשיים כלכליים שהכריחו אותם לבקש חלופה למוסדות היישוב הישן כמקור למציאת פרנסה, אלא הסיבה העיקרית היא קושי תרבותי-אידיאולוגי המבטא את הפער שהחל להיווצר בין היישוב הישן לחדש הקורם עור וגידים בשנים אלו. בדבריו, מדרבן הרב קוק את חברי האגודה לעסוק בתורת ארץ ישראל ועומד על ההבדלים בינה לבין תורת חו"ל. נראה שתלמידי חכמים צעירים אלו ביקשו לשלב בין חיי התורה בהם היו מורגלים לבין חיי העמל בעבודת יישוב הארץ אליה זכו להגיע. ניתן ללמוד זאת מפנקס האגודה שהתפרסם כשישים שנים לאחר יסודה, שם מתוארת המגמה:
דרך זה נפלא וישר בעינינו לקשור תורה, המצווה ודרך ארץ שילכו יחד שלובי זרוע בעבותות אהבה על אדמת הקודש... והיה זה האופן נאות אצלנו לעשות ישוב קאלוניה בארץ קודשנו מקיבוץ אשר בטוחים כי הארץ בעצמה תשמח בהם... שיעבדו אדמת קדשינו, בתשוקה לחיים פשוטים, בתשוקה לאכול מיגיע כפינו, בתשוקה לתחיית אדמת קדשינו להפרחת הישוב ולגאול שממות ארצינו היקרה לנו מכל יקר, בתשוקה לצפות להמצוות התלויות בארץ לקיימם לכשיעזרנו ה' שיבואו לידינו בחשק נמרץ בשמחת לבב חומרי ורוחני. בקצרה, ישוב אשר יהיה למופת לרבים, המראה קישור התורה והיראה והדרך ארץ לתועלת להם ולתועלת לאחרים.
אמנם הרעיון להקים התיישבות חקלאית לא יצא לפועל אך הרצון שהיה טבוע בקרב חברי האגודה לא מש ובא לידי ביטוי בקשרים שיצרו תלמידי חכמים אלו עם המושבות החקלאיות, הן במגורים במושבות החקלאיות והן בשימוש הוראה והלכה במקומות אלו. הצטרפותו של הרב פראנק לאגודה זו והיותו פעיל מרכזי בה, מלמדים שהיה מעוניין ליצור דרך חדשה שתמלא תפקיד מרכזי ומשמעותי בהנהגה הדתית והרבנית בארץ ישראל, 'גשר חי, חזק ואמיץ בין התורה והארץ, בין אהלי התורה לשדמות העמל'. ואכן, בהשראת ותמיכת האגודה שב הרב ליפו לכהן 'מגיד שיעור' בתלמוד תורה 'שערי תורה'. מרכז לימודי זה תוכנן ע"י הרב קוק להיות ישיבה מרכזית לעילויים שיבואו בעיקר מהיישוב החדש עם תכנית לימוד חדשנית הכוללת גם לימוד אמונה ומוסר, מחקר תורני, קבלה, דקדוק עברי וספרות, פיוט, שירה ושפות זרות. בדרך זו הביע הרב פראנק את יישומה של דרך האגודה ביצירת כוחות חדשים של הנהגה תורנית-רבנית הפונה אל מגמות היישוב החדש.
לאחר שובו לירושלים, התקרב לרב העיר הרב שמואל סלנט שמינה אותו כדיין בבית הדין בבית כנסת 'החורבה'. גם ממקום מושבו זה, המעוז הרוחני של הישוב הישן, היה הרב ער לבעיות המתחדשות בישוב החדש כחלק מרצונו העז ליצירת 'גשר חי, חזק ואמיץ בין התורה והארץ, בין אהלי התורה לשדמות העמל'. כחלק ממגמה זו הוא הקים בית מדרש ללימוד והוראת המצוות התלויות בארץ, במטרה להכשיר דור של תלמידי חכמים המעורים בהתיישבות במתן מענה הלכתי והכוונה רוחנית. מגמה זו נשאה פרי והרב היה כתובת לשאלות הלכתיות המתחדשות ביישוב החדש. הוא לא הסתפק רק במתן מענה ממקומו, אלא נסע וביקר במושבים ובקיבוצים כדי לעמוד מקרוב על הבעיות והפתרונות ההלכתיים שעליו היה לספק להתיישבות. בכך יצר הרב ממשק חי בין עולם ההלכה, בנושאי המצוות התלויות בארץ, לבין המשקים החקלאיים. בדרך זו בא לידי ביטוי חזונו התמידי של הרב לשלב בין חיי התורה לחיי היישוב המתחדשים בארץ, שילוב שהוטבע בו עוד בבית הוריו בקובנה, כפי שפתחנו.
