דין אמירת "עננו" ותפילה לסיום הצום ע"י יחיד שאינו צם

[אוריאל פרנק‎]

1. האם מותר/ראוי ליחיד שאינו צם לומר "עננו" מבלי לומר "תעניתנו"? 

2. האם מותר/ראוי ליחיד שאינו צם לומר בשינוי לשון את התפילה לסיום הצום [המובאת בשולחן ערוך תקסה, ד]? 

ג' הערות אפ"ר לקמן.

לגבי 1:

יש סתירה בדברי מרן הח"ח:

משנ"ב תקסח סק"ג: 

נִרְאֶה דִּבְתַעֲנִית צִבּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁאָכַל, יָכוֹל לוֹמַר 'עֲנֵנוּ' בִּתְפִלָּתוֹ, דְּשַׁיָּךְ לוֹמַר 'עֲנֵנוּ בְּיוֹם צוֹם הַתַּעֲנִית הַזֶּה' כְּמוֹ שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים לְהִתְעַנּוֹת בּוֹ, וּכְדִלְעֵיל בְּסִימָן תקסה; אֲבָל אִם הוּא תַּעֲנִית יָחִיד, אַף עַל פִּי שֶׁמְּחֻיָּב לְהַשְׁלִים, כֹּל שֶׁאָכַל כְּשִׁעוּר שֶׁהָיָה מְאַבֵּד תַּעֲנִיתוֹ אִם לֹא הָיָה נוֹדֵר 'יוֹם זֶה' לֹא יֹאמַר 'עֲנֵנוּ' [נְהַר שָׁלוֹם]:

ביאור הלכה תקסה א: 

כָּתַב הַ'חַיֵּי אָדָם', יָחִיד שֶׁאֵינוֹ מִתְעַנֶּה וּמִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר, יֹאמַר בְּ'שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה' 'עֲנֵנוּ', וְיֹאמַר 'בְּיוֹם תַּעֲנִית צִבּוּר זֶה' [אֵלִיָּה זוּטָא בְּשֵׁם הַבַּ"ח], עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

וּבְמַאֲמַר מָרְדְּכַי הִשִּׂיג עַל זֶה, עַיֵּן שָׁם, וּדְבָרָיו נְכוֹנִים, דְּיָחִיד שֶׁאֵינוֹ מִתְעַנֶּה אֵין לוֹמַר 'עֲנֵנוּ' בְּשׁוּם פָּנִים:

הערת אפ"ר א': צ"ע, האם לפי החיי אדם ע"פ הב"ח, דווקא כשיָחִיד זה מִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר?

י – תפילת עננו - פניני הלכה:

 ובשבט הלוי ה, ס, כתב ליישב המ”ב, שמי שפטור מהתענית לא יאמר ‘עננו’, ומי ששכח ואכל, כיוון ששייך בתענית יאמר ‘עננו’. אמנם נלענ”ד שממנהג אשכנזים שלא לומר ‘עננו’ בשחרית שמא לא יצום, ברור שמי שכבר אכל לא יאמר ‘עננו’. וכן מנהג הרבה ספרדים, כמובא בתורת המועדים א, טז. גם מי שמתכוון לאכול, אף שעדיין לא אכל – לא יאמר ‘עננו’ (שו”ע תקסב, א, ועי’ מ”ב תקסב, ו).

ערוך השולחן תקסה, ב:

ודבר פשוט הוא דבתענית ציבור מי שאינו מתענה – לא יאמר "ענינו", וכן המנהג הפשוט. ויש מי שאומר שיאמר "ענינו", כיון שעתה היא תפילה קבועה לרבים, רק לא יאמר "ביום צום תעניתינו" אלא ביום תענית זה (ב"ח). ומימינו לא שמענו מי שינהוג כן.

לגבי 2:

ערוך השולחן תקסה סעיף ו

וטוב לומר בתחנונים שאחר התפילה של מנחה, לאחר "אלקי נצור...":

"רבון כל העולמים, גלוי וידוע לפניך שבזמן שבית המקדש היה קיים, אדם חוטא ומקריב קרבן, ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו. יהי רצון מלפניך שחלבי ודמי שנתמעט ממני היום בתענית זה, כאילו הקרבתי..."

ולא נהגו עכשיו לומר זה, ולא ידעתי למה. ונכון לאומרו, שכן הוא בברכות (יז א) ובטור ושולחן ערוך סעיף ה, עיין שם.

הערת אפ"ר ב': קצ"ע הכיצד בשני סעיפים האחרונים כותב ערוה"ש "מנהג", כשמדובר בתפילת לחש פרטית.

מקור תפילה זו בהנהגת רב ששת [ברכות יז, א]:

רַב שֵׁשֶׁת כִּי הֲוָה יָתֵיב בְּתַעֲנִיתָא בָּתַר דִּמְצַלֵּי אָמַר הָכִי רִבּוֹן הָעוֹלָמִים גָּלוּי לְפָנֶיךָ בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים אָדָם חוֹטֵא וּמַקְרִיב קָרְבָּן וְאֵין מַקְרִיבִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ וּמִתְכַּפֵּר לוֹ וְעַכְשָׁיו יָשַׁבְתִּי בְּתַעֲנִית וְנִתְמַעֵט חֶלְבִּי וְדָמִי יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא חֶלְבִּי וְדָמִי שֶׁנִּתְמַעֵט כְּאִילּוּ הִקְרַבְתִּיו לְפָנֶיךָ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְתִרְצֵנִי

הב"י בסי' תקסה ציין שהרוקח בסי' רי"א גבי תענית ציבור כתב בקשה זו בלשון רבים. וכ"כ המאמר מרדכי (תקסה ס"ק ח): "ובסידורים שלנו כתוב לאמר בקשה זו בתחנונים שאחר תפילת ערבית כדברי התשב"ץ, אך אינה כתובה אלא בסדר תענית יחיד בלבד. ואינו נכון אלא העיקר לאומרה בכל תענית, ואחר תפלת מנחה כדברי מרן ז"ל וכן נהגתי", עכ"ל. 

 

וראה כאן:  

אמירת נוסח "שנתמעט חלבי ודמי" בתענית ציבור (hidush.co.il)

הערת אפ"ר ג': 

טרם מצאתי התייחסות לאפשרות שהיחיד שאינו צם יאמר כעין זה:

"רבון... ועכשיו ישבו ישראל בתענית ונתמעט חלבם ודמם יה"ר מלפניך שיהא מיעוט חלבם ודמם שנתמעט היום כאלו הקרבנום לפניך על גבי המזבח ותרצנו".

[אוריאל פרנק‎]

שלום, 

הואיל וכנ"ל יש מחלוקת (וסתירה במ"ב) אם לומר או לא, לכאורה נראה להכריע שראוי לומר עננו בדילוג על  'ביום צום תעניתינו' או בשינוי ל-'ביום צום התענית הזה'.

מה דעתכם?

שבת שלום,

אפ"ר

אמירת ’עננו’ כשלא צמים | כולל הלכה בית אל | שאל את הרב | אתר ישיבה (yeshiva.org.il)

אדם שאינו צם איננו אומר עננו בשומע תפילה, בין ביחיד בין בציבור, בין בתענית יחיד בין בתענית ציבור. והטעם, כיון שאינו יכול לומר 'ביום צום תעניתינו', שהרי אינו מתענה. ואף לומר 'ביום צום התענית הזה' נראה כשקר. אכן, אם ירצה, יכול לומר 'עננו' אם מדלג על מילים אלו. 

בברכה, 

הרב ינון אליהו.