9. עוד על ''מקראות שיש להם הכרע''
אוריאל פרנק
בספר "מקראי קודש - הלכות פורים" מאת הרב משה הררי (ירושלים, תשפ"א) כתב בהערה כד בסוף פרק ח':
הנה הגאון נאמ"ן ס"ט שליט"א בספר סנסן ליאיר (עמ' נ"ב) כ', שאמנם בירחון אור תורה (תשמ"ג, דף של"ט) הוא הראה פנים גם לנוסח "בפניהם", אלא שישנם במקורות גם חיזוקים לומר "לפניהם", ובפרט לאחר שראה מש"כ הרב מרדכי ברויאר בספר כתר ארם צובא (ירושלים, תשל"ז, עמ' 42), שכתב שנוסחאות "להרוג" ו"בפניהם" הינן מוטעות, ואין להן מקור אלא במהדורתו המשובשת של יעקב בן חיים (שבסוף ימיו יצא מכלל ישראל. רח"ל). ואם כנים הדברים אזי יש לשרש טעות זו לגמרי, ויש לתקן כל המגילות בעוד מועד לפי הנוסח הנכון: "ולהרג" ו"לפניהם". וכן הראוהו מגילה מכת"י הגאון המקובל ר' יהודה פתייא זצ"ל וגם שם כתוב "ולהרג" (עם וא"ו בתחילתה) ו"לפניהם" (בלמ"ד). וכן המנהג אצל יהודי תימן. וכן כתוב במגילה מבוכרה משנת תרס"ו. וכן עיקר להלכה. עכת"ד. הב"ד בספר יריעות שלמה (לרה"ג שלמה מועלם שליט"א. מהדו' תשנ"ח. עמ' רל"ו).
[אפ"ר: וכאן הוסיף המחבר תוספת במהדורת תשפ"א בזה"ל:]
ואמנם מי אני ומה אני שאעיר ע"כ, אך מ"מ שומה עלי להזכיר פה שישנם הרבה גדולים שכתבו שאין לשנות גירסאות התנ"ך המקובלות בידינו מדור דור בשל הנוסח של כתר ארם צובא. ועוד יש שיצאו עוררין על אותם שמשנים את נוסחאות התפילה בשל כללי הדקדוק.
לפני שנתחיל רצוני להדגיש שאני לא חקרתי בעצמי נושא זה לעומקו. כגון מהי המסורת של יהודי חאלב על הכת"י, ומהן ההוכחות שאכן זהו סה"ת שהרמב"ם סמך על נוסחתו. מהם ההבדלים בין כת"י הכתר לשאר כתבי היד הקדמונים. בכל אופן לא נמנענו מלהביא את דברי החכמים שבדקו נושא זה.
ונפרט בקצרה:
הקונטרסים שיצאו בעד כתיבת ספרי נביאים וכתובים עפ"י הנוסח הכתוב בכתר ארם צובא:
1) קונטרס קנאת סופרים (יו"ל ע"י ביהמ"ד "דעת ותבונה", גבעת שאול, ירושת"ו). ועיקר טענתם שאין מסורת מקובלת באשכנז על הנביאים וארבע מגילות. הרבנים החתומים שם הינם: הגר"ש ווזנר זצ"ל. וכן הג"ר חיים קנייבסקי, הגר"נ קרליץ, הג"ר דוד מיכאל שמידל, הג"ר שריאל רוזנברג, הג"ר צבי רוטנברג, הגרמ"י לפקוביץ והגרמ"ש קליין שליט"א. ועוד הביאו שם מכתב מהגרי"ש אלישיב זצ"ל לענין הפרשיות הפתוחות והסתומות, וכן לענין החסרות ויתרות, שיש לעשותן עפ"י כת"י בן אשר (והיינו כתר אר"צ). וכ"ז חוץ מענין השִירוֹת ומגילת אסתר.
2) קונטרס נביאי אמת וצדק (הרה"ג דוד יצחקי. בני ברק. אייר תשס"ט). ובו מכתב תמיכה מהגר"ש דבליצקי שליט"א.
3) קונטרס הבלי השוא (מהנ"ל).
