ליל שימורים
uriel
|
ליל שימורים |
שמות יב, מב
לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לה'
שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם:הלילה שבו יצאו אבותינו ממצרים, ליל הסדר, שימורים הוא גם לה' וגם לבני ישראל – באיזה מובן?
הפרשנים הבאים עוסקים בשאלה זו.רמב"ן
ואמר "ליל שימורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים", כי שמר להם הדבר מן העת שגזר עליהם הגלות שיוציאם בלילה הזה בבא הקץ מייד, כי "בעתה אחישנה" (ישעיה ס, כב).
או טעמו, "ליל שימורים הוא לה'" – שהוא שומר ומצפה ללילה שיוציאם מארץ מצרים, שהקב"ה מצפה לעת שיהיו ראויים להוציאם משם....
וטעם "הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני ישראל לדורותם": שזה הלילה שהיה שמור לה' להוציאם ממצרים – הוא לה', כלומר מקודש לשמו. "שימורים לכל בני ישראל לדורותם" – שישמרו אותו לעבוד בו לפניו באכילת הפסח, וזכירת הנסים, ולתת הלל והודאה לשמו, כמו שאמר (להלן יג, י): "ושמרת את החוקה הזאת", ואמר (דברים טז, א): "שמור את חדש האביב".
ו... טעם "ליל שימורים הוא לה'", שהשם שמרם ולא נתן המשחית לבוא אל בתיהם – ... איננו נכון, בעבור שאמר: "להוציאם מארץ מצרים".אבן כספי
"ליל שימורים הוא לה'", ואחריו "שימורים לכל בני ישראל". ושניהם לטעם אחד, כי ה' שמרם והם נשמרו מאתו, כי שם הפעולה מצטרף עם הפוֹעֵל ועם הפעוּל.הרכסים לבקעה
"ליל שימורים" במשקל כיפורים, כפרה שלמה וגמורה, כך לילה של שמירה שלמה ומעולה, ששמר המקום הבטחתו באמונה לגאלם ולהוציאם.
"שימורים" כמו כן "לבני ישראל": לילה זה יש בו שמירות גדולות הרבה לבני ישראל. אין מועד לישראל שהוזכר בו בתורה אפילו שמירה אחת; ובמועד הזה הוכפלו בו כעשר שמירות בתורה: "והיה לכם למשמרת" (שמות יב, ו); "ושמרתם את הדבר הזה" (שם, שם, כד); "ושמרתם את העבודה הזאת" (שם, שם, כה); "ושמרתם את המצות" (שם, שם, יז); "שמור את חודש האביב" (דברים טז, א); "ושמרת את החוקה הזאת" (שמות יג, י); "את חג המצות תשמור" (שתי פעמים: שם, כג, טו, ושם, לד, יח), ועוד אחרים כאלה. זהו "שימורים לכל בני ישראל".כלי יקר
[אמר] "ליל שימורים לה'", ואחר-כך אמר: "ליל שימורים לכל בני ישראל לדורותם". לפי שאמר הקב"ה לישראל (דברים רבה ד, ד): נרי בידך ונרך בידי – שמור לי ואשמור לך; שמור נר מצווה, ואני אשמור נר אלהים נשמת אדם שבידי. והנה בלילה זו שמרו ישראל נר מצוות הפסח ככל חוקתיו, והקב"ה שמרם ולא נתן המשחית לבוא בבתיהם. ועל שמירה זו אמר: "ליל שמורים לה' להוציאם מארץ מצרים". וכנגד שמירת ישראל המצוות אמר: "שמורים לכל בני ישראל לדורותם", אבל בראשונה לא נאמר "לדורותם" כי שמירת מצוות הפסח לבד הוקבע לדורות, אבל שמירה מן המזיקים לא הוקבע לדורות כי במצרים לבד יצא המשחית לחבל, ולא לדורות.
שאלות
1. מה בין פירושו הראשון לפירושו השני של הרמב"ן למילים: "ליל שמורים לה'"?
2. במה מסכים פירוש הרמב"ן עם פירושו של ה"כלי יקר"?
3. במה חולק הרמב"ן על הכלי יקר, ואיזו ראיה הוא מביא לדבריו?
4. כיצד מפרש הרמב"ן מבחינה תחבירית את חלקו האמצעי של פסוקנו: "הוא הלילה הזה לה'"?
5. האם המפרש המאוחר – הרכסים לבקעה – הולך בדרכו של הרמב"ן, או שמא בחר לעצמו דרך חדשה?
6. במה שונה פירושו של אבן כספי מכל הפירושים האחרים?
7. הסבירו את דברי אבן כספי המודגשים, והדגימו אותם בביטויים מן התורה או מלשוננו המדוברת.
