צעירים חסרי מנוח: סיכום ראיון עם עומרי פריש, מנהל כפר איזון, ועם אורלי קורן, מדריכה בכפר.
tal schiff
אורלי קורן, מדריכה בכפר. מתוך כתב עת יסודות יוזמות חברתיות, גליון מספר
2, מאי 2002.
כפר איזון הינו כבר טיפולי- שיקומי חדשני וייחודי, שהוקם על מנת להעניק
מענה הולם לצעירים וצעירות שנפגעו פגיעה נפשית עקב שימוש בסמי הזיות או
מסיבות אחרות, לרוב במהלך טיול תרמילאים בחו"ל ולאחר השירות הצבאי. ע"פ
פרופסור ישראל פוטסמן, מנהל היחידה למחלות זיהומיות בבית החולים "בני
ציון" שביחפה, 66.2% מכלל התרמילאים הישראליים המטיילים במזרח הרחוק
משתמשים בסמים במהלך הטיול. 50% מכלל התרמילאים עשו זאת באופן יומיומי
ו-24% מכלל התרמילאים השתמשו בסמים בפעם הראשונה במהלך הטיול.
לפי הערכות הרשות הלאומית למלחמה בסמים, 200 תרמילאים בשנה מפתחים
התנהגויות אבנורמליות כתוצאה משימוש בסמים במהלך הטיול, כ-600 מהם נאצלים
לחזור לארץ כדי לקבל טיפול וכמה עשרות זקוקים לחילוץ מידיי.
אוכלוסיית הנפגעים המגיעים לכפר הנם תרמילאים, נפגעי סמים, נפגעי משברים
רוחניים, נפגעי סמי הזיות בארץ (מסיבות טבע ומועדונים) ומכורים לקנביס
וקוקאין.
"כפר איזון" ממוקם על חוף יפיפה, סמוך לקיסריה. הוא הוקם לפני כשבע שנים
מתוך צורך שנוצר בעקבות זיהוי אוכלוסיית תרמילאים שנקלעו למשבר נפשי
בעקבות השימוש בסמים, ושלא הייתה עבורם מסגרת טיפולית מתאימה. האופציה
הייתה בתי חולים פסיכיאטרים, שהנם חוויה קשה למטופל, לא מתאימה לכולם
וכמובן שקיימת גם סטיגמה לאחר מכן. הייחודיות של הכפר היא החזרה למסלול
חיים מתוך עיבוד החוויה וחיזוק האמונה בעצמי. כל זה נעשה דרך טיפול
פרטני, פעילות קבוצתית וטיפולים הוליסטיים (יוגה, שיאצו, קונג פו).לכפר
מגיעים צעירים בגילאי 20-35 שאצל רובם הסמים מהווים טריגר למשבר. לרוב
מדובר בסמי הזיות ואצל חלקם הקטן מדובר על משברים נפשיים- רוחניים לאחר
מדיטציה, פגישה עם גורו, שהייה באשרם ועוד. המשבר הנפוץ הוא התקף
פסיכוטי. חלק מהמטופלים מגיעים גם במהלך תקופת דיכאון כתוצאה משימוש
בקנביס.
המטופלים מגיעים בדרך כלל לתקופה של שלושה עד ארבעה חודשים. במקרה של
התפרצות מחלת נפש כתוצאה מהשימוש זו נקודת אל- חזור ואז המטפלים עובדים
עם המטופל על הכרה במחלת הנפש. צעירים שמגיעים בעקבות התמכרות לקנביס,
קוקאין וחגיגת נשארים בכפר כחמישה חודשים. במקרים אלו יש צורך להכיר
בהתמכרות כמחלה, והדבר בא לידי ביטוי במגמת טיפול נוקשה יותר, ולכן תנאי
השהות בכפר מגבילים יותר. במקרה זה העבודה עם המטופל היא סביב רכישת כלים
חדשים להתמודד עם החיים.
ישנם שלושה סוגים של פגיעות נפשיות בעקבות השימוש בסמים:
1. פסיכוזה מאנית- כוללת מחשבות גדלות, תחושה של כוחות, חיבור לכוח
עליון. הסתכלות על כסף כחסר משמעות. קל מאוד לזהות אותם: נמצאים כל הזמן
במצב של "טורבו", מוצאים סכומי עתק בזמן קצר, לא אוכלים, לא ישנים, מאוד
רזים. כמו מכונית שנוסעת בפול גז בלי דלק.