הקונטרסים שיצאו נגד שינויים בשל כתר ארם צובא:
1) קונטרס דעת תורה. חתומים עליו רבני הבד"ץ – העדה החרדית: הגרמ"א פריינד, הגרי"מ דושינסקי, הג"ר ישראל יעקב פישר והג"ר אברהם דוד הורוויץ זצ"ל.
יש לציין שגם על מכתב זה חתום הגר"ש ווזנר זצ"ל. ולכאו' זו סתירה בדבריו. אלא שבמכתב זה הוא רק כתב: ברור שכל דבר שיש לו מסורה ברורה אין לשנות ח"ו. ובמקום שנולד ספק יכריעו עפ"י פוסקים אחרונים. עכ"ל. ואילו במכתבו הראשון הוא כותב במפורש: נביאים וחמש מגילות – אין מסורת בדוקה וקבלה ברורה על חסרות ויתרות (ופרשיות) פתוחות וסתומות, כיוון שלא הורגלו רוב עם קודש לכותבן. עכ"ל. והוסיף: וכידוע שעל ספר בן אשר סמך הרמב"ם ואנו כותבים כן על פיו בסתם. עכ"ל. עיי"ש שהמשיך לחזק את נאמנות סה"ת של בן אשר. נמצאנו למדים שעל מכתב הבד"ץ חתם הגר"ש ווזנר זצ"ל על עיקרון איסור השינוי. ואילו במכתב התמיכה הוא מאשר שאכן סה"ת והנ"ך של בן אשר יש לסמוך עליהם למעשה.
ויש לציין שבקונטרס נביאי אמת וצדק הנ"ל דחה רוב ככל טענות קונטרס דעת תורה.
2) קונטרס מסורתנו. יצא לאור ע"י הרה"ג צבי הירש גולדברג, מישיבת מיר פעיה"ק (שנת תשס"ג).
וא"כ זו מחלוקת גדולה אי יש לסמוך על הכתוב בכתר אר"צ. אמנם מעיקרא נראה שהסומכים עליו טוענים שמעיקרא אין מנהג ברור אצל האשכנזים לספרי הנביאים והכתובים. והדוחים זאת טוענים שיש לסמוך על המסורת הקיימת (מהגר"א, ומה שמכונה כת"י ברדיטשוב, שאגב יש גם עליו קושיות).
וכל זה שייך בעיקר לאשכנזים. דאצל הספרדים ממילא אין קורין כלל במגילה בהפטרות השנה, ולא בט"ב (איכה), בסוכות (קהלת) ופסח (שה"ש). אמנם גבי קריאת המגילה בפורים ה"ז מדוקדק, משום דבכל הדורות היו קורין במגילת אסתר הכתובה על קלף וכדו', ובס"ד ניתן להניח שבזה אין כ"כ חילוקי גירסאות.
ואני איני מכניס את ראשי בין הרים גבוהים. אך יש להאריך מאוד ע"כ.
ועוד נזכיר, שבהערות ביצחק יקרא על המ"ב (בקונטרס ההנהגות, סוף ח"ו ד"ח סקנ"ט) כ' וז"ל: דעת אדמו"ר זללה"ה (היינו הגרש"ז אוירבך) שאין לשנות בנוסח התנ"ך המקובל בידינו, לפי כתב היד של חלב (כתר ארם צובא), אלא יש ללכת לפי המקובל. עכ"ל. והיינו שאין לשנות את הכתב ואת קריאת המגילה בשל נוסח כתר אר"צ. ואכמ"ל.
ועתה נבוא למה שיש שערערו על דרך שינויי הגירסאות בתפילה.
ראשית רצוני להדגיש שאיני רוצה להכנס כלל למחלוקת זו, ורק אביא בס"ד את דברי התומכים והמתנגדים לשינויים בשל כללי הדקדוק וכדומה, כפי שנעשה בסידור איש מצליח והדומים לו (בלי לנקוט עמדה. למרות שאני הקטן יש לי דעה בנושא זה), ומבלי לפגוע כי הוא זה בכבודו של הגאון הגדול מעוז ומגדול, רבנו הגר"מ מזוז שליט"א.
