3. קינות עזות - לתשעה באב תשפ"ד
אוריאל פרנק
שלום רב,א. לעניות דעתי, דרושה עדיין קינה אחרת לט' באב תשפ''ד, ובה נקונן על כך שמפני חטאינו גלינו מארצנו בארצנו (לפני 20 שנה ושוב לפני עשרה חודשים, ועדיין גולים רבים נעים ונדים), ומאסנו בארץ חמדה וקדושה, והרחקנו את עצמנו מעל אדמתנו, ומסרנו חבלי ארצנו לידי רוצחינו (בשנת תשנ''ד ושוב בשנת תשס''ה), ונתנו להם רובים וכלי נשק, וכל זה מתוך שנאת חינם, וכדי להפוך את מדינת היהודים למדינת כל אזרחיה, ובעטיים של שיסוי איש באחיו, פלגנות וסרבנות, ראו אויבינו כי טוב, וכו' ...ב. כמובן שעל התוכן ועל הניקוד של הקינות החדשות שלמטה יש הרבה מה להעיר (כגון על המילה "רֶשֶׁע"). והבוחר יבחר.ג. הנה קינה נוספת שחוברה (כנגד י"ג מידות) באסרו חג ע"י ידידי ר' אשר רפאל מיימון:צַו שְׁמִינִי - 8עֲצֶרֶת!!צַו שְׁמִינִי!!א. סוֹבַבְתִּי תּוֹרָתְךָ רוֹכֵב עֲרָבוֹתמַעֲגָלִים מַעֲגָלִים רַגְלַיִם סוֹחֲבוֹתב. סִדַּרְתִּי סְעוּדַת יִחוּדְךָ אִתָּנוּשְׁמִינִי חַג עֲצֶרֶת לְטוֹבָה בּוֹ זָכְרֵנוּג. יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִיקַמְתִּי בְּאַשְׁמֹרֶת אַלְלַי לִיד. כֶּרֶם יִשְׂרָאֵל פָּרְצוּ גְּדֵרֶיהָבִּרְחוֹבוֹת קִרְיָה טָבְחוּ בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָה. עֲצוּרִים וּלְכוּדִים מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹתמִי יוֹתֵר וּמִי פָּחוֹתו. מְבֻצָּרִים יָשְׁבוּ בַּתַּחֲנוֹתאֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא בָּרְחוֹבוֹתז. אֱלוֹקַי!! נְשָׁמָה שֶׁבִּיאַחַי וְאַחְיוֹתַי הָלְכוּ בַּשֶּׁבִיח. רוֹכֵב עֲרָבוֹת הַעֲלֵה נָא חֲבָטוֹתלְזוֹעֲקֵי הוֹשַׁעְנָא הַרְאֵה נָא הַבְטָחוֹתט. בְּנַעְנְעִי מִינֶיךָ הַפְרֵד כָּל הַקָּמִים עָלֶיךָבְּנַעְנְעִי מִינֶיךָ גַּלֵּה יְמִינְךָי. מַשִּׁיב הָרוּחַ! עֲשֵׂה לְמַעַן גִּבּוֹרֵי כּוֹחַ!מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם! עֲשֵׂה לְמַעַן שֵׁם!יָא. אַחִים חֲבוּקִים בְּמַדֵּי בַּד לְבוּשִׁיםמְשׁוּחֵי מִלְחָמָה יִרְאָה לוֹבְשִׁיםיב. מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵלהוֹשִׁיעָה אֶת עַמְּךָ גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵליג. לִשְׁבוּיִים דְּרוֹר קְרָא נָא מְבַשֵּׂרנִקְמַת דָּם עֲבָדָיו יִקֹּם וְאַרְצוֹ יְכַפֵּרד. "קינת בארי" שלקמן (#4) הופצה היום עם עיתוני בית הכנסת ע"י צהר.ה. והנה תגובה שקיבלתי:בתאריך יום ד׳, 7 באוג׳ 2024, 23:47, מאת עמרם אייזנשטיין <0527...@gmail.com>:אמנם לא יפה להזכיר את מה שקדם ל-טבח האיום,אבל האם לשם כך מסלפים את המציאות ?