הצעה לתשובות
1. הפירוש הראשון: במשך כל זמן היותם במצרים ה' זכר את עת הגאולה, את הלילה המיועד מראש ליציאתם ממצרים; וכשהגיע – ה' לא התמהמה לגאלם, ולא שינה את הלילה שהיה מיועד לגאולה. הפירוש השני: במשך כל זמן היותם במצרים ה' ציפה (מלשון צפייה והמתנה) לעת שיהיו ראויים לגאולה, כדי שיוכל לגאלם אף אם טרם הגיע הזמן המיועד לכך מראש.
2. פירושו של הרמב"ן מסכים עם הכלי יקר שאת החלק השני של הפסוק – "שימורים לכל בני ישראל לדורותם" – יש לפרש במובן של "שימורים לכל בני ישראל", דהיינו: עם ישראל ישמור לילה זה לדורות על-ידי קיום המצוות הקשורות אליו, כגון: אכילת הפסח וזכירת הנסים בדרך של הודאה לה'.
3. דעתו של הרמב"ן באשר לחלקו הראשון של הפסוק שונה מדעת הכלי יקר. לדעת הכלי יקר באות המלים "ליל שמורים הוא לה'" לומר שהקב"ה שמר את ישראל במצרים בכך שלא נתן למשחית, שנגף את בכורי מצרים, לבוא אל בתי ישראל; ואילו הרמב"ן (בשני פירושיו) סבור כי זהו ליל שימורים של ה', ה' שמר את הלילה הזה. וכראיה לדבריו הוא מביא את המשך הפסוק: "שימורים לה' להוציאם מארץ מצרים". זהו משפט תכלית, שמשמעותו: שימורים לה' כדי להוציאם ממצרים (ודומה לכך: פירוש רש"י לבראשית לז, יא: "ואביו שמר את הדבר" – "היה ממתין ומצפה מתי יבוא". "שמור את יום השבת..." צפה ליום השבת..., אלנקאווה, מנורת המאור. ח"ג, תקע"ה).
4. הרמב"ן מבין את המבנה התחבירי של המשפט הזה כך: "הלילה הזה" = נושא; "הוא" = אוגד; "לה'" =נשוא. דהיינו, לילה זה הוא לה' – מוקדש לה' (וכמו בשירת דבורה, שופטים ה, ג: "אנכי" = נושא; "לה'" = נשוא).
5. הרכסים לבקעה הולך בדרכו של הרמב"ן; שניהם מפרשים "ליל שימורים" כלילה שה' שומר, כביכול, בזיכרונו להיות ליל הגאולה, ולא כלילה שבו יש שמירה על בני ישראל. אלא שהרכסים לבקעה מרחיב ומנמק את עניין השמירה, בכך שהוא מצביע על ריבוי הפעמים שבהם נזכר מושג השמירה בהקשר של הפסח וחודש האביב.
6. לפי אבן כספי, שם הפעולה "שימורים" בחלק הראשון של הפסוק אומר: ה' שמר את בני ישראל; ובחלק השני משמעותו: בני ישראל נשמרו על-ידי ה'. לדעתו "הלילה הזה" הוא תמיד תיאור זמן, ולא מקבל הפעולה. שאר המפרשים, לעומת זאת, מסכימים שהחלק השני מתפרש באופן אקטיבי (ולא פסיבי, כאבן כספי), דהיינו: בני ישראל שומרים את הלילה, כלומר, מקדישים את הלילה לה' להודיה ולקיום המצוות הקשורות ללילה זה.
7. שימורים, שהוא שם הפעולה של בנין פִּעֵל, יכול להתייחס לשומר – הפוֹעֵל, או לנשמר – הפעוּל. כאשר זה הפועל (ובפסוקנו: ה', שהוא השומר), יהיה הלילה הזה, לילה שבו ה' שמר את בני ישראל; כאשר שם הפעולה מתייחס לנשמר, פירושו כי לילה זה הוא לילה שבו בני ישראל נשמרו על-ידי ה'. לפי זה מתפרשת כאן המילה "שימורים" כשמירה במובן הרגיל של המילה, כאשר פעם אחת היא מתייחסת לפועל ופעם אחרת – לפעול: ה' שמרם והם נשמרו על ידו.
לפי פירוש זה המילה "שימורים" מתפרשת כפשוטה, ולא באופן מושאל (כמו: ה' שומר הבטחתו, או: בני ישראל מקדישים לילה זה לקיום מצוות והודיה; וראה תהלים קל, ו: "נפשי לה' משומרים לבוקר, שומרים לבוקר"). דוגמאות נוספות: יום כיפורים – יום שבו ה' מכפר, או יום שבו עוונותינו מתכפרים; "שילוחים" – האיש משלח את אשתו, או שאשתו משולחת על-ידו = נתגרשה (וראה שמות יח, ב, "אחר שילוחיה": רש"י ואחרים מחד, וספורנו מאידך, מפרשים את המלה "שילוחיה" כשם הפעולה (שילוחים) בהטייה: משה שילח אותה, או צפורה שלחה אליו (אל משה), לדעת היכן הוא חונה במדבר).