הביאו לי קונטרס אחד המתנגד לשינויי גירסאות בתפילה (עפ"י הסידור והמחזורים היו"ל ע"י הישיבה הקדושה "כסא רחמים" בב"ב), הנקרא בשם "לגדור פרץ", ויש בו ליקוט גדול מעוד קונטרסים כאלה (כגון קונטרס "לחושבי שמו" וקונטרס "אור ישראל"). על ההתנגדות לשינויים אלה בתפילה בשל חכמת הדקדוק חתומים הרבנים הגאונים:
הרבנים האשכנזים (לפי סדר חתימתם: הג"ר מיכל יהודה ליפקוביץ, הגר"נ קרליץ, הגר"ח קנייבסקי, הג"ר יהודה שפירא, הגרמ"ש שפיר, הגרי"ש אלישיב, הגראי"ל שטיינמן, והגר"ש אוירבך (חלקם נ"ע).
הרבנים הספרדים: הג"ר ניסים טולידנו, הג"ר יהודה עדס, הג"ר יעקב משה הלל, הג"ר יצחק טוויל, הג"ר עמרם רווח, הג"ר יעקב עטיה, הג"ר יצחק זעפראני (ואחת הסיבות למשל להתנגדותם הינה שבסידור איש מצליח יש שינוי נוסחאות מהנוסח הכתוב בשער הכוונות לרבנו האריז"ל).
קובץ זה מתייחס לנוסחאות של "תיקון סופרים המדוייק", "החומש המדויק", "התהילים המדויק", והסידורים והמחזורים ("איש מצליח") היוצאים כולם ע"י הישיבה הקדושה "כסא רחמים" בבני ברק. כמו כן ההתנגדות הינה גם על סידורים אחרים שהינם עפ"י נוסח "איש מצליח", כגון סידור "עבודת ה'" (מחולון), סידור אהבת חיים (בני ברק), וסידורי כוונת הלב וסידור שערי ירושלים (מפתח תקווה). וברוך ה' שעל המ"ב עם תוספות איש מצליח לא יצאו עוררין.
ומאידך יש התומכים בדרכה זו של הישיבה הקדושה "כסא רחמים", וכפי שכתוב בהקדמה לסידור "איש מצליח" מהדו' רביעית. שכ"כ הג"ר דב קוק שליט"א, הג"ר יורם אברג'ל, ועוד כמה רבנים קצת פחות מפורסמים. וכן התפרסמה שם הסכמה כללית לגר"מ מזוז שליט"א ומפעליו ע"י הגר"ע יוסף זצ"ל והגר"ש עמאר שליט"א. כמו כן יש שם מכתב מהגר"ש ווזנר זצ"ל והגראי"ל שטיינמן שליט"א שהבהירו שמה שחתמו על מכתב ההתנגדות אינו ח"ו אישית נגד הגרמ"מ שליט"א אלא רק כדי לשמור על המסורת. עיי"ש [ואגב. בספר "רבנו" על הגר"ע יוסף זצ"ל (בעמ' שכ"ו) האריך מעט לספר שדעת הגר"ע יוסף זצ"ל לא היתה נוחה מהשינויים הכתובים בסידור איש מצליח, שלא כמסורת. כגון הניקוד של המילים "נקדישך ונעריצך", ועוד הרבה שינויים. עיי"ש].
וא"כ גם בנושא זה ישנה מחלו', אם כי נראה שד' רוב הרבנים הינה שלא לשנות את נוסחאות התפילה המקובלים. ודי בזה.
עכ"ל התוספת במהדורת תשפ"א.
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
Date: יום ד׳, 1 בפבר׳ 2017 ב-1:37
Subject: 2: עוד על ''מקראות שיש להם הכרע''
To:ד"ר צמח קיסר, עוד על מסורת הקריאה: 'ולהרג'/ 'לפניהם'
בהמשך למאמרו של יוסי פרץ על הקריאה הכפולה במגילת
אסתר, אנו מבקשים להשלים את המצג לאשורו לטובתם של
קוראים ומעיינים, ולהביא גם את עדויותיה של מסורת
יהודי-תימן, שהרי סוף סוף נוסח המקרא המצוי בכתבי
היד התימניים הוא הקרוב ביותר לנוסחו של ה'כתר'.
על נוסחם וכתיבם של כתבי-יד תימניים אלה ראה הרב
ברויאר לציין כדברים האלה:]1[
בכתיב האותיות סמכתי על מסורת יהודי תימן. מסורת
זו מתאימה בכל מקום למסורה של הכתר וכתבי היד הקרובים
לו. כן סמכתי על מסורת יהודי תימן בפרשות פתוחות
וסתומות ובצורת השירות.