האם הקטעים דלהלן [מתוך הקינות שלמעלה] אינם צורמים ?אפשר לומר שלפני זה, זו היתה מסיבה ? וכי לפני זה, זה לא היה צרה ויגון ? ללא המחבלים זה היה מחול ? או מקום הראוי למספד ? זו היתה שמחה או הוללות מתועבת ?אמנם רובם לכאורה היו תינוקות שנשבו, אבל זה לא הופך את זה למקום של מצוה ושמחה, זה היה מקום של רשע ותועבה מופלגים, ולא ראוי לשקר.עָגוּ סְבִיב חָגִים בְּשִׁיר וָזֶמֶרמְסִבַּת רֵעִים נֶהֶפְכָה לְיָגוֹן וְצָרָה,
מְחוֹלָם הָפַךְ לְמִסְפֵּד, שִׂמְחָה לְאַזְכָּרָה,**********בתאריך יום ד׳, 7 באוג׳ 2024 ב-22:55 מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:מוזמנים להוסיף על הקינות שמצאתי:1. קינה על מאורעות חרבות ברזל מאת הרב יוסף צבי רימון שליט"א[בניגון של אֱלי ציון ועריה]ד"ר יובל ואדעי חיבר קינה מיוסדת על משקל הפיוט הידוע שאומרים בראש השנה "עת שערי רצון להיפתח", והנה היא לפניכם:עֵת שַׁעֲרֵי זַעַם לְהִפָּתֵחַ
לַיִל אֱהִי כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ
אֹמַר זְכֹר לִי עֵת לְחוֹם פּוֹתֵחַ
עוֹטֵף וְהַנֶּחטָף וְהַמִּזבֵּחַשַׁחַר בְּעוֹד נָמוּ בְּשִׂמחַת תּוֹרָה
קַסַּאם בְּלִי הֶפסֵק לְשֵׁם הַסתָּרָה
פָּרצוּ וְגַם אָצוּ בְּעַד הַגדָּרָה
צָרִים בְּנֵי עַולָה לְבָתֵּי חֶברָה
לִכבּוֹשׁ וְאֶת בָּנִים הֱיוֹת טוֹבֵחַפֶּתַע לְהַגִּיעַ קְצַר הַמֶּרחָק
חַיָּל וְגַם קָצִין בְּרֶגַע נִמחָק
נִכבָּשׁ בְּסִיסִים גַּם מְהוּמָה דַּחַק
אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה וְאִישׁ לֹא יִצחָק
אוֹיָה לְבָשׁתֵּנוּ שֶׁאֵין אַבטֵחַעָגוּ סְבִיב חָגִים בְּשִׁיר וָזֶמֶר
יָרוּ וְגַם לִרדֹּף עֲדֵי הַגּוֹמֶר
נֶחבָּא בְּתוֹך קֵרוּר וְתַחַת תּוֹמֶר
חַפֵּשׂ וְעֵת נִמצָא בְּיַד כַּחוֹמֶר
מִי מֵת וּמִי נֶחטָף וּמִי נוֹכֵחַבָּאוּ לְיִשּׁוּבִים בְּאוֹר הַבֹּקֶר
מִיָּד לְאַחַר עֵת יְרִי הַשֶּׁקֶר
בַּיתָה נְעוּלִים אַך רֶשֶׁע חוֹקֵר
פּוֹרֵץ לְבָתֵּיהֶם וְנֶפֶשׁ יוֹקֶר
שׁוֹפֵך לְעֵינֵיהֶם וְדָם זוֹבֵחַאַך לֹא בְּזוֹ הִסתַּפְּקוּ אַכזָרִים
עוֹד בִּקְּשׁוּ הָמִית וְאֶת נִסתָּרִים
חֶדרָה בְּמַמַ"ד טִכְּסוּ אֵיך יוֹרִים
בָּאוּ בְּמַחשָׁבָה שְׂרֹף הַיקָרִים
אָז נָתְנוּ בָּאֵשׁ לְאוֹר יָרֵחַאֵיך יָשְׁבָה בָּדָד שְׂדֵרוֹת הָעִיר
טֶנדֵּר טְרַקטוֹרוֹן רְחוֹבוֹת מֵעִיר
אֶת תַּחֲנַת מִשׁטָר קְרָבוֹת מַבעִיר
דָּם כַּעֲזָאזֵל דָּרְשׁוּ כַּשָּׂעִיר
אִשָּׁה וְאִישׁ חָשׁוּ הֱיוֹת בּוֹרֵחַדָּפקוּ בְּשַׁערֵי רַחֲמִים לִפתּוֹחַ:
נָשִׁים לְהִזָּבַח וְטַף לִזבּוֹחַ?!
