7 אותיות שימוש קמוצות

[אוריאל פרנק‎]

מאת: Eliyahu Levin <eliy...@gmail.com>
תאריך: 1 ביוני 2017 בשעה 22:04
נושא: היבטים לשוניים נשא עז

ה ב לָנָֽפֶשׁ׃ הלמ"ד קמוצה

אפ"ר: כדאי להעיר שהנו"ן רפויה. וצ"ע האם המדגיש נחשב שינוי משמעות ויש להחזירו.

הודעה שהועברה
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
תאריך: 14 במאי 2017 בשעה 0:43
נושא: 6 אותיות שימוש קמוצות
אל:


גם הר"ד יצחקי דן בכך בשם לוית חן: לוח ארש, עמ' רסז שערי דמעות, הערה 159.

הודעה שהועברה
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
תאריך: 25 באפריל 2017 בשעה 0:30
נושא: 5 אותיות שימוש קמוצות
אל:

וכ"כ הרד"ק כאן

"כשהמלה מלרע לא תבוא עליהם ויו קמוצה לרוב המשכת התנועות"

הודעה שהועברה
מאת: דוד כוכב <da...@darga.org.il>
תאריך: 24 באפריל 2017 בשעה 23:36
נושא: Re: 3 אותיות שימוש קמוצות
אל: אוריאל פרנק ‫‎<frank...@gmail.com>‎‬

איפכא מסתברא.

הצורה הטבעית היא בקמץ. ובהתרחק הטעם מתקצרת התנועה - כמצוי במילים רבות מאוד, כגון בסמיכות.

בתאריך 24 באפריל 2017 בשעה 17:35, מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:

עדיין אני מחפש הסבר מדוע לפני הברה מוטעמת נקמצת אות שימוש, כמבואר ע"י רד"ק בספר מכלול (קישור).

אגב, ע"ע: נשמת חיים לרי"ח מזרחי על תיקון תפילה, עמ' 146, שמבאר עפ"ז שהקמץ בדברי האריז"ל איננו טעות, דלא כמבואר למשל כאן: 

שו"ת פרחי כהונה אורח חיים סימן יא 

למעלת חכם מפואר וכו' כקש"ת רבי יצחק אבוחצירא נר"ו בעוב"י אוראן יע"א: 

עתה באתי להשיב מפני הכבוד על מה שהראני מעלתו מה שכתב רבי יצחק רא'ש הי"ו. ע"ע לאל ברוך וכו' למלך אל ח'י וקיים וכו'. שהוכיח שהקריאה הנכונה היא בשו'א הלמ'ד ולא בקמץ וכו': 

הנה עמדתי על ענין זה בס"ד. וחמות'י ראיתי אור בספרן של צדיקים פוסקים ומדקדקים ז"ל שלא צדק בהוכחתו זאת. ואפרש את שיחתי. והוא שהרב עטרת זקנים. בא"ח סי' נ"ט כתב משם הרב לחם מן השמים וז"ל לא'ל ברוך בקמץ תחת הלמד. ולמלך את חי בפתח עכ"ל. ונראה שכוונתו רצויה בניקוד זה. עפ"י מ"ש בספרי הדקדוק. הראב"ע ז"ל בס' מאזנים בהנודעים. והתל"ע מאמר ב' בהברת האותיות. להרב צוהר התיבה. תיבת השו'א. וזולתם. כי כאשר יבואו אותיות ו'כ'ל'ב' לשמש בראש המלה שתחלתה ה"א הידיעה. תישמש הה'א לרוב. והוטלה תנועתה על אות השמוש שלפניה ותינקד בפתח. כמו בשמים הכין כסאו. (תהלים ק"ג). כמו בהשמים אך כשתהיה אחריהן אחת מאותיו' א'ח'ה'ע'ר שאינן מוכשרות לקבל הדגש. אזי תהיינה אותיות ו'כ'ל'ב בקמץ. כמו כארץ תוציא צמחה. (ישעיה ס"א) ולזה כתב העט"ז הנז' לאל בקמץ הלמד. שהיא באה לשרת לפני ה'א הידיעה. שהיה ראוי לכתוב להאל. שהוא ידוע. ומשפטה להיות בפתח. אך להיות שאחריה אלף שאינה מקבלת הדגש. ננקדה בקמץ כנז"ל. ולמלך ננקדה בפתח כדינה: 

