3 מסורת תימן בבידול לו/לא?

[אוריאל פרנק‎]

מצאתי בקישור זה:

פורום: עצור כאן חושבים - הגייה ספרדית אשכנזית ומעבר בינהם. – בחדרי חרדים (bhol.co.il)

*הבידול בין לא ו-לו הוא ראיה מובהקת לכך שגם יהודי תימן אינם רק משמרים מסורת. זהו בידול מלאכותי לחלוטין, שהרי אם הקריאה אף פעם אינה משפיעה על צורת הקריאה (אין הבדל בקריאה בין ראש לרוש). כל עצמו לא נובע אלא מכמה מדקדקים תימניים מאוחרים יחסית, שרצו להסביר מדוע יש קרי וכתיב ב-לא ו-לו, הרי שניהם נקראים אותו דבר. אך תירוצם כאמור הוא המצאה, ולא ייתן מזור לשאלה. ונראה שתשובתו של הר"מ ברויאר היא הנכונה, שהערת הקרי הייתה בעבר כתיב, דהיינו לא שבמקום לא תקרא לו, אלא שבמקום לו (כפי שאתה סבור לכתוב בטעות) תכתוב לא. והיינו שזו בעצם הערת 'סבירין' (אתה הסופר סבור לכתוב כך - אך אתה צריך לכתוב כך). אלא שהמסרנים המאוחרים הפכו את הערות הכתיב להערות קרי, וכך שיבשו את הכוונה המקורית.

---------- Forwarded message ---------
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
‪Date: יום ו׳, 5 בפבר׳ 2016 ב-3:23‬
‪Subject: 2 מסורת תימן בבידול לו/לא? 

הודעה שהועברה

מאת: אדם בן נון <adam....@gmail.com>
תאריך: 3 בפברואר 2016 בשעה 11:42
נושא: Re: מסורת תימן בבידול לו/לא?
אל: אוריאל פרנק ‫‎<frank...@gmail.com>‎‬


ראשית, כמובן שהבידול וזקיפת הלמ"ד במילה "לו" בוי"ו זה רק בטעם מוליך.

[בטעם מעמיד ומפסיק קוראים כדין ולא משנים כלום, גם מכאן תבין שהבידול לא עוזר בכלל...]

לשאלותיך,

1. ההבחנה היא מה שהוצע באפשרות א. זקיפת הלמ"ד.

כידוע אצל התימנים לא זוקפים את ההברה האחרונה במילים מלרעיות המוטעמות בטעם משרת. וכאן החידוש שזוקפים את הלמ"ד למרות שעל פי הדין אין צריך.

למעשה אם אנסה להגדיר במילים איך אנו מבצעים את זקיפת הלמ"ד אומר שיוצא שאנו קוראים את המילה "לו":

• בדיוק כמו שהיינו קוראים אותה אם הייתה סמוכה למקף ועליה דרבן (=מתיגה).
  
• בדיוק כמו שאנו קוראים את ההברה "לו" בתוך המילים "מעג-לו-נה", "מש-לו-ח" ,"ע-לו-תיכם", "בח-לו-מתם" וכדו'. [שהרי כידוע אצל התימנים משך ההארכה בטעם ובגעיא זהה].
  
• הגדרה פחות מדויקת היא שאנו קוראים "לו" בוי"ו בטעם מוליך כאילו המילה "לו" הייתה מנוקדת בטעם מפסיק. זה לא מדויק, אבל זה קרוב ודומה מאוד. שהרי אנו מבדילים בין זקיפה ובין הפסקה. ראה למשל "ועל-צבא", לעומת "ועל כל אשר יש לו".
  

2. ההבחנה היא רק במילה לו שמשמעותה "ל+כינוי חבור לנסתר", זה לא משנה איך הכתיב. כי הבידול הוא בידול במשמעות(!) להבחין בין משמעות זו למשמעות שלילה.

הודעה שהועברה
מאת: טעמי תורה <tame...@gmail.com>
תאריך: 3 בפברואר 2016 בשעה 13:48
נושא: Re: [לשון על קצה הלשון] מסורת תימן בבידול לו/לא? 

ראו בגליון המצורף ראש עמוד 2 ובהערה ד' שם.

אגב, האבן עזרא נמצא בפרשנו (משפטים) על הפסוק אשר לו יעדה, ולא בויקרא כפי שנכתב שם בטעות.

בתאריך 3 בפברואר 2016 בשעה 11:03, מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:

בתאריך 30 בינואר 2016 בשעה 22:05, מאת Eliyahu Levin<eliy...@gmail.com>:

דקדוקי קריאה והדרכה לקורא בפרשת משפטים  

כא ד וְיָֽלְדָה־לֿ֥וֹ: געיה ביו"ד ולמ"ד בשווא נע, הקורא נח משבש את המשמעות[1]. ־לֿ֥וֹ: הלמ"ד רפויה כא ח כתיב: לֹ֥א קרי: ל֥וֹ[2]

[1] הגעיא ביו"ד איננה בכ"י לנינגרד, בעיקר צריכים להזהר כאן מי שאינם מבחינים בין קמץ לפתח.