קֹוִים לְאֵל וּלרַחֲמָיו לִברוֹחַ
קוֹיֵ אֲדֹ-נָי יַחֲלִיפוּ כֹחַ
דָּרשׁוּ בְּנַחלַת אֵל לְהִסתַּפֵּחַנָשַׁק לְמִשׁפַּחתּוֹ וְנִשׁקוֹ לָקָח
מֵאֵם לְהִפָּרֵד וְיַחַד עִם אָח
אָץ לַעֲזוֹר מַהֵר בְּלֹא שֶׁנִּשׁלָח
קִבּוּץ בְּאֵרִי בָּא וְאַחיָן נִספָּח
נִכנָס לְתוֹפֶת כִּי בְּאֵל בּוֹטֵחַקָצִין מְבֻלבָּל מָה עֲשֹוֹת מִתבּוֹנָן
עֵת יֵשׁ מְחַבֵּל אַך וְיֵשׁ מִתגּוֹנָן
חַלֵּץ בְּצֶוֶת נִקרְאוּ אֶלחָנָן
שִׁנּוּ בְּכָך מַפַּת קְרָב בִּמעוֹנָן
הַצֵּל תְּחוֹת אֵשׁ עוֹד וְעוֹד שַׁלֵּחַקָטָן לְהָכִיל אַך מְלֹא גִּ'יפּ כִּנֵּס
לַיִל וּבֹקֶר שׁוּב וְשׁוּב הִכָּנֵס
שִׁירִים "שְׁמַע… אֶחָד" לְזַהוֹת שִׁנֵּס
צֵאתָם בְּכָל עֵת שׁוֹב לְפַחַד אוֹנֵס
כִּי עוֹד לְהוֹצִיא יֵשׁ וְאֶת פּוֹרֵחַשִׂיחוּ לְאִשׁתּוֹ כִּי שְׁלוֹמָהּ פָּנָה
בַּעַל אֲשֶׁר נִשָּׂא לְעֶשׂרִים שָׁנָה
הָיָה לְאֵשׁ כַּדּוּר מְחַבֵּל מָנָה
אָנָה אֲבַקֵּשׁ לָהּ מְנַחֵם אָנָה
צַר לִי לְאֵם תִּבכֶּה וְתִתיַפֵּחַפָּנָה לְרִבּוֹן אָב: אֲדוֹן שָׁמָיִם!
יוֹם זֶה זְכֹר לִבנֵי יְרוּשָׁלָיִם
עַתָּה בְּזַעַם בֹּא צְבָא אֶפרָיִם
הָשֵׁב בְּשָׁלוֹם מַלאֲכֵי מַחנָיִם
נִקמַת בְּנֵי יַעקֹב תְּהִי פּוֹצֵחַלִברִיתְךָ שׁוֹכֵן זְבוּל וּשׁבוּעָה
זָכרָה לְעֵדָה סוֹעֲרָה וּנגוּעָה
וּשׁמַע תְּפִלַּת יַלדְּךָ וּגבוּרָה
וֶאמוֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמָן הַישׁוּעָה
יִנּוֹן וְאֵלִיָּה תְּהִי שׁוֹלֵחַ
3. קינות, פיוטים ושירים, שנכתבו לזכר הנספים בטבח שמחת תורה4. "קינת בארי" בתשעה באב: "דם הגיבורים נמהל בדם הנטבחים"בצהר קוראים לצרף את קינת בארי שכתב יגל הרוש, מתוך רצון לחבר את הקינות למצב הקיים ולתת ביטוי לכאב ולקושי בו מצוי עם ישראל. "בארי הוא הקיבוץ בנגב המערבי, אבל בארי הוא גם סמל, והקינה היא עליו, על כל העוטף ועל כל מה שקרה בו"
5. מילים ולחן : יהודה בן יוסףיהודה בן יוסף בשיר מצמרר | קינת שמחת תורה | צפו בקליפ מילים - המנגן מיוזיק (hamenagen.net)
מילים:
חשך משחור תארם, לא נכרו נזרקו בחוצות
נשמות אבודות בעולם, בודדות לכודות בתוך גן חיות
ואנחנו דוממים לקולם, כשל כוחנו לא הצטיידנו בדמעות
מתוך דם נהיינו לעם, מטרת הרע לו, לא חשוב מה הדעותפזמון:
על אלה אני בוכייה, על אחים ואחיות, על גיבורים בעת צרה
כי עזה רק מוות אהבה, הפכו לאבל מחולות, שקע השמש בזריחה
על אלה נפשי הומייה, על נבואות שמתגשמות, על נחמה שנרדמה
ובמקום שאשורר שירה, שאנעים לי בזמירות, כותב קינה לשמחת תורהליבי ליבי על דלתך דופק, שבר על שבר על שבר השברנו
מוצא עצמי בוכה מתרסק, קבר על קבר על קבר אספנו
מול זעקת עולל ויונק, ושמים שקדרו בערו מעלינו
מתחנן רק אליך זועק, אנא שמחנו אבא כימות עיניתנופזמון:
על אלה אני בוכייה, על אחים ואחיות, על גיבורים בעת צרה
כי עזה רק מוות אהבה, הפכו לאבל מחולות, שקע השמש בזריחה
על אלה נפשי הומייה, על נבואות שמתגשמות, על נחמה שנרדמה
ובמקום שאשורר שירה, שאנעים לי בזמירות, כותב קינה לשמחת תורה
6. מכון שלום הרטמן:לרקע והסבר - היכנסו לקישורעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל בְּנֵי בְּרִיתָם כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב.
מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר נוֹזְלַי,
וְאֶבְכֶּה כָּל יְמוֹתַי וְלֵילַי,
עַל חֲלָלַי טַפַּי וְעוֹלָלַי
וִישִׁישֵׁי קְהָלַי,
וְאַתֶּם עֲנוּ אֲבוֹי וְאוֹי וְאַלְלַי,
וּבְכֵן בָּכֹה בֶכֶה רַב וְהֶרֶב.
עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל בְּנֵי בְּרִיתָם כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב.וְדָמוֹעַ תִּדְמַע עֵינִי וְאֵלְכָה לִי שְׂדֵה בּוֹכִים,
שָׂמוּ עֵדֶן לְמִדְבָּר, גֵּיא צַלְמָוֶת שָׂדוֹת פּוֹרְחִים,
בְּרִגְבֵי אַדְמָתֵנוּ מֻטָּלִים וּמֻשְׁלָכִים
עֲלָמוֹת, בַּחוּרִים, בֵּין הַנִּירִים טְבוּחִים
כְּעֶגְלָה עֲרוּפָה דְּמֵיהֶם נִשְׁפָּכִים.
וַאֲבַכֶּה, עִמִּי מָרֵי לֵבָב הַנְּבוֹכִים,
אֵיכָה נְשֵׁי וְאַנְשֵׁי הַחֲטוּפִים, וְיַלְדֵי עַמִּי הָרַכִּים?
מִדָּם וְאֵשׁ, תִּמְּרוֹת עָשָׁן שָׂמוּ פְּנֵיהֶם בּוֹרְחִים
וְנָפְלוּ בַּשִּׁבְיָה בִּידֵי שְׁפָלִים וּמְרַצְּחִים, בָּאֶרֶב,
עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל בְּנֵי בְּרִיתָם כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב.וְעַפְעַפַּי יִזְּלוּ מַיִם, דֶּמַע לְהַגִירָה,
וַאֲקוֹנֵן מַר עֲלֵי נְתִיב הַעֲשָׁרָה
בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה, בְּיוֹם מַרְגּוֹעַ הוּקְרָה,
מַרְגּוֹעַ לִרְגּוֹעַ נֶחְלְפוּ לְהַבְעִירָה,
נֶהֶרְגוּ בַּחוּרֵי חֶמֶד וִישִׁישֵׁי הַדָּרָה,
נַחַל עוֹז הָיָה לִנְהַר דָּם, אֵשׁ מוֹרָא,
גִּבּוֹרֵי כּוֹחַ נֶאֶבְקוּ שָׁם בְּעֹז וּבִגְבוּרָה,
נֶאֶסְפוּ יַחַד נַפְשָׁם, הִשְׁלִימוּ בְּמוֹרָא,
מַיִם רַבִּים לֹא כִּבּוּ שְׂרֵפַת הָאֵשׁ הַזָּרָה.
