בירור לגבי קדיש שאומרים בסיום מסכת
אוריאל פרנק
יש לי בירור שאשמח לשתף את קבוצת תלמידי החכמים שיש לך...
אני ברוך השם זוכה לעשות די הרבה סיומים, ובגלל האווירה בבית הכנסת שלי וכדומה, גם עושה סעודות שבהן אני מקפיד על אמירת הקדיש של "דהוא עתיד לאתחדתא". אני אומר אותו בעצמי, כי בדרך כלל אומרי הקדיש יתום לא מתורגלים בכך.
אתמול היה לי סיום, והיה נוכח שם רב די ידוע בצפת... והוא אמר שחכם מרדכי אליהו אמר שלא להגיד את הקדיש הזה. כי אנחנו לא יודעים איך לפסק אותו או משהו כזה. הרב הזה די כעס שאמרתי את הקדיש... וממש הגיב בחומרא.
רציתי לשאול האם ידוע לכם על כזו מסורת מחכם מרדכי אליהו בענין הזה? שלא אומרים את קדיש לאתחדתא מסיבה כזו או אחרת? האם הרב לא היה אומר אותו?
יניב חניא
https://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=24751
נוסח הקדיש בסיום מסכת
שלו שבתאי יצ"ו, מבשרת ציון
שאלה:
איזה קדיש אומרים לאחר סיום מסכת, קדיש על ישראל רגיל או קדיש 'דהוא עתיד לחדתא עלמא'?
תשובה:
באחת השנים כשהייתי נער, עשיתי סיום מסכת בערב פסח לפטור בכורות מהתענית, ומו"ר זקני הרב שבתאי בן חיים זצ"ל היה שם ועשה גם כן סיום מסכת, וכשבאתי לומר קדיש 'דעתיד' כנהוג בעולם הישיבות וכפי שמודפס בסוף הגמ', אמר לי מו"ר זקני שאין המנהג כן, אלא אומרים קדיש על ישראל רגיל וכן עשה מעשה בעצמו ואמר קדיש על ישראל רגיל. ובתחילה התפלאתי מאוד על דבריו, כי בכל הישיבות שהכרתי אמרו תמיד קדיש 'דעתיד' בסיום מסכת.
לאחר כמה שנים התברר לי שכן דעת מרן הגר"מ אליהו שיש לומר קדיש "על ישראל" רגיל בסיום מסכת [כן העידו לי בשמו מו"ר ראש הישיבה הרב שמואל זעפרני שליט"א, וכן נהגו למעשה בישיבת המאירי שבנשיאותו לעשות]. ואחר זמן ראיתי בשו"ת מעין אומר (חלק יא סימן י) שהעיד שכן נהג למעשה גם הגר"ע יוסף זצ"ל שאחר סיום מסכת היה אומר קדיש על ישראל.
וכאשר התבוננתי על דבר זה מצאתי כמה מקורות מרבותינו האחרונים המעידים שכן הוא המנהג הנכון, ואציינם בקצרה לתועלת המעיינים.
בספר כתר שם טוב (גאגין ח"א עמ' קיב בהערה) העיד שאחר סיום מסכת אומרים קדיש דרבנן ודלא כהרמב"ם שפסק לומר קדיש התחיה ע"כ.
ועיין עוד להרה"ג יוסף צובירי זצ"ל בספר ויצבור יוסף בר (חלק ג' פרק יג) שהאריך הרבה לבאר ממקורות ראשונים גם אחרונים, שקדיש 'דעתיד' נתקן על מנת לנחם האבלים ולהשריש בליבם אמונת תחיית המתים. בנוסף לזה, הנהיגו לאומרו גם בסיום הקינות בתשעה באב על מנת לנחם את העם. אך אין אמירת קדיש זה מתאימה לסיום מסכת, כי בסיום מסכת מצוה רבה לשמוח ולעשות אותו יום טוב עם סעודת מצוה. ומנהג זה לומר קדיש 'דעתיד' בסיום מסכת התפשט רק בזמן האחרון על ידי קצת מחכמי האשכנז, ובפרט על ידי הדפוסים המאוחרים של המשניות והגמרות עכת"ד.
וכן ראיתי בקונטריס פנחס יפלל (הרב פנחס מוסבי שליט"א; ח"ג עמ' 56) שהעלה כי יש לומר לאחר סיום מסכת קדיש על ישראל הרגיל (ומודים דרבנן היינו שבחייהו שחזר בו ממה שכתב בחלק ב' שיש לומר קדיש דעתיד].
וכן ראיתי בספר עלי הדס (שהוא אוסף מנהגי הלכה של ק"ק תוניס, פרק יב סעיף יג) שכתב: "נהגו לומר אחר סיום מסכת קדיש דרבנן בנוסח 'על ישראל' הרגיל, ודלא כמו שנתחדש מקרוב לומר קדיש 'דעתיד לחדתא עלמא" עכ"ל. והעיד בספר הנזכר שכן שמע בבירור מפי הזקנים.