אין ספק שלהיכרות של הרב פראנק עם הרב קוק ואישיותו הייתה השפעה ניכרת. לאחר פטירת הרב סלנט ובהעדר הנהגה רוחנית לירושלים, הכשיר הרב פראנק את הקרקע למינויו של הרב קוק כשהתנגד לבחירת הרב יצחק ירוחם דיסקין, המייצג את העמדה הרוחנית של הישוב הישן, לרב העיר ודחף למינויו של הרב קוק באופן אישי.
שיתוף הפעולה בין הרב קוק לרב פראנק המשיך ביסוד הרבנות הראשית, הקמת המועצות הדתיות וניהול עניינה הרוחניים של העיר, עד לפטירת הרב קוק בשנת תרצ"ה, אז החליפו הרב פראנק כרב עיר.
לאור דברים אלו מובנת תמיכתו ההלכתית של הרב פראנק ב'היתר המכירה' בשנת השמיטה. מבחינה כרונולוגית, לא הגיב הרב קוק לטענותיו של ה'חזון איש' בכל הקשור לביסוס ההיתר בשמיטה. הרב פראנק הוא זה אשר עונה לטענות אלו. בתחילת עיסוקו ההלכתי הוא מדגיש: 'בהיות שהדבר יצא בהיתר מגדולי הדור, מצווה עלינו ליישב דבריהם ולתקן שיהיו דברי חכמים קיימים'. הרב פראנק מקבל את ההיתר מאותם הנימוקים ההלכתיים של הרב קוק, מחזק ומסנגר על נימוקיו ההלכתיים ורואה לנגד עיניו את צורך היישוב, 'בתור הוראת שעה וצורך ודוחק ישוב הארץ'.
נראה שמעבר לשיקולים ההלכתיים, שאין כאן המקום לפורטם, עומדת גישה עקרונית, בה פתחנו. מנחם פרידמן הראה כי פסיקותיו של ה'חזון איש' סייעו לעיצוב מיתוס הגבורה החרדי האלטרנטיבי, המציב את מסירות נפשם של 'גיבורי כוח עושי דברו' כאידיאל המתחרה למסירות נפשם של החלוצים הציוניים. לדבריו, יותר משהיה בכך חיזוק לחקלאים החרדים עצמם, היה בכך חיזוק להתבצרותה של 'חברת הלומדים' החרדית המתהווה באותם הימים. מגמה זו, המקפידה על שמירת המצוות קלה כבחמורה גם לנוכח הקשיים המעשיים שבמציאות, ניכרת בדברי ה'חזון איש' ביחס לפולמוס השמיטה: 'וכל פטפוטי דברים כי יש בזה פקוח נפש וסכנה אינה בא רק מקרירות הלב וחוסר יראה הראויה לתורה ולמצוה'. לדבריו, אתגר שמירת השמיטה מעלה את מידת קידוש השם בקיומה כהלכתה ולכן יש להתאמץ ולשמור על קיומה ללא חיפוש היתרים להפקעתה, כדבריו הפונים לתומכי ההיתר: 'ועתה בקשתי שטוחה לפני המתירים שיסלחו לי על שמריתי פיהם ויואילו נא בטובם לעיין עוד הפעם בדבר אולי המוח בקדקד ישוב ויבין שהתורה לא תהא מוחלפת ושמירת השביעית רק ברצון תליא'. אין ספק ש'החזון איש' התאמץ להרחיב את יריעת ההיתרים בפעולות החקלאיות בשמיטה כדי להימנע מהצורך בהיתר המכירה, אך היתרים אלו מיועדים היו לקבוצת חקלאים עילית המעוניינים למסור את נפשם עבור קיום המצווה, התלויה בעיקר ברצון, כדבריו.