 [2] בספר תורה קדומה, בחלק הדקדוק מציין המחבר כי בעדה התימנית נוהגים להבדיל בין השניים ע"י הארכה קלה בקריאת לו לעומת לא, שהצליל נחתך ע"י האל"ף. לנו הבחנה זו איננה מוכרת.

 

-------- Original message --------
From: Uriel Frank <maane...@gmail.com> 
Date: 30/01/2016 17:37 (GMT-05:00

לגבי הערה 2, העיר לי שכני התימני, שאף מחזירים את הקורא שאינו מבחין כך בין לו לבין לא!

 

הודעה שהועברה
מאת: Uri Tanis (utanis) <uta...@cisco.com>
תאריך: 1 בפברואר 2016 בשעה 16:11
גם אני שאלתי שכן תימני, הוא לא הכיר זאת

בתאריך 1 בפברואר 2016 בשעה 22:28, מאת אדם בן נון <adam....@gmail.com>:

 

למעשה מסורת זו של זקיפת ה"לו" בוי"ו היא המצאה תימנית לבידול משמעות שנהגה במרכז תימן (בין שאמי ובין בלדי) אבל בדרום תימן ובמחוזות אחרים לא שמעו על כך מימיהם. כתבתי על כך מאמר שטרם פורסם.

מסורת זו אינה קשורה לתורה קדומה דווקא כבר הזכירוה חכמים לפניו (ראה למשל את דברי הרב יוסף צובירי במסורת מדוייקת). ואכן, צדק המעיר, ובמרכז תימן מקפידים מאוד להחזיר את הקורא על אי זקיפת הלמ"ד (ויתרה מכך אף מקפידים להחזיר את הקורא השרעבי או העדני שלא שמע על בידול זה מימיו), בהתאם למנהג תימן הרווח להחזיר את הקורא על כל שינוי, ובפרט שינוי שנתפש אצל הבורים כשינוי משמעות, אף שבשינויי המשמעות האמתיים הם לא מחזירים את הקורא... 

[אם תשאל אותי כיצד אני נוהג, אני נוהג כמובן לזקוף את "לו" בוי"ו, לא מפני שאני חושב שזו הקריאה המדויקת ושאם לא אזקוף אקצץ בנטיעות, אלא פשוט מפני שזו המסורת שקיבלתי מרבותיי, ומסורת לא בוחרים...]

 

אגב, ראשיתו של המאמר בעבודה בקורס של יוסי עופר על מחברת מנחם ודונש בן לברט בעניין:

מחברת מנחם בן סרוק ערך לא:

לא - מתחלק לשתי מחלקות. האחד, לא יש בינינו מוכיח (איוב ט', ל"ג), אשר לא יעדה (שמות כ"א ח'), אשר לא כרעים (ויקרא י"א, כ"א), אשר לא חומה (שם ק"ה, ל'), לשון "בל" המה. והשני וכו'.

 דונש בן לברט:

ולו בוי"ו יקרא        בפתרונו מרה        ואסר מותרה             והתיר נאסרים

על זה הפרץ     לכלה ולחרץ           כשיכור נע ארץ               ורגזו ההרים

 

From: Uriel Frank <maane...@gmail.com> 
חזק וברוך!

1)      צ"ע באופן הבידול, לפי חלק מבני תימן שמקובל אצלם להבחין:

אפשרות א': זהו רק הבדל באורך תנועת החולם (שב"ל֥וֹ" מאריכים יותר)

אפשרות ב': אין הבדל באורך אלא ההבדל ביניהם הוא תוספת א' עיצורית, כלומר, שיש כאן "שימור" של צורה עתיקה שבה האל"ף ב"לֹא" היתה עיצורית, ושלא כמפורסם במסורת הטברנית שהא' כאן נחה.

אפשרות ג': גם וגם! ב"לֹא" גם מבטאים א' עיצורית, וגם מבטאים חולם קצר.

2)      צ"ע האם הבידול נעוץ בכתיב של האות ו' (חולם מלא / חסר) או בכתיב של האות א'. אולי נפקא מינה למקרים שבהם החולם מלא ויש גם אל"ף:

יש שני "לוֹא" בתורה ובסה"כ 25 מלאים בנוסח המקרא של המסורה[1].

ומה קורה במילים אחרות?

למשל, יש שני "לוּא" מלאים[2].

 

·         השוה לכתיב המלא "לוא" המופיע בקביעות ב"מגילת ישעיהו השלימה".

