שנה טובה וגמר חתימה טובה!! קצת דברים לפתיחת הלב לקראת יוה"כ למי שבא בטוב

[אביעד יצחקי‎]

שיחת הרב דוב זינגר מאתמול - גמר חתימה טובה לכולם.

שיחה לערב יום הכיפורים \ הרב דוב
זנב רוחני
מחר בעת הזאת כבר נהיה עמוק בתוך יום הכיפורים, היום הקדוש והגדול ביותר. יש לנו עוד יום אחד להתכונן, להכי את עצמנו, ואני אנסה להציע קצת איך לעבור את היום הזה.
יום הכיפורים הוא לא רק 'קרב', איך אני מצליח גם לצום וגם לעמוד כל היום, גם להתפלל וגם להתוודות ולעמוד בכל החיובים. זה נכון שיש גם משימות, אבל בין המשימות יכול גם לקרות משהו. יכול להיות שבמהלך היום הזה יפתח משהו, שבאמת נצליח לשנות, אבל בשביל זה צריך קצת לעבוד. אנסה קצת להרחיב בנקודה זו.
על דרך החידוד אומר שיש באדם דמיון מסויים ללטאה, הדמיון הזה הוא בכך שיש לו "זנב". אבל בניגוד ללטאה או לבע"ח אחרים, אצל האדם הזנב יכול לצמוח בכל מיני סוגי אברים. הזנב הוא כינוי לדבר שאדם מושך איתו סתם, שארית אבולוציונית שכבר אין לה כל תפקיד. כמו שאדם נושא את התוספתן, למרות שכבר אין לו שום שימוש, כך הוא נושא עמו כל מיני שאריות רוחניות, שכבר אין לו בהן כל צורך.
למשל, יכול להיות שלאדם יש רצון לישון הרבה יותר ממה שהוא צריך, שארית מהתקופה שהיה תינוק ובה ישן רוב היממה. הוא כבר רגיל לזה, נשאר לו זנב של צורך בשינה. דוגמא נוספת היא אדם שיש לו עצבות, שארית מכך שפעם הוא חשב שהוא צריך להיות עצוב כדי להיות רציני. הוא יצר לעצמו מצב שבו העצבות היא חלק מעבודת ה' שלו. יום אחד הוא גילה שלא חייבים להיות עצובים בשביל לעבוד, אולי אפילו להיפך, אבל הוא כבר רגיל לזה, הוא לא יכול בקלות להשליך את זה, נשאר לו זנב של עצבות. זה יכול להיות גם באכילה, אדם התרגל לאכול הרבה בגלל איזה חוסר שהיה לו, אחר כך ההרגל נשאר לו, למרות שהחוסר כבר מזמן התמלא. הכעס עשוי להישאר כשארית אצל אדם שחשב שהכל מגיע לו ושהוא שולט בעולם, אדם שיש לו יותר מדי אגו, אבל למרות שהוא כבר השתנה, נשאר לו הזנב של הכעס.