לעומת זאת, דרך פסיקתו ההלכתית של הרב פראנק בעניין זה הייתה מתוך המגמה אותה מימש, ביצירת קשר וגשר בין החקלאים בישוב החדש לאנשי ההלכה. לדבריו, יש למצוא פתרונות הלכתיים שיתאימו לכלל החקלאים וישקלו את מצב היישוב, כדבריו: 'מן הנמנעות הוא לחשוב שיש אפשרות שכל תושבי הארץ ישראל יקיימו מצות השמיטה כמאמרה, מפני הטעמים הידועים להם ושאינם ידועים למי שאינו בקי בטיב הארץ לפי מקומה ושעתה'. בדבריו במקום אחר הוא עומד על ההבדל בין גישתו המצדדת בהיתר המכירה לגישה השונה: 'ומתוך כך כמו נעלמה מכמה וכמה גדולים שבדורנו, ואע"פ שיש מהם שכוונתם לשם שמים, אבל מתוך שתחילת גישתם לעיין בהלכה זו הייתה תחת השפעת רצונם להיות מהמחמירים דווקא, קורא אני עליהם מאמרם ז"ל... כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, ואמר בגמרא ההוא בדברי תורה כתיב ופירש רש"י לפי פנים ולב שאתה נותן לתורה לבך עומד'. הרב עודד את שומרי השמיטה, אך בד-בבד ראה את הצורך להמשיך בדרכו של הרב קוק בביסוס ההיתר ההלכתי וכחלק ממגמת חייו.
ביטוי לשתי גישות אלו מצוי בדברי הרב אברהם שפירא, הרב הראשי לישראל וראש ישיבת 'מרכז הרב' לשעבר, בהקדמתו למדריך השמיטה תשמ"ז בהוצאת מכון 'התורה והארץ':
הרבנים הנושאים בעול ההוראה לישוב היהודי, חזרו למעשה להיתרים הנ"ל. ולאחר פטירת הגרא"י קוק זצ"ל המשיכו לנהוג כהוראותיו הרה"ר שבאו במקומו יחד עם חברי מועצת הרה"ר, הגרצ"פ פראנק והגר"ר כץ וכו' וכן כל הרבנים הספרדים במועצה... לאחר פטירת הגרא"י קוק התעורר שוב בתוקף רב הפולמוס בענין השמיטה, ועמד בראשו הגאון בעל חזון איש, שהחל אז לפרסם ספריו הגדולים בהלכות זרעים. הוא התנגד למתן ההיתר, וכדי להקל על האפשרות של שמירת שביעית, חידש הרבה חידושים בהלכה זו שלא ידעו מזה קודם. ע"י כך נפתח פתח למבקשי עצתו בין החקלאים, ביחוד בקיבוצים של פא"י, להקל עליהם את שמירת השמיטה כדי חייהם... ועל ידו נתרומם באמת קרן לימוד תורה של זרעים בבלי וירושלמי בסדר זרעים בכלל ובשביעית בפרט. אולם אין להכחיד, שרק מיעוט קטן בין חקלאי הארץ נהגו, למעשה, כפי הוראותיו, ורוב הישוב החדש נהג כפי שנהג קודם. כאמור, קו בולט בנידון הוא, שאם כי רבו חכמי התורה שנטו לחומרא, הרבנים מארי דארעא שנשאו בעול ההוראה של הציבור, הורו למעשה כפי הוראות הגאונים הנ"ל, שסמכו על היתר המכירה. וכפי שכתב הגרא"ד תאומים עוד בשמיטות הקודמות, שבזמן שהיה בחו"ל היה נוטה לאיסור, אבל כשעלה לארץ, נתמנה כרבה של ירושלים וראה את המצב כפי שהוא, שינה באמת דעתו להיתרא.
פסיקותיו של הרב נבעו מתוך האחריות לכלל הציבור במדינת ישראל, נשיאה בעול הציבור, הקשר בין ההתיישבות החדשה ליישוב הישן והדאגה לצביונה הדתי של מדינת ישראל.
זכה הרב ופסיקותיו ההלכתיות, הן במצוות התלויות בארץ והן בכל נושא הלכתי עליו חיווה דעתו, משמשות כיום את פוסקי ההלכה העוסקים בתורת ארץ ישראל.