2. פסיכוזה פרנואידית- אנשים שחושבים שהכול חלק מקונספירציה שנרקמה
סביבם: מסתובבים בתחושה שמצלמים אותם, כל האנשים שסביבם הם אנשי שב"כ,
מוסד או סוכני משטרה סמויים, אין אמון באף אדם, אפילו לא בבני משפחה, עד
כדי כך שאדם חושב שההורים שלו הם בעצם כפילים. האנשים הללו חווים חוויה
של בדידות ופחד נוראיים. קיים קושי גדול לגייס אותם לטיפול כיוון שהם לא
מאמינים לאף אחד.
3. הנפגעים השקטים- אנשים שבעצם חל שינוי התנהגותי בחיים שלהם, לדוגמא:
אדם שנורא אהב להיות מוקף חברים ונכנס לחרדה כשהוא צריך להיכנס לחדר עם
אנשים או דיכאון שהזדחל. אלו הם נפגעים שלא מופיעים בסטטיסטיקות אבל
הערכה היא שיש המונים כאלה.
בשלוש השנים האחרונות ישנה תופעה חדשה בקרב משתמשי הקנביס: שליש
מהמטופלים הפסיכוטיים מגיעים מפסיכוזה שאירעה אך ורק משימוש בקנביס, ללא
שימוש בסמי הזיה אחרים. ישנם מספר סוגים של משתמשים בקנביס:
המשתמש המזדמן- לא מתארגן על החומר, כשיש הוא מעשן, אם אין אז לא. מעשני
ערב- קמים בבוקר, מתפקדים תפקוד מלא, מעשנים מספיק שעות לפני יום העבודה
הבא, מעשנים בכמויות משתנות. ישנם את מעשני כל יום ויש את מעשני כל יום
כל היום- קמים בבוקר, לפני העבודה, במהלך העבודה, בערב לפני השינה...
קנביס הוא סם חברתי שבהתחלה לוקחים אותו כדי להיפתח, להשתחרר, להתחבר עם
אנשים. האבסורד הוא שבסוף הסם יוצר בידוד, אנשים נשארים לבד בבית
ומעשנים. הסמים הם לא רק חוויה חיובית ואף אחד לא יכול להיות בטוח איך
יגיב לחומרים ומתי.
מה חשוב שאנשים שעוסקים במניעת מצבי סיכון ידעו?
ראשית, לעקוב אחרי שינויים התנהגותיים וחברתיים שנוצרים בקרב בני נוער
וצעירים: לפקוח עיניים על בני נוער שנמצאים במצוקה נפשית. חשוב שיידעו
שאנשים במצבים של מצוקות נוטים יותר להשתמש ונמצאים בסיכון גדול יותר
להתמכרות ולמשברים נפשיים שמחמירים. עבור בני נוער, סמי פיצוציות, שימוש
בנדיפים למיניהם (גז צחוק לדוגמא) ובאלכוהול, נחשבים למשהו פחות מסוכן,
שבפועל הם מזיקים לא פחות. חשוב לחזק את המסר שסמים זו בחירה: צריך לספק
הבנה מעמיקה יותר על הסוגים של הסמים והשפעותיהם על מבנה האישיות של
האדם, כמו גם הבנה של הקשר שבין מצבים נפשיים לסמים. חשוב להגביר את
המודעות לגבי היקף התופעה: כל הסמים זמינים ונמצאים בהישג ידם של בני
הנוער וצעירים בכל מקום בארץ ובכל שכבה סוציו- אקונומית. חשוב שלא נהיה
במצב של אדישות ש"פה אין את זה". המחקרים מראים שבמערכת החינוך בכיתות
ז'- י"ב 10% משתמשים בסמים. בידיעה ברורה שהמחקרים לא משקפים את המצאות,
נניח שיש 15% משתמשים. בביה"ס ממוצע יש 800 תלמידים בכיתות ז'- י"ב, זאת
אומרת ש-120 משתמשים בסמים. בנוסף תפיסת המניעה צריכה להשתנות- מי שיבחר
להסתכל על מניעה ש"אם השתמשו נכשלתי" הולך לתפיסת עולם של קצוות. בעולם
המניעה חשוב לא לצפות ל-100% הצלחה. חשוב גם לחזק את נוכחות ההורים:
מחנכים חייבים להבין שגם כאשר יש קשר נפלא בין איש החינוך לילד, עדיין
המורים הם תחנה חולפת וזמנית בחיי הילד. ההורים נמצאים שם מיום היוולדו,
הם המערכת הקבועה. בראייה ארוכת טווח התהליך המשמעותי ביותר מתרחש בבית
ההורים.
לכפר איזון ניתן להתקשר במשך 24 שעות ביממה, מכל מקום בעולם: 04-6100992.