 

אגב, הנה כמה פרשנויות מעניינות על "לוֹא" הראשון:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת ויצא פרק לא סימן לה

לה) ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדוני כי לוא אוכל לקום מפניך. לפי שמבקש ע"ז, אבל אילמלי לא היית מבקש ע"ז, הייתי חייבת לעמוד לפניך, לכך כתוב לוא מלא, כיוצא בו אם לוא יגיד ונשא עונו (ויקרא ה א), זה שמשביע הגיד לאדם אחר, ולזה ששם את האלה לא הגיד לא יצא ידי חובתו. כמו אשר לוא חומה (שם כה ל), כלומר אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן, וכמו אשר לוא כרעים (שם יא כא), כלומר שעתיד לגדל ואין לו עכשיו, שאין קרסוליו וכנפיו חופין את רובו. ויש הפרש ביניהם באלו שאמרתי. כי שנים ולוא מלא בוי"ו, ואלו הן, כי לוא אוכל לקום, ואם לוא יגיד, אבל אשר לא כרעים, ואשר לא חומה, לא כתיב ולו קורין:

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק לא סימן לה

לוא מלא ו', אמרה מחוייבת הייתי לקום ולהדר פניך, אלא בשביל שאתה בא לבקש ע"ז לא אוכל לקום מפניך, וכיוצא בו אם לוא יגיד ונשא עונו (ויקרא ה א), אף על פי שהגיד לאחרים ולא יגיד למשביעו ונשא עונו:

בעל הטורים בראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק לה

(לה) לוא. ב' במסורת מלאים. לוא אוכל לקום מפניך. אם לוא יגיד ונשא עונו (ויקרא ה א). לומר לוא אוכל לקום מפניך מפני התרפים אבל מפני אחר אקום. כי היכי דדרשינן התם (שבועות לה א) אם לו לוא יגיד, פירוש לדיינים, ונשא עונו. אבל לאחר אם לא יגיד, בשביל זה לא ישא עונו:

משך חכמה בראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק לה

(לה) כי לוא אוכל לקום מפניך. תיבת "לוא" מלא בוי"ו אל"ף, והוא כאילו כתוב "כי לו לא אוכל לקום", הא לאחרים אוכל לקום. וכמו שדרשו בשבועות "אם לוא יגיד ונשא עונו" (ויקרא ה, ב), עיין שם.

---

[1] הנה המפורסמים שבהם:

1.  בראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק לה

וַתֹּאמֶר אֶל־אָבִיהָ אַל־יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ כִּי־דֶרֶךְ נָשִׁים לִי וַיְחַפֵּשׂ

 2.  ויקרא פרשת ויקרא פרק ה פסוק א

קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם־לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ:

 3.  שמואל א פרק ב פסוק כד

אַל בָּנָי כִּי לוֹא־טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ מַעֲבִרִים עַם־יְקֹוָק:

 4.  מלכים ב פרק ו פסוק יב

וַיֹּאמֶר אַחַד מֵעֲבָדָיו לוֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי־אֱלִישָׁע הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּיִשְׂרָאֵל יַגִּיד לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל

 5.  ירמיהו פרק ה פסוק ט

הַעַל־אֵלֶּה לוֹא־אֶפְקֹד נְאֻם־יְקֹוָק וְאִם בְּגוֹי אֲשֶׁר־כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי: ס

 6.  ירמיהו פרק ה פסוק י

וְשַׁחֵתוּ וְכָלָה אַל־תַּעֲשׂוּ הָסִירוּ נְטִישׁוֹתֶיהָ כִּי לוֹא לַיקֹוָק הֵמָּה:

 7.  ירמיהו פרק ה פסוק יב

לֹא־הוּא וְלֹא־תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה וְחֶרֶב וְרָעָב לוֹא נִרְאֶה:

 8.  ירמיהו פרק ח פסוק כ

עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ:

 9.  איכה פרק א פסוק יב

לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל־עֹבְרֵי דֶרֶךְ הַבִּיטוּ וּרְאוּ אִם־יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל לִי אֲשֶׁר הוֹגָה

 

[2] 1.  שמואל א פרק יד פסוק ל

אַף כִּי לוּא אָכֹל אָכַל הַיּוֹם הָעָם מִשְּׁלַל אֹיְבָיו אֲשֶׁר מָצָא כִּי עַתָּה לֹא־רָבְתָה מַכָּה

 2.  ישעיהו פרק מח פסוק יח

לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם:

 

-- 

[אוריאל פרנק‎]

---------- Forwarded message ---------
מאת: עזריאל ברגר <azr...@gmail.com>
‪Date: יום ד׳, 27 באפר׳ 2022 ב-9:20‬
‪Subject: Re: [רוחב לשון] 3 מסורת תימן בבידול לו/לא?‬
‪To: ‫אפר לשון‬‎ <frank...@gmail.com>‬

כבר הזכרתי בעבר, שמהגמרא במסכת סוטה, בעמוד הראשון של פרק "כשם שהמים" משמע די ברור שלא היתה להם מסורת-קריאה על המקומות האלו של חילופי לא/לו, אלא הכריעו מסברא.

ואילו היה חילוק בקריאה - היו יכולים להסתמך על המסורת ולא היו צריכים להכריע מסברות!

בתאריך יום ד׳, 27 באפר׳ 2022, 08:53, מאת אוריאל פרנק ‏<frank...@gmail.com>:

--
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'רוחב לשון' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל rohav-lashon...@googlegroups.com.
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/rohav-lashon/CAOYkKwG1W3kUun-d_ajxvxw1WTa2EV%2BCpABvB7iYLO9p6KuJdg%40mail.gmail.com.