ליום פטירתו שחל היום, אני שולח את ששלח לי בעל לוח דבר בעתו, הרב גנוט, שמתקן ומדייק בפרטים שבהמשך מייל זה:
אחר שיחה עם בעל-המעשה בעצמו שיחיה לאוי"ט, אור לכ"ד באלול תשפ"א, התחוורו לי פרטים היסטוריים במעשה, אותם שזרתי בנוסח שלפניכם:
ברקאי כסלו
ר' יעקב פראנק הוא יהודי מבוגר בן למעלה מתשעים, ששימש שנים רבות כרב-קהילה בפתח תקווה. אחרי בחירת מנחם בגין לראש הממשלה, הוא עבד במשרד ראש הממשלה בתחום ההתיישבות מעבר לקו הירוק ונסע לשוחח בנושא עם הרבי מליובאוויטש זצ"ל. הרבי התעניין על הקשר המשפחתי שלו לגאון הרב צבי פסח פראנק, רבה של ירושלם עד שנת תשכ"א ומגדולי הדור הקודם שכתב עשרות ספרים של חידו"ת בגמרא ובהלכה. יעקב סיפר בגאווה כי הוא נכדו הבכור של הרב פראנק וזכה לקשר קרוב ופנימי עמו במשך למעלה משלושים שנה.
הרבי ביקש לשמוע עוד על הרב פראנק ויעקב סיפר לו סיפור מצמרר: לפני כמאה שנה למד בחור אמריקאי בישיבת חברון המעטירה עוד בהיותה בחברון. אביו היה פעיל יהודי חשוב בארה"ב והוא ואשתו חשש לגורל בנם בעיר המעורבת ביהודים וערבים. ההורים דרשו מראש הישיבה הגרמ"מ אפשטיין לשלוח את הבן חזרה לאמריקה ואולם הוא חשש לעתידו הרוחני של הבחור. הרב אפשטיין פנה אל הגרצ"פ פרנק שיכתוב להורים וירגיע את חששם. הרב המכובד הבטיח להורים כי הוא אחראי לגורל הבחור ואין מה לדאוג.
ביום או"י באב תרפט פרצו 'מאורעות תרפט', בהן טבחו הערבים ביהודים בכל הארץ. עיקר הטבח היה בחברון, בה נרצחו 67 יהודים ומתוכם 24 היו תלמידי ישיבת חברון וביניהם אותו בחור אמריקאי. מאותו יום לא מצא הרב פראנק מרגוע. הוא היה חֲדוּר-אשמה שבעידודו נותר הבחור בישיבה עד שנהרג. בכל פעם שהיה עולה הנושא בשולחן המשפחה, היה משתתק בכאב שפילח את לבו.
"חלפו כשלושים שנה", סיפר הנכד יעקב פראנק לרבי מליובאוויטש באותה יחידות, "ואני נקראתי לשירות צבאי במילואים. גשם עז ניתך והמפקד עצר את האימון. תפסתי מחסה מפני הגשם ותחת המחסה פגשתי יהודי שהיה חוקר והיסטוריון לתולדות היישוב היהודי בארץ. כנכד של הרב פראנק כִּבְּדַנִּי מאֹד ומתוך הדברים התגלגלתי לספר על הכאב הצרוב בלבו של סבי. החוקר הופתע וביקש להשלים לי את הפאזל. הוא סיפר שאביו של הנער היה משפיע בולט בארה"ב ומינף את האסון כדי לזעזע את הדיפלומטיה האמריקנית על אודות הצביעות של הבריטים השולטים בארץ. הרי מפקד המשטרה הבריטי ראה מול עיניו את הטבח בחברון ולא נקף אצבע לעצור את הפורעים. כתוצאה מהרעש שלו הפעילו האמריקאים לחץ על הבריטים עד שניאותו לשלוח נציב עליון חדש בשם סר ארתור גרֶנְפֶל ווקופ. הוא האיר פניו לתושבי הארץ והכפיל את כמות הסרטיפיקאטים (אשרות) לעלייה ארצה.
"כך נפתחו מעט שערי הארץ בפני עולי פולין שהזדרזו לעלות לפני המלחמה וחייהם ניצלו מאימי השואה, וגם היו תוספת כח משמעותית לכח הלוחם כנגד הערבים בראשית ימי היישוב. אותו חוקר הזכיר באָזניי את הפסוק 'בדמייך חיי': אותו נער הציל בדמו חיי אלפים - הן את אלה שעלו בזכותו וניצלו מאימי השואה והן אלו שניצלו בזכות אותם עולים, בהיותם תגבור משמעותי לכח הלוחם.