ואמנם עיון בכת"י תימניים]2[ ובמגילות הכתובות ע"ג
גוויל או קלף מעלה בבירור, שמסורת הנוסח היא '[ו]להרג'/'לפניהם'.
אפ"ר: על פי ההמשך הוספתי [ו]להרג.
ואם לא דיי בעדויותיהם של כתבי יד אלה, הרי שגם
מלומדים ואנשי הלכה מבני תימן נזקקו מפורשות לקריאתן
של שתי תיבות אלה. הנה, דרך משל, מהרי"ץ]3[ כותב
בחיבורו 'חלק הדקדוק']4[ כדברים האלה:
ולהרג הכי גרסינן בוי"ו, וכתוב בגליון, כי כן הוא
בספרים מוגהים. ואני גם כן מצאתי במוסרה רבתא בערך
הלמ"ד, גבי אותיות דנסיבין וי"ו למ"ד. שוב מצאתי
בדפוסים חדשים שכתבו בהג"ה מבחוץ, שכן נמצא בספרים
מדוקדקים 'ולהרג' בוי"ו. ואם כן אין לשנות מזה, כי
בודאי טעות וחסרון]5[ נפל בדפוסים.]6[
גם באשר לצורה 'לפניהם' מציין מהרי"ץ בשפה ברורה:
"לא עמד לפניהם כן הוא בכל התיג'אן שבדקתי; תיבת
'לפניהם' בלמ"ד, ולא בבי"ת, וכן הוא בירושלמיים".]7[
נוסף לדבריו המפורשים של המהרי"ץ שהובאו לעיל, כתב
לאחרונה]8[ גם הרב יצחק רצאבי דברים ברורים, כהאיי
לישנא:
מקובל אצלנו מימי-קדם לכתוב 'להשמיד ולהרג' בוא"ו
בתחילת התיבה...'ואיש לא עמד לפניהם' בלמ"ד, לא בבי"ת.
וכן הוא העיקר והנכון, והגירסאות האחרות מוטעות,
ולכן אין צריכין לחזור ולקרות שתי פעמים כשתי הגירסאות,
כפי שהנהיגו מקרוב בשאר קהילת ישראל.]9[
העולה מדברינו: בכתבי-היד התימניים ובמסורת הקריאה
שבפיהם של יהודי-תימן מקוימות שתי התיבות הנ"ל עפ"י
המצוי בכתבי היד הטברניים המדויקים ביותר וכפי המובא
במסורה. בשל כך לא נזקקו יהודי-תימן למנהג המאוחר,
שפשט במאתיים השנים האחרונות בעיקר באשכנז לקרוא
קריאה כפולה של פסוקים במגילת אסתר, שבהם מזדמנות
שתי התיבות: 'להרג'/'לפניהם'.
]1[ ראה דברי-ההקדמה לתנ"ך שבהגהתו (בזיקה לשיטה
שבה נהג בהגהת התורה).
]2[ כך בתכלאל שהועתק בשנת 1580, המצוי לפניי; בתכלאל
קדמונים (הועתק ב-1939, מתכלאל שהועתק ב-1618), וכן
במגילת אסתר בכתב ידו של המהרי"ץ.
]3[ הרב יחיא צאלח, חי בתימן במאה הי"ח, מגדולי תלמידי-החכמים
שהצמיחה יהדות-תימן.
]4[ ראה, דרך משל, המהדורה שנתפרסמה בדפוס צילום
בשנת תשמ"ב (חסר מקום הדפוס; כנראה ירושלים).
]5[ מן הסיפא של דברי המהרי"ץ ניכר בבירור, שעמדו
לפניו דפוסים, שבהם היה הנוסח: 'להרג', ולפיכך ראה
צורך להעיר על כך. גם הרב יצחק רצאבי מציין בסוף
מבואו (אין פגינאציה) למגילת אסתר שנתפרסמה על ידו
(ראה להלן), שראה מגילת אסתר מתימן כתובת-יד, ובה
התיבה 'בפניהם', אך הבחין, שמעיקרא נכתבה בלמ"ד שהוחלפה
בבי"ת בידי יד מאוחרת.
