"אורות החושן: עבודה וקבלנות"
אוריאל פרנק
הלכות מתנדבים
ההתנדבות מביאה לידי ביטוי את צלם האלוקים שבאדם ומהותה היא הבחירה להיטיב מבלי שמוטלת על האדם חובה לעשות כן. אולם במצבים מסוימים מערכת של התנדבות עלולה ליצור תלות והפסדים וכך לחייב את המתנדב להשלים את ההתנדבות*פרק מתוך הספר 'אורות החושן: עבודה וקבלנות'
במסגרת העיסוק בדיני עובדים עוסק הספר החדש, 'אורות החושן: עבודה וקבלנות', גם במעמדם ודיניהם של מתנדבים, ובמערכת היחסים בינם ובין מפעיל המתנדבים.
חשיבות ההתנדבות
כל התנדבות מוגדרת כגמילות חסדים. זאת יכולה להיות התנדבות בבית אבות, עזרה לשכנה, עזרה לחבר או בארגון 'הצלה'. גמילות חסד רחבה בהרבה מצדקה, וכוללת כל עזרה פיזית, נפשית או כספית שמושיט אדם לחברו, גם אם אינו עני (תוספתא פאה ד, יט).
את תפילת העמידה אנחנו פותחים במילים אלו: "גומל חסדים טובים וקונה הכול וזוכר חסדי אבות". משמעותן היא שהקב"ה ברא את עולמו כדי לגמול חסד עם ברואיו. החסד של הקב"ה לעולם מתבטא כמובן בבריאתו, אבל גם בהמשך קיומו: "נותן לחם לכל בשר - כי לעולם חסדו". החסד אינו מתמצה רק בקיום הפיזי, אלא גם בקיומו הרוחני של העולם והתקדמותו להכרה בקב"ה כבורא העולם ומנהיגו. זהו התפקיד שקיבל עליו אברהם אבינו – לגמול חסד עם כל באי עולם, חסד גשמי וחסד רוחני. זוהי הסיבה לגאולתם של ישראל - היותם ממשיכים את פעולתו של הקב"ה בגמילות חסד זה עם זה ועם כל באי עולם: "ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה".
זו אחת הסיבות שגמילות חסד היא אחד מהיסודות שעליהם נשען העולם - "על שלשה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים" (אבות א, ב). כאשר מיכה הנביא נדרש לסכם את כלל דרישות הקב"ה מהאדם בשלושה עקרונות, הוא בחר באהבת החסד כאחד מהם: "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך" (מיכה ו, ח). רעיון זה חוזר בסוף תפילת העמידה: "ברכנו אבינו כולנו כאחד, כי באור פניך נתת לנו תורת חיים ואהבת חסד", כלומר: החסד אינו רק מצווה, אלא גם תכונת נפש שנתן לנו הקב"ה. לדעת החפץ חיים (קונטרס אהבת חסד ב, ב), צלם האלוקים שבנו אינו השכל או הבחירה החופשית, אלא היותנו גומלי חסדים.
אין זה משנה אם העזרה היא לעשיר או לעני, לצעיר או לזקן, לבריא או לחולה: בכל פעולה שאדם עושה בהתנדבות כדי לעזור לאדם אחר הזקוק כעת לעזרתו, הוא מביא את ייעודו בעולם ואת צלם האלקים שבו לידי ביטוי. לכן התנדבות אינה אמורה להיות פעולה יוצאת דופן הנעשית פעם בשנה, אלא פעולה הנעשית על בסיסי יומיומי (מכתבי חפץ חיים, מאמר עצה ותושיה).
כאשר אדם פועל מתוך התנדבות ומסייע לחברו, אין זה אומר שהצדדים משוחררים מכל אחריות ומחויבות זה כלפי זה. ההתנדבות, בעיקר כאשר היא נעשית על בסיס קבוע, עשויה להיות כרוכה במספר שאלות הלכתיות הנוגעות הן למחויבות המתנדב, הן למחויבות מארגן ההתנדבות והן למחויבות הנהנה מן ההתנדבות.
הפסקת ההתנדבות
אחד המאפיינים של ההתנדבות, המבחין בינה ובין עבודה, מלבד ההסכמה שלא לקבל שכר, הוא חירותו של המתנדב לבחור אם ברצונו להתנדב ועד כמה הוא מעוניין להתנדב. אין זה אומר כי להתנדבות אין כללים. למקבל השירות שמורה הזכות לומר למתנדב באילו תנאים הוא ישמח להיעזר בו ובאילו תנאים הוא מבכר שלא להיעזר בו. הוא יכול לבקש מהמתנדב להגיע למספר שעות מינימלי וכן לעמוד ברמה מסוימת של שירות, ואף להתנות את קבלת המתנדב בהסכמה לעמוד בתנאים אלו. מצד שני, בכל שלב תישמר למתנדב הזכות לבחור שלא להתנדב.