"שמעתי את הדברים וצמרמורת חלפה בגופי. החלטתי למהר ולספר זאת לסבא, הרב פראנק. עזבתי את הצבא ותכננתי לעלות באותו לילה לירושלם. אשתי ניסתה להניאני מכך בטענה שבמילא נשבות בירושלם, וכרגיל תלך לבקרו בעשר ומחצה לפנה"צ..., אבל ביָדעי את כאבו החרישי של סבא, התעקשתי לעלות מיד ירושלמה. ביום רביעי בלילה, עלינו לבית סבא, בכבודו ובעצמו פתח את הדלת למרות היותו בן 88, ומזג לנו כוסות תה. – איככה באת הנה מוקדם כל-כך, כולך עיף ויגע, טרוּט-עינים בבגדים בוציים? מדוע חשת כל-כך לבקרני? - - - ואז ספרתי לו את כל הסיפור... הסבא הקשיב בדמע ואמר: "אני מעריך את העובדה שמיהרת, ולא חיכית עד שבת".
ביום ששי אחה"צ הותקף לבו של סבא. הרופאים עמלו בביתו לחזקו ולהחיותו, אך לפני השעה 8 בבקר השיב נפש נקי וצדיק את נשמתו ליוצרה... כבר לא יכולתי לפָגשו בעשר ומחצה...".
הרבי הקשיב לסיפור ומיד השיב: "הן זהו מה שאני אומר תמיד: הערך של מעשה טוב הוא עצום ואסור לעכב אותו אפילו רגע אחד...".
בתאריך יום א׳, 23 במאי 2021 ב-13:12 מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:עוד כמה הקלטות וכתבות בנושא הנ"ל:
הרב של ירושלים המתונה
https://www.makorrishon.co.il/judaism/288621/הרב צבי פסח פראנק ניצב על התפר שבין היישוב הישן לחדש וייצג בנועם עמדה רבנית איתנה מול קנאי ירושלים ומחמירי בני־ברק. שיחה עם נכדו ר' יעקב פראנק, במלאות שישים למותו
הקלטה עדכנית וקצרה יותר:והנה תמליל של חלק מההרצאה הנ"ל
נסיים עם סיפור מופלא ומרגש אודות משמעותו של מעשה אחד והשפעתו על הפרט והכלל (שמעתי מהרה"ת זושא וולף שיחי', שצילם את בעל המעשה עבור פרויקט השימור של חברת jem. תודתי גם לדוד רעייתי, השליח הרב מענדל גוראריה מאנטוורפן ששלח לי תוספת פרטים):יעקב פראנק הוא יהודי מבוגר בן למעלה מתשעים, ששימש שנים רבות כרב קהילה בפתח תקווה.
אחרי בחירת מנחם בגין לראש הממשלה, הוא עבד במשרד ראש הממשלה בתחום ההתיישבות מעבר לקו הירוק ונסע לשוחח בנושא עם הרבי מליובאוויטש. הרבי התעניין על הקשר המשפחתי שלו לגאון הרב צבי פסח פראנק, רבה של ירושלים עד שנת תשכ"א ומגדולי הדור הקודם שכתב וחידש עשרות ספרים על הגמרא וההלכה. יעקב סיפר בגאווה כי הוא נכדו הבכור של הרב פראנק וזכה לקשר קרוב ופנימי עימו במשך למעלה משלושים שנה.
הרבי ביקש לשמוע עוד על הרב פראנק ויעקב סיפר סיפור מצמרר: לפני כמאה שנה למד בחור אמריקאי בישיבת חברון המעטירה עוד בהיותה בעיר חברון. אביו היה פעיל יהודי חשוב בארצות הברית והוא ואשתו חשש לגורל בנם בעיר המעורבת ביהודים וערבים. ההורים דרשו מראש הישיבה הגרמ"מ אפשטיין לשלוח את הבן חזרה לאמריקה ואולם הוא חשש לעתידו הרוחני של הבחור. הרב אפשטיין פנה אל הגרצ"פ פרנק שיכתוב להורים וירגיע את חששם. הרב המכובד הבטיח להורים כי הוא אחראי לגורל הבחור ואין מה לדאוג.