]6[ הרב רצאבי מוסיף (מגלת אסתר עם 'בינה במקרא',
בני-ברק, תשמ"ח) על אתר: "וכן עיקר, ואין צריך כלל
לחזור פסוק זה שתי פעמים, כאילו יש ספק".
]7[ ומוסיף הרב רצאבי (שם): "וכן עיקר, כאשר הוא
בספרים מדוייקים, ואין צריך לכפול הפסוק".
]8[ שולחן ערוך המקוצר (חלק ג), קכב, כא (בני-ברק
תשנ"ו).
]9[ על שינויים דווקניים נוספים במגילת אסתר שבכתי"י
תימניים בהשוואה למסורות נוסח אחרות, ראה שם.
בתאריך 21 בפברואר 2014 בשעה 0:16, מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:---------- הודעה שהועברה ----------
מאת: "אוריאל פרנק" <uriel...@gmail.com>
Date: 2014 2 20 17:40מגדים יא
יעקב שמואל שפיגל
על הספקות ועל החומרות
הערה למאמרו של מ' ברויאר שנתפרסם במגדים י'
(עמ' 115-113)בעניין רב קראתי את מאמרו המאלף של הרב מ' ברויאר [1]. ברצוני להעיר כמה הערות שאינן באות לחלוק על מסקנתו, אלא, אולי, להוסיף כמה פרטים.
הרב ברויאר כתב כי המקור הראשון והיחיד לחזרה על פסוקי המגילה, הוא מנהגו של בעל אמרי אש. על-פי עדותו של תלמידו ר''ש גנצפריד בספרו קסת הסופר ''היה נוהג (רבו, בעל אמרי אש) שלאחר שקרא ''להרג'' אמר בלחש ''ולהרג''. ועוד ציין הרב ברויאר כי במנהג זה אמר הקורא בלחש את הנוסח האחר, ואילו היום הקורא אומרו בקול רם.
נראה כי יש בידינו עדות שהמנהג החל מעט קודם. אנו מוצאים עדות כי כבר בעל החתם סופר נהג כן. כה כתב נכדו ר' שמחה בונם סופר בתשובותיו שבט סופר, או''ח, סוף סימן כז:
''וגם נהג אאמו''ז זצ''ל בבית מדרשו לקרות שני פעמים הפסוקים אשר נתן וכו' להשמיד להרוג ולאבד כי נכתב להרג בלא וי''ו החיבור ובמגילה שלו נכתב בין השיטות וי''ו החיבור וקורין עוד הפעם ולהרוג, וכן בפסוק נקהלו היהודים וכו' ואיש לא עמד לפניהם תלויה ג''כ בין השיטות ב' לקרות עוד הפעם כל הפסוק בפניהם והכל ע''פ המסורה שנדפס ג''כ בחומשים, ולא צוה לנהוג כן בשאר בתי כנסיות כי לא רצה לשנות ממנהגו של עולם''.
מנהגו של החתם סופר בעניין זה נזכר גם בספר חוט המשולש, תרנ''ד, דף לו, ע''א, והביא דבריו בספר ליקוטי מהרי''ח. המנהג נזכר גם בספר מנהגי החתם סופר.
החתם סופר נפטר בשנת ת''ר, ואילו בעל אמרי אש נפטר בשנת תרי''ד. מקובל כי בעל אמרי אש החשיב עצמו כתלמידו של החתם סופר, ולכן יש לראות את שורש המנהג בחתם סופר.
הבה נראה מה אנו למדים ממנהגו של החתם סופר, בהשוואה למנהג האמרי אש. אנו רואים כי החתם סופר נהג ''לקרות שני פעמים הפסוקים'', ולמדנו מכאן שני דברים: האחד, הקריאה נעשתה בקול רם ולא בלחש. ובאמת מנהג בעל האמרי אש לכאורה אינו מובן: מה תועיל הקריאה בלחש, הלוא היא באה להוציא את הרבים! בעל כורחינו עלינו לומר כי זו הייתה חומרה אישית של בעל אמרי אש, והוא עצמו, ככתוב בקסת הסופר, היה הקורא את המגילה. לעומת זאת, החתם סופר, שלא קרא בעצמו את המגילה, נהג כי יקראו פסוקים אלו שוב בקול רם. אמנם כדי שלא ייווצר הרושם שכך יש לעשות, שהרי זו חומרה אישית שלו, לא הנהיג כן במקומות אחרים. הדבר השני שלמדנו מכאן, כי החתם סופר הנהיג לחזור על כל הפסוק ולא על המלה האחת בלבד. לפי תיאור מנהג בעל אמרי אש, משמע כי חזר רק על המלה האחת, המסופקת.