היכולת לסלוח
אולי הזנב העיקרי הוא חוסר היכולת לסלוח. לפעמים אדם נושא כעס על מישהו במשך שנים, הוא לא מוכן לדבר איתו, עובר לצד השני כשרואה אותו ברחוב, למרות שהמריבה כבר חלפה מזמן. היחסים איתו נשארים עכורים, מתוך הרגל, למרות שכבר לא זוכרים אפילו מאיפה זה התחיל. האדם מלא בזנבות והרגלים שהוא נושא עמו סתם.
כשמגיע יום הכיפורים, יש לנו אפשרות להיפטר מהזנב, להשאיר אותו מאחורנו. אצל הלטאות הזנב גדל מחדש אחרי שכורתים אותו, גם אצל האדם זה עשוי לקרות, שהקב"ה יוריד לו את הזנב אבל הוא מיד יצמח מחדש. לכן אנו נקראים לעשות עבודה בעצמנו, להצליח לוותר על הזנב לעולמים. יש לנו אפשרות להסתכל על העולם בצורה פתוחה יותר, כוללת יותר, נעימה יותר, מבלי כל המשאות שאנו נושאים עמנו.
יש דרכים להתכונן לזה, מעבר לצורך לתקן מצוה זו או אחרת, לדבר עם חבר זה או אחר, יש גם דרך של עבודה עצמית. אני מציע עבודה מעשית ליום הקרוב. כל אחד ילך לאיזה מקום שקט ונעים, ישב לבד, יתבודד, עם דף נייר, וירשום לעצמו מה הוא זורק השנה. אצל אמא שלי היה כלל, לפני פסח זורקים כל מה שלא השתמשו בו במשך השנה. כך אני ממליץ לעשות גם ברוח, לשבת מול הדף ולחשוב מה אני כבר לא צריך, מה אפשר להשליך. אפשר גם להתפלל על זה לריבונו של עולם, שיעזור להפטר מהדברים.
זה דומה לחוויה של מכונת שטיפת מכוניות אוטומטית, כשיושבים בתוך המכונית. זו חוויה נפלאה, מברישים אותך מכל הצדדים ואז הרכב יוצא נקי כמו חדש. כך גם אנו ביום הכיפורים, מכל הכיוונים מנקים אותנו, זו מתנה מאד גדולה. אפשר שמיד אחרי זה נתלכלך ונחזור לסורנו, אבל יש גם אפשרות שנצא מהיום הזה קלים יותר, נפטר מדברים שאנחנו כבר לא צריכים. זה לא קל, לפעמים אנו כה רגילים עד שזה חוזר וחוזר, אבל יש אפשרות כזו, באמת יש.
אנו צריכים לזכור שהחיים שלנו קצרים, אחת החכמות של הקב"ה היא שהוא נתן את הדברים הטובים בכמויות קטנות. אם החיים היו ארוכים מדי, אדם היה דוחה תמיד לאחר כך, בגיל מאה הוא היה מתחיל לחשוב על לעשות משהו. האורך המוגבל מחייב אותנו לפעול. יותר מזה שהחיים קצרים, הקב"ה עשה גם שהחיים עלולים חלילה להסתיים באמצע, ואנו מכירים זאת היטב לצערנו. חוץ מלעשות אותנו עצובים ולהדאיג אותנו, ועוד כל מיני דברים שהם לא בהכרח בריאים, זה נותן לנו גם מתנה, הידיעה שמה שיש לנו קצר, הוא לא אינסופי. ימי חיינו שבעים שנה, ולפעמים אפילו פחות. זה מחייב אותנו לעשות משהו עם החיים שלנו, לעשות משהו לפי המקום שבו אנחנו נמצאים. אם זכינו לחיות, אז שווה לנו לעשות את זה לגמרי.
כדי שנגיע ראויים ליום שבו אנחנו מחליטים על השנה כולה, ליום שבו אנחנו מנסים להתחיל דף חדש, אנחנו צריכים להעריך את המתנה שיש לנו בחיים. זו מתנה גדולה, ראינו כמה צער יש כשהחיים הללו נעלמים, אז כמה שמחה צריכה להיות לנו על כך שיש לנו אותם. לכן אנחנו חייבים לעשות איתם משהו, לא בלחץ אלא בשמחה. לא כל אחד יודע מה הוא רוצה, לא כל אחד יצליח בדיוק את מה שהוא רוצה, אבל אפשר גם להצליח חלק, אפשר גם להגיע למקומות שלא תכננו. יכול להיות שאחרי המאה ועשרים יספרו עליו דברים טובים.
אנו מוזמנים לנצל את היום שלפנינו לסוג של הכנה ליום הכיפורים, לבדוק את עצמנו. אנחנו נעמוד מחר מול המכשיר המיוחד של הקב"ה, ה'אולטרא-סוד', שמביט אל כל הסודות שלנו. המכשיר קצת מעוות ומגדיל את החלקים הטובים על פני הרעים, אבל עדיין כדאי להתכונן. אולי נצליח לעמוד מול הקב"ה ולגרום לו לומר 'וואו!, איך הוא הצליח להפטר מכל הזנבות שלו, מכל העוונות שלו', אולי נצליח להראות בעיני א-להים ואדם אנשים טובים יותר.
שיהיה לכולנו גמר חתימה טובה!