ציצית ותכלת – זיכרון גואל ישראל
אוריאל פרנק
מוצאי שביעית, ג' בתשרי תשפ"ג
שלום עליכם,
אשמח לשמוע מה דעתכם על רעיון זה.
חתימה טובה,
אפ"ר
ציצית ותכלת – זכרון הגאולה: זכר ליציאת מצרים ולגאולה העתידה
תכלת דומה לים. לאיזה ים? לים סוף!
בנוסף לקשרים שיש בין תכלת למכת בכורות, כפי שלימדנו ר' משה הדרשן (כמובא ברש"י), יש להוסיף שצבע התכלת מזכירה את צבע הים - ים סוף.
זאת ועוד, גם מספר החוליות שיש לקשור (כשיש תכלת!) רומז
למספר הגזרים שנגזר ים סוף: המסתכל בשלש
עשרה החוליות התכולות כצבע הים, רואה ביניהן שנים עשר "אוירין שביניהם"
בצבע לבן המסמלים את שנים עשר השבילים לי"ב השבטים.
הדברים אמורים לשיטת הרמב"ם, כמו שניתן לראות כאן:
וגם לבא"ח, כאן:
ואיך תתבאר האפשרות של שבע חוליות?
ייתכן שזהו רמז לשבעת הנחלים שיהיו לעתיד לבוא, כמבואר בישעיהו.
ואולי מ"וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים... כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" יש ללמוד שגם ים סוף נבקע לשבעה.
ושמא י"ל ששבעת הנחלים מאפשרים ששה שבילים, כנ"ל, שני שבטים בכל שביל. [כשם ש13 הוא בעצם פעמיים 6, כך שבע הוא בעצם 6].
אם כן, הציצית עם התכלת, מהוות לנו תזכורת מוחשית לגאולת מצרים ולגאולה העתידה: כשרואים אותן זוכרים את יציאת מצרים שראשיתה ב"שׁיכול" [כמבואר ברש"י, לשון תכלא] ואיבוד הבכורות בחצות הלילה [הזמן שבו צבע השמים כהה כמו התכלת], ושיאה ביום השמיני [כמבואר ברש"י] של התהליך - בקריעת ים סוף: במעבר ישראל ב"חוטי הלבן" ובהטבעת האויב המצרי ב"חוטי תכלת הים".
ו"על זאת" ממשיכים להודות מיד לאחר אמירת פרשת ציצית בברכת גאולה, שהיא מעין שחזור ההודיה של ישראל בשירת הים, ותפילה להשלמת הגאולה במהרה בימינו.
מקורות
ספרי במדבר במדבר ט"ו:מ"א
וכי מה עניין יציאת מצרים בכאן?
רש"י במדבר ט"ו
ומיסודו של ר' משה הדרשן העתקתי...
[אפ"ר: עד היכן הציטוט של רש"י מר' משה הדרשן -- מחכמי פרובנס, במחצית הראשונה של המאה הי"א -- ראה ר"י סלניק בספרו נחלת יעקב, כמובא כאן]
פתיל תכלת – על שם שיכול בכורות, תרגומו של שיכול: תְכַלא, ומכתם היתה בלילה, וכן צבע התכלת דומה לצבע רקיע המשחיר לעת הערב.
ושמונה חטין שבה כנגד שמנה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים.
חזקוני במדבר ט"ו:מ"א
אני י"י אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים – ומיסודו של ר' משה הדרשן פר"ש ושמונה חוטים שבה כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים, ואם תאמר הרי בפרשת בשלח פר"ש ליל שביעי ירדו לים בשחרית אמרו שירה.
אלא יש לומר: הכא דמני שמנה ימים מני מיום שיצאו מגושן ונתקבצו לרעמסס והתם בפרשת בשלח מני מיום שנסעו מרעמסס לסכות.
גור אריה במדבר ט"ו:מ"א
כנגד שמנה יום ששהו ישראל משיצאו ממצרים וכו'. הקשה הרא"ם, דבפרשת בשלח (שמות יד, ה) כתב רש"י שהשירה אמרו ביום ז' [של פסח], לכך אנו קוראים את השירה ביום ז', וכאן פירש דהיתה השירה ביום ח'. ואין זה קשיא, דמן סוף היציאה עד יום ז' של פסח הוא ז' ימים, ומתחלת היציאה עד שאמרו שירה ח' ימים, דחשיב זמן התחלת היציאה מחצות י"ד, שאז יצא מרשות מצרים כיון ששחטו הפסח (שמות יב, ו), שהוא אלוהיהם, ולא היו רשאין לומר דבר להם, זה נקרא יציאה מרשותם. אף על גב דהליכה ממש - גמר יציאתם ממצרים - היה ביום ט"ו (להלן לג, ג). וראיה שהוציאם מרשות מצרים ביום י"ד, שהרי איסור חמץ מתחיל ביום ארבעה עשר מחצות ואילך (פסחים ד ע"ב), ואכילת מצה בליל חמשה עשר (שמות יב, יח), אלא מפני שמתחיל היציאה מחצות יום ארבעה עשר:
בבלי מנחות ל״ט.
תאנא הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה
הפוחת לא יפחות משבע כנגד שבעה רקיעים
והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה כנגד שבעה רקיעין וששה אוירין שביניהם
רש"י:
ששה אוירים - שבין שבעה רקיעים ועל שם שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע כדלקמן (דף מג:) מדמי סידורה לסידור הרקיעים כדי לזכרנו לטובה שאף צבעה כמו כן נזקק לציצית:
תהלים קל"ו
לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
משנה אבות ה'
(ד) עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם וַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם
פירוש המשנה לרמב"ם אבות ה':ד'
והחמישי - שהוא נבקע לדרכים רבות כמספר השבטים, קשת עגולה בתוך קשת עגולה, כזה:
והוא אומרו: (תהלים קל"ו:י"ג) "לגוזר ים סוף לגזרים".
ישעיהו י"א
(טו) וְהֶחֱרִים י"י אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר בַּעְיָם רוּחוֹ וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים.
(טז) וְהָיְתָה מְסִלָּה לִשְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
רש"י ישעיהו י"א:ט"ו
לשבעה נחלים – לשבע גזרים, לעבור בו שבע גליות האמורות למעלה: מאשור וממצרים וגו' (ישעיהו י"א:י"א).
ר' אליעזר מבלגנצי ישעיהו י"א:ט"ו
לשבעה – כלומר להרבה.