ביום יז אב תרפט פרצו מאורעות תרפט בהן טבחו הערבים ביהודים בכל הארץ. עיקר הטבח היה בחברון, שם נרצחו 67 יהודים ומתוכם 24 היו תלמידי ישיבת חברון וביניהם אותו בחור אמריקאי. מאותו יום לא מצא הרב פראנק מרגוע. הוא היה חדור אשמה שבעידודו נותר הבחור בישיבה עד שנהרג. בכל פעם שהיה עולה הנושא בשולחן המשפחה, היה משתתק בכאב שפילח את ליבו.
"חלפו כשלושים שנה", סיפר הנכד יעקב פראנק לרבי מליובאוויטש באותה יחידות, "ואני נקראתי לשירות צבאי במילואים. גשם עז ניתך והמפקד עצר את האימון. תפסתי מחסה מפני הגשם ותחת המחסה פגשתי יהודי שהיה חוקר והיסטוריון לתולדות היישוב היהודי בארץ. הוא כיבד אותי בתור נכד של הרב פראנק ומתוך הדברים התגלגלתי לספר על הכאב הצרוב בליבו של סבי. החוקר הופתע וביקש להשלים לי את הפאזל. הוא סיפר שאביו של הנער היה משפיע בולט בארצות הברית ומינף את האסון כדי לזעזע את הדיפלומטיה האמריקנית אודות הצביעות של הבריטים השולטים בארץ. הרי מפקד המשטרה הבריטי ראה מול עיניו את הטבח בחברון ולא נקף אצבע לעצור את הפורעים. כתוצאה מהרעש שלו הפעילו האמריקאים לחץ על הבריטים עד שניאותו לשלוח נציב עליון חדש בשם ארתור ווקופ. הוא האיר פניו לתושבי הארץ והכפיל את כמות הסרטיפיקטים (אשרות) לעלייה ארצה.
"כך נפתחו מעט שערי הארץ בפני עולי פולין שהזדרזו לעלות לפני המלחמה וחייהם ניצלו מאימי השואה, וגם היו תוספת כוח משמעותית לכוח הלוחם כנגד הערבים בראשית ימי היישוב. אותו חוקר הזכיר באוזניי את הפסוק 'בדמייך חיי': אותו נער הציל בדמו חיי אלפים - הן את אלו שעלו בזכותו וניצלו מאימי השואה והן אלו שניצלו בזכות אותם עולים בהיותם תגבור משמעותי לכוח הלוחם.
"שמעתי את הדברים וצמרמורת חלפה בגופי. החלטתי למהר ולספר זאת לסבא, הרב פראנק. עזבתי את הצבא ותכננתי לעלות באותו לילה לירושלים. אשתי ניסתה להניא אותי מכך בטענה שבמילא נהיה בשבת בירושלים, אבל ביודעי את כאבו החרישי של סבא, התעקשתי לעלות מיד לירושלים. הסבא הקשיב בדמעות ואמר: "אני מעריך את העובדה שמיהרת ולא חיכית עד שבת".
באותו לילה השיב הרב פראנק את נשמתו ליוצרה".
הרבי הקשיב לסיפור ומיד השיב: "זה מה שאני אומר תמיד: הערך של מעשה טוב הוא עצום ואסור לעכב אותו אפילו רגע אחד..."
בתאריך יום ד׳, 28 בנוב׳ 2018 ב-23:39 מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:ליום פטירתו של הרב צבי פסח פראנק זצ"ל,[נפטר בליל שבת פרשת וישב, כ"א בכסלו ה'תשכ"א (1960)]צפו בהרצאת נכדו, יעקב פרנק, על חברון, על פרעות תרפ"ט ואיך ניצלו מהן ר' צבי פסח פרנק ור' יחזקאל סרנא, ואיך ע"י פרעות תרפ"ט גלגל ה' הצלה למאות אלפי יהודים מאירופה, על ביקור אצל הרבי בניו יורק, ותחילת היישוב היהודי בקריית ארבע וגם בחברון.למי שממהר: מומלץ להאזין (במהירות) במיוחד מהדקה ה24 - עד הדקה ה51.