המעניין הוא כי לפי עדות נכדו, לא ציווה החתם סופר שינהגו כן במקומות אחרים. אגב, פרט זה אינו נזכר בשאר הספרים המביאים את מנהג החתם סופר. ואם תתמה, הכיצד נתפשטה חומרתו של החתם סופר, זו אינה תמיהה כלל וכלל. הגע בעצמך, מי הוא שיראה, או ישמע, שכך נהגו בבית מדרשו ולא יעשה כן. אמנם הוא לא ציווה לעשות כן, אבל הציבור עשה כן ממילא. ברם, מנהגו של האמרי אש היה לומר בלחש, ונראה שלא היה בכוחו לפשוט בציבור.
אמנם החומרה של תליית האותיות המסופקות, לא נתקבלה, אף-על-פי שהיא מוזכרת גם בספר קסת הסופר: ''ובמגלת הגאון בעל חת''ם סופר שמעתי שהיה כתוב להרג וי''ו תלויה''. אגב, מכאן נראה שעל מנהגו של החתם סופר בקריאה לא שמע בעל קסת הסופר, ומשום כך לא הזכירו.
ועתה צא וראה עד היכן הדברים מגיעים. שהרי כדבריו הנכונים של הרב ברויאר, חומרה זו אינה אלא לאשכנזים, ורק לחלק מהם. והנה בספר הלכות ארבע הפרשיות ופורים לאשכנזים ולספרדים, ערך הרב משה הררי, ישיבת מרכז הרב, ירושלים (חסרה שנת דפוס), עמ' קו, אות כה, מובא המנהג הנזכר. בהערה צ כתוב: ''וכן אמר לי הגר''מ אליהו שהמנהג אצל הספרדים, וכן עינינו רואות שהמנהג אצל האשכנזים''. אך לאור האמור נראה בעיני, כי אין כאן מנהג ספרדי קדום, אלא השפעה מאוחרת.
ואם בחומרות עסקינן, יש לציין לדברי ליקוטי מהרי''ח שכתב: ''ועיין בקונטרס לקוטי מנהגים מהרב הגדול ר' סנדר מפרעמיסלא שבמגילת אסתר בפסוק ''להיות כל איש שורר בביתו'' (א', כב) צ''ל שורר בשי''ן ימנית שכן איתא במסורה ושכן קרא הגה''ק מבעלז ופר(י)שו מלשון משגיח כמו אשורנו ולא קרוב ועכ''פ יקרא פסוק זה פעמיים פעם אחת כפי המסורה בשי''ן ימנית ופעם אחת בשי''ן שמאלית''. לא ברור לאיזה מסורה התכוון הרב באומרו שנמצא בה שי''ן ימנית. לצערי, לא הצלחתי לעיין בספר גופו, ולראות שמא יש בו הסבר נוסף על המצוטט.
ונוסיף על כך האמור בספר נטעי גבריאל לר' גבריאל ציננער, ברוקלין, תשד''ם, עמ' לב: ''בפסוק ובמלואות הימים (א', ה) יש נוהגים לקרות הכתיב ובמלואת והקרי ובמלאות'', וציין בהערה כי ''כן נוהג כ''ק אדמו''ר מפאפא שליט''א''. אף מנהג זה לא נתברר טיבו.
ותוספת מרובה על כל האמור, הוא המנהג החדש, שעליו שמעתי מידידי הרב שלמה פיק. הוא מסר לי כי בכמה מקומות בעיר בני-ברק חוזרים על הפסוק: ''והמן נבעת מלפני המלך והמלכה'' (ז', ו). זאת משום שיש ספרים המנקדים נבעת בפתח, ויש המנקדים בקמץ. והרי ניקוד זה הוא משמעותי להבנת העניין, ונמצא שיש לחזור מספק.
