9. על טעות בקריאת התורה - לגעור או לתקן?

[אוריאל פרנק‎]

---------- Forwarded message ---------
מאת: עזריאל ברגר <azr...@gmail.com>
‪Date: יום א׳, 23 בפבר׳ 2025 ב-15:29 

אאריך קצת בגישה שלי בענין זה:

ביישוב מגורי - אני משמש כ"בעל-קורא" (ואכמ"ל בהצדקת הביטוי הזה) בבית הכנסת המרכזי, ומדי פעם מגיעים נערי בר-מצוה לקרוא בתורה את הפרשה.

יש כאלו שאני נהנה מקריאתם מאוד, ואחד מהם - שראיתי שיודע היטב את הקריאות וכו' - משמש כממלא-מקום שלי מדי פעם כשעלי להיעדר מהיישוב בשבתות.

לאותו בחור אמרתי שיש לי 3 דרישות יסודיות מהקורא בתורה:

א. שיקרא בקול רם, כך שכל הציבור ישמע.

ב. שיקרא  כל מילה וכל אות (ובפרט לא כאלו שלעיתים מבליעים אותיות בקריאתם - או שאות אחת נבלעת לתוך אות שניה או שהאות נבלעת "לתוך הפה" ולא שומעים אותה כלל).

ג. שיקרא כפי הניקוד הנכון.

ורק אחרי שהוא עובר את שלשת הדרישות האלו - אז יש מה לדבר על טעמי המקרא.

אך יש כאלו, שהלב שלי מלא טרוניא על מוריהם שלימדו אותם קריאה - לא אלו שלימדו אותם לקרוא בטעמי המקרא, אלא על אלו שלימדו אותם לקרוא בניקוד, ומהר מאוד כנראה עברו איתם לקריאה לא-מנוקדת, וגם כשהם קוראים מתוך החומש - הם מנחשים את הניקוד במקום להתבונן בו, וקוראים בשגיאות משמעותיות.

דוגמאות נפוצות הן קריאת ו' החיבור כאילו היא ו' ההיפוך (לדוגמא "דבר אתה עמנו וַנשמעה" ו' בפתח לשון עבר במקום בשבא לשון עתיד), או החלפה בניקוד אות שבאה במקום מילה שלמה (וקדשתֶם - שמשמעו "ואתם תקדשו", במקום וקדשתָם - שמשמעו "ואתה תקדש אותם").

אילו טעויות כאלו היו קורות לי (שאחרי הקריאה היו באים ואומרים לי בוודאות גמורה שטעיתי בטעות כזאת) - בוודאי הייתי מתייחס אליהן כאילו לא קראתי כלל את המילה הזאת, שהדין הוא שמי שדילג מילה - אפילו אם כבר סיימו את הקריאה צריכים להוציא שוב ספר תורה ולקרוא את הפסוק שבו דילגו בצירוף שני פסוקים וכו'.

אך כשזה קורה לנער בר-מצוה - מפני כבוד הבריות אני נאלץ בדרך-כלל לשתוק, ואם מסתדר לי לשמוע אחר כך קריאת התורה במנין אחר - זה מועיל לי אישית, למרות שזה לא מועיל לכל הקהל שלא שמע קריאה כראוי בשבת זו...

עד כאן הגישה הרגילה שלי, אך לאחרונה חשבתי על אפשרות נוספת:

בפוסקים יש דיונים בענין השאלה מה נקרא "שינוי משמעות" בקריאת התורה וכדו', ולא מצאתי הגדרה ברורה בשאלה זאת, ובפרט יש ריבוי מבטאים בעדות ישראל השונות, שדבר המהווה שינוי משמעות באחת - איננו נחשב שינוי משמעות בקהילה אחרת.

ולדוגמא נפסק בשו"ע שיש להטעים את האות ע' של "נשבע ה'" שלא ישמע ח"ו "נשבה", וזה מתאים לקריאה הספרדית. אך בקריאה האשכנזית הנפוצה - לא את הע' צריכים לבטא היטב (כי אין להם הבדל בין ע' לבין א' או ה') אלא יש להיזהר לקרוא בקמץ ולא בפתח, ולתימנים - יש להיזהר בשני הדברים. אבל הקוראים כפי ההגיה הנפוצה היום בארה"ק שאינה מבדילה בין קמץ לפתח ולא בין ע' לא' - אין להם הבדל בין נשבע לנשבה, וההלכה הזאת איננה מעשית עבורם כלל!

וכאן נכנסת השאלה עד כמה למתוח את "מנהג העדה" להקל?

ואולי יש לומר, שכל שינוי קריאה שהקהל השומע אינו יודע להבחין בשינוי המשמעות (כגון באה במלעיל או במלרע - שרוב האנשים אינם יודעים את ההבדל המשמעותי) - איננו נקרא שינוי משמעות!

הדברים הם חידוש גדול, ואינני יודע להביא ראיות ברורות לדברי, אך אם כנים הדברים - בוודאי יש כאן לימוד זכות על רבים מאוד ששומעים קריאות כאלו וסבורים שיוצאים בהן ידי חובה, ואולי באמת ע"פ תורה זה נחשב שהם יצאו?

[אוריאל פרנק‎]

ביום שלישי, 25 בפברואר 2025 בשעה 15:47:25 GMT‎+2‎,‏ עזריאל ברגר<azr...@gmail.com>‏ כתב

התגובה הכי חשובה שקיבלתי בינתיים, היא שכתבתי דברים קרובים לפסק דינו של הר"ר אביגדר נבנצל: https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=63816&st=&pgnum=180 (והמשך בעמוד הבא)

הכרעתו למעשה להקל "בכל מקום שיש טעות לקורא, אבל הוא מסוג זה שכולם מדברים כך"

יישר כח גדול לכל המגיבים.

 

‫בתאריך יום ב׳, 24 בפבר׳ 2025 ב-23:04 מאת עמרם אייזנשטיין <‪0527...@gmail.com‬‏>:‬

אמנם זה חידוש גדול, אבל יש לו מקור.

כן אומר הגר"א נבנצל שליט"א בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל. 

ראה תשובות אביגדר הלוי, אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה, סימן קמב, סעיף כו.

‫בתאריך יום ג׳, 25 בפבר׳ 2025 ב-1:16 מאת מm ח. <‪mh74...@gmail.com‬‏>:‬

כל מילה פנינה

עצם החידוש נכון ביותר, (וכתבתי בו כמה פעמים כמדומה בפורום אוצר החכמה).

כמעט בכל פסוק, ישנם כמה דברים שיש בהם שינוי משמעות גמור, ואעפ"כ רוב מוחלט של הציבור, ואפילו של בעלי הקריאה, אינו שם לב אליהם, ואינו מודע להם כלל.

כשמאן דהוא בקש להחזיר על שינוי בניקוד 'רעמסס', שאלתיו האם היום בפסוקי דזמרה הוא אמר 'ואין נסתר מחמתו', עם דגש או בלי ? שינוי משמעות גמור.

 

  

--