אם כן העולה למסקנה:
כאשר עושים סיום מסכת בערב פסח, אומרים לאחר הסיום קדיש "על ישראל" רגיל, ולא כפי שמודפס כיום במסכתות [קדיש "דעתיד"].
והוא הדין תמיד כשעושים סיום מסכת עם מניין, תמיד אומרים לאחר הסיום קדיש 'על ישראל' ואין אומרים את הקדיש שמודפס במסכתות הוצאת וילנא.
הִלֵּל אשכולי
שמעתי שיש חכמים מקובלים שלא אומרים קדיש זה, אך לא שמעתי את טעמם. לבקשתך, אציע מספר נימוקים:א)- לפי הקבלה יש כוונות בכל מילה, וכן יש כוונות גם לפי מספר האותיות המדויק, לפיכך העדיפו החכמים המקובלים את הנוסח הרגיל (קדיש דרבנן), שיש עליו כוונות מסודרות.ב)- הרמב"ם (סדר תפילות נוסח הקדיש) הביא את נוסח קדיש דרבנן שאומרים לאחר לימוד תושב"ע: "קדיש דרבנן כל עשרה מישראל או יתר שעוסקין בתלמוד תורה שעל פה ואפילו במדרשות או בהגדות כשהן מסיימין אומר אחד מהן קדיש בנוסח זה: יתגדל ויתקדש שמיה רבא דעתיד לחדתא עלמא ולאחייא מתייא".מדברי הרמב"ם נראה, שקדיש זה הוא הקדיש דרבנן המובא אצלינו בסידורים, ונאמר לאחר לימוד תושב"ע בציבור, (לאחר דרשות /לימוד חז"ל בפני ציבור אומרים רבי חנניה בן עקשיא עם קדיש דרבנן), ואינו מיוחד דווקא לסיומים (כמנהג התימנים הבלדים). ומשכך, הרי שהיום התקבע הנוסח של קדיש דרבנן המקובל בסידורים, ואין צורך לומר את קדיש "דעתיד לאתחדתא".וכך אולי משמע גם מהשולחן ערוך (יורה דעה הלכות אבילות סימן שעו סעיף ד) שהביא ניסוח קדיש זה רק באבלות ולא בסיומים. כי דין סיום כדין כל לימוד תושב"ע בציבור, שבו אומרים קדיש דרבנן בנוסחו הרגיל והידוע ללא תוספת הפסקה "דעתיד לאתחדתא".כנסת הגדולה (הגהות בית יוסף אורח חיים סימן תרס"ט) כתב: "ויש אומרים קדיש דרבנן, אך אותו קדיש אינו מצוי בינינו, לכן ברוב המקומות לא שמעתי לומר רק שלנו בלא תתקבל".ג)- קדיש זה נאמר באבלות ובתשעה באב כתפילה לתחיית המתים, ואין עניינה לשמחת סיום. (ההסבר מדוע אומרים קדיש זה בסיומים: שת"ח נחשב לבונה והוא בונה גם את העוה"ב ובגין לימודו יזכה לתחיית המתים (תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיד עמוד א: "מאי בנאין? - אמר רבי יוחנן: אלו תלמידי חכמים, שעוסקין בבנינו של עולם כל ימיהן").ד)- הרמב"ן (תורת האדם שער האבל - ענין ההתחלה) סבור, שמעיקר הדין אומרים קדיש זה רק בלוויה של ת"ח שידוע שהוא בן עוה"ב ויזכה לתחיית המתים ולא בכל לוויה, אלא שלמעשה נהוג לומר לכולם כדי שלא להרבות במחלוקת. ומכאן שלפי עיקר דברי הרמב"ן נראה, שגם בסיומים אין לומר אלא למי שידוע בוודאות שהוא בן עוה"ב.ה)- לפי חלק מהנוסחים, בקדיש זה מפסידים אמירת אמן. כך הניסוח:בְּעָלְמָא דִּי הוּא עָתִיד לְאִתְחַדְתָּא, וּלְאַחֲיָאה מֵתַיָּא... וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בּמַלְכוּתֵה וִיקָרֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן)יתכן והיה צריך לפסק את הקדיש בצורה כזו:"ןיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בּמַלְכוּתֵה וִיקָרֵהּ". - (אמן)"בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן)".למעשה בניסוח הנ"ל קוראים את הקדיש כפסקה אחת: "בּמַלְכוּתֵה וִיקָרֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן" - ולא מפסיקים לאחר המילה "ויקריה", ומפסידים עניית אמן.