אין צורך להאריך בשיבוש שיש במנהג זה. אמנם הניקוד בקמץ נמצא בחלק מן המהדורות של מקראות גדולות, וכן במהדורת קורן. ברם במהדורות אחרות, וכן במהדורות המדויקות הנמצאות בידי כל אדם, כגון מהדורת דותן המבוססת על כ''י לנינגרד, או מהדורת ברויאר המבוססת ברובה על הכתר, הניקוד הוא בפתח. יתר על כן: במהדורת מקראות גדולות עצמה נמצאת הערת המסורה: ב', ללמדנו שהמלה ''נבעת'' בניקוד פתח נמצאת פעמיים בכל התנ''ך. המקום האחד הוא כאן, והשני בדבה''א, כ''א, ל: ''כי נבעת מפני חרב מלאך ה''', ולגביו לא מצאנו חילופים. ולא הייתי צריך להזכיר שיבוש חמור לזה, אלא שיש לפנינו דוגמה דומה ממש לשיבושים שהזכיר הרב ברויאר. רוצה לומר, מחמת אי בדיקה מדויקת של הנוסח, דבר שאינו קשה כל עיקר, ממציאים מנהג חדש.
אוסיף הערה בעניין דברי הגר''א אודות ''תמחה את זכר עמלק''. דומה שמן הראוי לציין, כי בספר מעשה רב, אות כח, כתב: ''באשרי זכר רב טובך ב' סגלין''. לאור זאת עלה בדעתי, כי ניתן ליישב את הסתירה בין המובא במעשה רב אודות מנהג הגר''א בקריאת ''זכר'' בפרשת זכור (בסגול), לבין עדותו של ר''ח מוולוז'ין (בצירי), שכבר נאמרו בזה כמה יישובים. רוצה לומר, השומע קריאתו ב''אשרי'' (בתפילת שחרית) סבר שיש לעשות כן גם בפרשת זכור, ומכאן נולד המנהג בפרשת זכור; ולא כן הוא, על-פי עדות ר' חיים. אבל אין טעם להאריך בעניין שאינו ברור. ולא כתבתי זאת אלא רק כדי להפנות תשומת הלב לכתוב במהדורה החדשה של מעשה רב, הנקראת מעשה רב השלם, ירושלים, תשמ''ז. על מנהגו של הגר''א באמירת ''אשרי'' נמצאת נוסחה מכתב-יד כך: ''אבל הגר''ח אמר ששמע מפיו הקדוש בפירוש זכר בצירי''. וכאן הבן שואל: האם הגר''ח אמר כן על אשרי, או על זכור. האם גם כאן הקישו מנוהג הגר''א באשרי על זכור או להיפך. הוא אשר אמרתי, העניין, כנראה, אינו ברור עד תומו, וצא וראה עד היכן נתגלגל הדבר בימינו.
יתר על כן: חלק גדול מבעלי הקריאה האשכנזיים, קוראים כיום בהברה ספרדית. וכאן יש לשאול, מה טעם עליהם לחזור על המלה ''זכר'', ובקריאה שונה. הרי זו ממש חוכא ואיטלולא. רוצה לומר, הרי הם מבטאים דבר שאינו נכון כל עיקר לפי קריאתם. ולא זו בלבד, אלא הם סותרים עצמם מיניה וביה. לדוגמה, הרי הם קראו ''זכור את אשר'' וכו'. האם הבדילו בין הצירי במלה ''את'', לבין הסגול במלה ''אשר''? האם הבדילו ביניהם במקומות נוספים באותה קריאה? ברור שלא הבדילו, שהרי אין זה מבטאם. אם כן, מה טעם עליהם לבטא באופן משונה וצורם את המלה ''זכר''. ואכן מצאתי כי הרב משה הררי, בספרו הנזכר לעיל, עמ' כז, הערה מד, כתב כן. אבל דומה שפסק זה אינו ידוע לציבור, ואף הרב הררי כתבו בלשון ''נלע'ד'', לאמור שלא מצא כן בספרים אחרים. איני יודע מה טעם לא שאל בזה את רבותיו, כפי שנהג במקרים אחרים שנסתפק בהם. אין לנו אלא להצטער על ששאלה זו לא נפתרה על-ידי חכמי הדור. נצרף אפוא שאלה זו לשאר השאלות שהעלה הרב ברויאר, ונייחל לפתרונן.
הערה
1. מ' ברויאר, ''מקראות שיש להם הכרע'', מגדים י (שבט תש''ן), עמ' 112-97.