וּבְמַר יְגוֹנִי וְעִצְּבוֹנִי אַכְבִּירָה
קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ הֲרִיגָתָם הַיּוֹם זוֹכְרָהּ
קְהַל כְּפַר עַזָּה בָּחוּר וּבַחוּרָה,
עֵין הַשְּׁלוֹשָׁה, נִיר עוֹז, יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ נֶהֱדָרָה
הִשְׁלִימוּ נַפְשָׁם בְּאַהֲבָה קְשׁוּרָה,
אָהִימָה עֲלֵיהֶם בִּבְכִי יְלֵל לְחַשְּׁרָה,
כְּלוּלֵי כֶתֶר עַל רֹאשָׁם לַעֲטָרָה,
אִישׁ לְרֵעֵהוּ יַעַזְרוּ בְּיוֹם תַּבְעֵרָה
לְהַצִּיל אוּד מֵאֵשׁ, לָחוּשׁ בִּמְהֵרָה
עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ בְּנֶפֶשׁ אַחַת נִקְשְׁרָה.וְעַל אַדִּירֵי קְהַל בְּאֵרִי הַהֲדוּרָה
אֲמָרֵר בְּמַר בְּכִי וְזַעֲקַת שֶׁבֶר אֶשְׁעָרָהּ
אוֹי אֲבוֹי וְאַלְלַי, בְּכִי נַפְשִׁי דִּבְרֵי מָרָה
עַל יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי בְּרִיתָם, בְּכָל אַתְרָא וְאַתְרָא
שֶׁנִּקְהֲלוּ עֲלֵיהֶם בְּנֵי בְּלִיַּעַל עֲטוּפִים שְׁחֹרָה
טָבְחוּ, הָרְגוּ לְלֹא צֶלֶם אָדָם וּנְהוֹרָא,
כִּסּוּ שֶׁמֶשׁ וְהֵבִיאוּ אֲפֵלָה, חֹשֶׁךְ צַלְמָוֶת רַע.
מְסִבַּת רֵעִים נֶהֶפְכָה לְיָגוֹן וְצָרָה,
מְחוֹלָם הָפַךְ לְמִסְפֵּד, שִׂמְחָה לְאַזְכָּרָה,
כְּצֹאן לְטַבָּחָהּ נִטְבְּחוּ, כָּאֵשׁ בְּקוֹצִים בָּעֲרָה,
אַיֵּה סִיַּעְתָּא מִן שְׁמַיָּא? קָרְאוּ בְּקוֹל נוֹרָא
וְרַק קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה עָנָה וְחָשׁ לְעֶזְרָה.אַיֵּה צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל, קוֹל דְּמֵיהֶם זוֹעֵק מָרָה,
בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים פָּז יְקָרָה,
אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶב מַעֲשֵׂי יְדֵי יְצִירָה?
וְאֶסְפְּדָה וַאֲיַלֵּלָה וְאֶבְכֶּה בְּנֶפֶשׁ מָרָה,
וְאַנְחָתִי כָּבְדָה מִבֹּקֶר עַד עָרֵב.
עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל בְּנֵי בְּרִיתָם כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֵב.וְעַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה וְלִבִּי נֹהֵם נְהִימוֹת,
עַל גִּבּוֹרֵי כּוֹחַ, לִבָּם לֹא יֶהְגֶּה אִמּוֹת
כִּתּוֹת כִּתּוֹת לְהָסִיר חָמָס וּמְזִמּוֹת.
שׁוֹטְרֵי עַמִּי, לוֹחֲמִים גַּם לוֹחֲמוֹת
חֵרְפוּ נַפְשָׁם לְהַצִּיל רִבְבוֹת נְשָׁמוֹת,
יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה, עֲלָמִים וַעֲלָמוֹת,
נֹכַח אוֹיֵב אַכְזָר, רָצוּף שִׂנְאָה, חֲגוּרֵי-מוֹת
נוֹשֵׂא לַשָּׁוְא שֵׁם אֱלֹהָיו, לוֹ ללַנֶּצַח אֵין לְהִדָּמוֹת
שֹׁפֵךְ דָּם הָאָדָם – דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב,
עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל בְּנֵי בְּרִיתָם כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֵב.וְעֵינִי עֵינִי יוֹרְדָה מַיִם כִּי נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְשׁוֹרֵר,
וְעֻגָבִי לְקֹל בּוֹכִים, שִׁירִי הִתְפּוֹרֵר
מִי יָנוּד לִי וּמִי מַחֲזִיק לְהִתְעוֹרֵר,
חֵמָה בִי יָצְאָה וְסַעַר מִתְגּוֹרֵר,
אֲכָלַנִי הֲמָמַנִי, הַצַּר הַצּוֹרֵר,
שִׁבַּר עַצְמוֹתַי זוֹרֵר וּמְפֹרֵר.
אַךְ לֹא לָעַד אֶבְכֶּה וַאֲמָרֵר,
אָקוּם וְאֶלָּחֵם, מֵעֹל אֲשַׁחְרֵר,
אָבִיא נְקָמָה עֲלֵי חָמָס וְסוֹרֵר,
אֶתֵּן לָאָרֶץ תִּקְוָה, יָבוֹא בֵּן וִישׁוֹרֵר
עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי בְּרִיתָם יִזְרַח כּוֹכָבָם עַד עָרֶב.