יתר על כן, גם אחרי שהמתנדב הודיע על כוונתו להתנדב ואף התחייב לכך, לא ניתן לחייבו לעמוד בדיבורו והוא רשאי לבטל את הסכמתו להתנדב בכל עת (שו"ת מהרי"ק קלג; רמ"א חו"מ שלג, ה). אומנם מבחינה מוסרית יש הסבורים שמדובר בצעד שאינו ראוי, שכן חובה על האדם לעמוד בדיבורו (שו"ת אבני נזר חו"מ, נב, מחודש ה), ולפיכך אין לבטל התנדבות אלא בנסיבות אשר היו מצדיקות התפטרות מעבודה בתמורה לשכר.
כמו כן, יש לסייג במקצת את הזכות להפסיק את ההתנדבות באופן חד־צדדי במקרה שבו ביטול ללא הודעה מוקדמת מספקת עשוי לגרום נזק למקבל השירות, מצב המוגדר בהלכה בשם "דבר האבד". לעיתים הנהנה כבר הסתמך על המתנדב, ועזיבה פתאומית עשויה לפגוע בו, בפעילות המתוכננת ובנהנים ממנה לא פחות מעזיבה של עובד בשכר. לעיתים עזיבה פתאומית עלולה לגרום אף לנזק חמור. לדוגמה, אדם שגילה נזילה בביתו וחברו הסכים לתקנה בחינם; לבסוף החבר לא הגיע, ועד שבעל הדירה הזמין שרברב נגרם נזק לרכושו.
יתר על כן, גופים רבים נעזרים במתנדבים לשם ביצוע עבודות שונות, חלקן חיוניות ביותר, וביטול התנדבות עלול לגרום אף לפגיעה בנפש. לשם ההמחשה, שוו בנפשכם מה תהיה ההשלכה של החלטת צוותים של מתנדבים בארגון מגן דוד אדום שלא להופיע למשמרת שאליה נרשמו. יכולתו של הארגון להשיג באופן מיידי עובדים שיאיישו את האמבולנסים מוגבלת למדי, ואנשים עלולים לשלם על החלטה שכזו בחייהם.
אחריות לנזק שנגרם מביטול התנדבות
נחלקו הפוסקים בשאלה אם על המתנדב רובצת האחריות לנזק שגרם מביטול פתאומי של התנדבותו. יש מהפוסקים הסבורים כי חירותו של המתנדב שמורה לו תמיד, ואין לבוא אליו בתביעות אם חזר בו ממוכנותו להתנדב. לדעתם, גוף שבחר להסתמך על מתנדבים ולא על עובדים בשכר הביא בחשבון את האפשרות שאחד מהם יודיע לו פתאום שאינו מעוניין להגיע (נתיבות המשפט שלג, יב). שיטתם מבוססת על שיטת הרמב"ן (בבא מציעא עו, ב) שדין "דבר האבד" הוא חלק מדיני עבודה ולא חלק מדיני נזיקין, ולפיכך הוא אינו חל על התנדבות, שכן זו אינה מוגדרת כעבודה.
לעומתם יש פוסקים הסבורים שהעובדה שהאדם התנדב למשימה אינה מתירה לו להתנער ממנה באופן חסר אחריות, ואינה פוטרת אותו מאחריות לנזקים שגרם עקב ביטולו את ההתנדבות, ובנקודה זו אין הבדל בינו ובין עובד בשכר (שו"ת דברי מלכיאל ה, רכב). שיטתם מבוססת על שיטת המהרי"ח (הגהות אשר"י בבא מציעא ו, ב) שלפיה דין "דבר האבד" אינו חלק מדיני עבודה אלא חלק מדיני נזיקין, ולפיכך הוא חל גם על מי שאינו מוגדר כלל כעובד, כמו המתנדב.
הש"ך (חו"מ שלג, לא) נוקט עמדת ביניים. לדעתו, מתנדב שהתחייב לבצע פעולה מסוימת, שאם יימנע מלבצעה ייגרם לאדם אחר נזק – חייב לבצעה. אולם הוא רשאי בהחלט לחזור בו מהסכמתו לבצע את הפעולה בהתנדבות, והוא רשאי לדרוש תשלום מתאים על כך. כמובן, זכותו של מקבל השירות לוותר על ההתנדבות מכול וכול, ולשכור אדם אחר שיעשה את העבודה. עמדת הש"ך מאזנת בין שמירה על חירותו של המתנדב להגנה על מקבל השירות מנזקים שביטול חד־צדדי עשוי לגרום לו, וכך יש לנהוג למעשה (חזון איש בבא קמא כב, ב).
***
מתוך הספר 'אורות החושן: עבודה וקבלנות', דיני ממונות בשפה השווה לכל נפש, מאת הרב אורי סדן, הוצאת מכון משפטי ארץ
***