"פרטיות כערך עליון"- האם פרטיות ילדינו חשובה יותר משמירה על בריאותו הגופנית והנפשית?

[tal schiff]

פרטיות כערך עליון/ יאיר אפטר:

הורים רבים מחשיבים את הפרטיות בקשר עם ילדיהם כערך עליון- לילדנו הזכות
לפרטיות ועלינו ההורים לכבד זאת. הורים אלו טוענים כי במידה והיחסים היו
מושתתים על תקשורת מכבדת וכבוד הדדי, כאשר ילדינו יחושו מצוקה או בלבול,
הם יפנו אלינו מיוזמתם לקבל יעוץ ועזרה. במציאות זה לא תמיד עובד.
פרטיות מהווה מרכיב משמעותי בתחושת הנפרדות של המתבגר מהוריו. חשוב שבני
נוער יחוו תחושה של עצמאות על מנת להתמודד באופן יעיל ב"עולם המבוגרים"
אליו הם עומדים להצטרף. במקביל, חשוב שההורים יהיו קשובים לצורך של ילדם
במרחב משלהו, על מנת לפתח תחושה זו. עם זאת, השאלה היא האם הפרטיות של
ילדנו חשובה יותר משמירה על בריאותו הגופנית והנפשית?
בגיל הנעורים, אנו ההורים נאצלים להתמודד יותר ויותר עם סוגיות הקשורות
לפרטיותו של ילדנו: האם להיכנס לחדר שלו כשהוא מתנגדים? האם זכותנו לבדוק
תכנים במחשב? לבדוק איכן הוא מבלה בשעות הפנאי? וכו'. התפתחות ערך
הפרטיות למימדיו העכשוויים קשורה למס' שינויים שקרו בעשרות השנים
האחרונות: ראשית אנו חיים בחברה מודרנית שבה הנגישות לטכנולוגיה ותקשורת
היא מאוד גבוהה. מציאות זאת נוטעת בילדינו תחושה שהם בעלי הבית של חדרם
ובעלי רכוש שהוא "רק שלהם" ושלאף אחד אין זכות לחדור אליו.
שנית, אנו חיים בעידן של זכויות- לילדינו יש צרכים ולכן יש להם זכויות.
בהצהרת זכויות הילד בישראל נכתב שלילד יש את הזכות לפרטיות, עם זאת ברוח
האווירה הכללית של זכויות הילדים ובשם ערך הפרטיות שילדינו פיתחו והם
קנאים לו במידה רבה, חלק מבני הנוער רואים בחדירה לפרטיותם כפגיעה בזכות
יסוד גם אם מדובר בחובה הורית שמטרתה למנוע פגיעה בהם.
שלישית, היום יותר מתמיד, הורים חוששים להרוס את יחסי האמון ואת הרגשות
החיובים הקיימים בינם לבין ילדיהם. לכשעצמו, יחסי אמון, קירבה ומרחב
רגשות נעימים חשובים להתפתחותו של הילד. אבל מה קורה כשלשם הגנה על הילד
אנו צריכים לכעוס עליו, לומר לו דברים שעלולים לתסכל אותו? או אולי לדבר
אתו על דברים בהם הוא לא שיתף אותנו ובכל זאת הגיעו לידיעתנו?
המושג פרטיות חדר גם לעולם המושגים של יחסי החברות בין בני הנוער. התפיסה
שאסור להלשין על חבר גם אם במחיר הפגיעה בו או בסובבים אותו.
בשם הפרטיות אנחנו מאבדים חוש כיוון. בשם הפרטיות אנחנו מאבדים את
הסולידריות, הערבות ההדדית והאחריות החברתית, בשם הפרטיות אנו מאבדים את
היכולת למלא את חובתנו הבסיסית להגן ולשמור על שלומותו הגופנית והנפשית
של ילדינו, זכות המוקנית לו אפילו במסגרת הצהרת זכויות הילד בישראל.
עולה אם כך השאלה- מה עלי לעשות? האם להיכנס לחדר שלו ולראות לאן הוא
גולש? האם לחייב אותו לספר לאן הוא יוצא ביום שישי בערב?
לנושא הפרטיות שתי פנים:
ראשית אכן חשוב שילדינו יחוו תחושה של נבדלות ונפרדות על מנת לגבש זהות
עצמאית. עם זאת, כל זכות הינה בעירבון מוגבל. כאשר ילדינו לא מסוגלים
לפעול באופן עצמאי, כמו למשל לחצות לבד את הכביש, לרחוץ כלים או לשוטט
במרחב האינטרנטי בבטחה, אנו, ההורים נהיה שם לעזור להם או למנוע מהם
להסתבך וליפול גם אם הדבר כרוך בחדירה לפרטיות.
מנגד חשוב להימנע מהחיבור בין דיווח וחדירה לפרטיות לבין מושגים כגון
בגידה ופגיעה באמון. חשוב ביותר מכול שהורים יהיו שם בשביל ילדיהם כדי
למנוע פגיעה ושיבהירו להם את הגבול בין מסרים מכבדים לפוגעים. חשוב
שלילדים יהיה מודל לחיקוי של הורה השם בראש סדר העדיפויות שלו את בריאותו
הנפשית והגופנית של ילדיו. הורה שלא חושש להתעמת, הורה שילדו יכול לסמוך
עליו שהוא יעצר אותו לפני הנפילה כאשר הוא טועה או נגרר.
חשוב לזכור שילדינו חווים לראשונה בחייהם מצבים שאין להם את הידע כיצד
להתמודד איתם. להם לא ברור האם זה בסדר לשתף את יועצת בית הספר לגבי נערה
שעוברת התעללות מינית בשכבה?
לנו ההורים צריכה להיות תשובה ברורה על מנת לעזור לילדינו ועל מנת
שילדינו יראו בנו המבוגרים מקור לעזר, מישהו שניתן ללמוד ממנו כיצד
להתמודד עם מצבים שעלולים לסכן אותם.
עם זאת כפי שנוהגים ילדינו לומר: "למה ישר להיכנס למחשב? דברו איתנו
בצורה גלויה, תשאלו שאלות, אנחנו נספר ונשתף אתכם, קודם כל תדבר, אנחנו
בסופו של דבר לא רוצים לשקר לכם".
אני מסכים עם הצפייה של בני הנוער שקודם ידבר איתם. חשוב שהאינטראקציה
תתחיל בשיחה ולא בחיפוש בחדר או במעקבים. בדרך כלל בני נוער אכן משתפים
בכנות לגבי חייהם כאשר הם נשאלים בצורה מכבדת, גם לגבי נושאים קשים
ומביכים. לתקשורת בין הורים לילדיהם אין תחליף. יצירת מרחב תקשורתי פתוח
ומכבד בין הורה לילדיו ימנע בסופו במספר רב של מקרים צורך בעבודות גישוש
ובילוש של ההורה. למרות זאת, אסור לנו לשכוח שילדים לעיתים משקרים
להוריהם בשל הבושה והפחד לאכזב או להבהיל. תמיד נשמרת לנו הזכות בסופו של
יום, לדעת יותר יל ילדינו גם כשהדבר לא מתאים להם. חשוב לנו לדעת על מנת
לעזור להם ולמנוע מהם פגיעה עתידית.
שיחה בין הורה למתבגר המבהירה את הצפיות ההדדיות לגבי התקשורת בניהם ומה
יחשב כזכות לפרטיות לעומת שימוש לרעה בזכות זו, מהווה נדבך משמעותי
בחיזוק הקשר והסמכות ההורית.