גם רבינו האר"י ז"ל בשער הכוונות ענין נוסח התפלה כתב וז"ל. לאל ברוך נעימות יתנו. צ"ל הלמ'ד בקמץ. ר"ל לאל הידוע שהוא ברוך וכו'. ואם תהיה נקודה בשו'א. אזי יהיה פי' לאל של ברוך, ואין לו הבנה. כי האל עצמו הוא הברוך. וכן למלך אל חי וקיים צריך לנקוד אות הלמ'ד ראשונה בקמץ. כלומר למלך הידוע. שהוא אל חי וקיים זמירות יאמרו עכ"ל אלא דצריך עיון בדב"ק ז"ל, דהניחא לאל בקמץ אתי שפיר עפ"י הדקדוק. כאשר נתב"ל. אבל למלך בקמץ למאי צריכה בקמץ, הרי בפתח משמעותה שפיר למלך הידוע. ועוד בה דלא יתכן שיבוא בדגש המ'ם אחרי קמץ שהיא תנועה גדולה. כמ"ש המדקדקים: 

ואנכי חזו"ן הרביתי להרב משבצות זהב שם שכתב וז"ל למלך בפתח. לאל הלמ'ד בקמץ. וא"ר כתב שתיהן בקמץ. ובסידור להרב המדקדק הגדול מהר"ש זלמן הענא ז"ל כתב להשוות הדעות בזה. כי הספרדים אין מבדילין בקריאתו עכ"ל. דר"ל דמ"ש א"ר שתיהן בקמץ לא פליג אהא דאמרינן למ"ד למלך בפתח. דגם הוא מודה דכן הוא. ומאי דקאמר בקמץ. לפי שאין מבדילין וכו'. ופתח נמי קמץ קרי ליה. וא"כ סרה מהר לפי"ז מה שתמהנו בעניותין בדברי פה קדוש האר"י ז"ל. דאיהו נמי נתכוון על נקודות פתח. והא דקאמר מר בקמץ. משום שאין מבדילין הספרדים בקריאתם ואיהו נמי קאי כוותייהו כידוע. ועוד ממהר על זה מה שראיתי בסידור תפלה מהאר"י ז"ל הנק' קול יעקב שסידר הרב המקובל האלהי מוהר"ר יעקב וקאפיל ז"ל ונקוד לאל בקמץ. ולמלך בפתח. הרי עדות יש דקרי לפתח קמץ. כמ"ש מהר"ש זלמן ז"ל ועיין ברש"י פרשת משפטים ע"פ זובח לאלהים וכו'. האמנם הרב מש"ז הנז' לא ניחא ליה בישוב מהר"ש זלמן הנז'. וכתב עליו שאין זה מן היישוב מספיק, שאף לדידהו הפרש קצת יש בין קמץ ת"ג לפתח. ועוד למה להו לשנות. היל"ל בפירוש זה פתח וזה קמץ, עכ"ל. ולכן יצאתי לשחר ולתור בספרי דבי ר'ב אולי אמצא יישוב לזה ואחר החיפוש מצאתי את שאהבה נפשי מ"ש רבינו בחיי ז"ל פרשת וירא ע"פ ויאמר אדנ"י וכו' וז"ל השייך לעינינו ואעפ"י שהקמץ והפתח הכל דבר אחד ותנועה אחת. אין הדבר כן. אלא יש הפרש ביניהם. כי הקמץ בתיבה יורה על מעלה גדולה ועל דבר שהוא עומד בפני עצמו אינו נסמך לאחר. כענין ארוץ בקמץ שהוא עומד, וארון הברית שהוא בפתח נסמך. ומטעם זה בנקוד השם אדנ"י לא תמצא הנו"ן בפתח אלא בקמץ. כי המעלה העליונה הגדולה המורה עליונות שהוא בלתי נסמך לאחר בדבר הנברא, ומפני זה נכתב באל"ף דל"ת כשהוא קודש בקמץ. וכשהוא חול בפתח. וזהו ההפרש הגדול שיש בתורתנו הקדושה. בין קמץ לפתח. כהפרש שיש בין אור לחשך ובין קדש לחול, מלבד שאמרו עליו חכמי הדקדוק כי הקמץ הוא נאמר על ענין אמיתי ולא כן בפתח. ומזה אמר הכתוב בשמואל ב' - א'. ואעמוד עליו ואמותתהו. וי"ו של ואעמוד תמצאנו בקמץ. אבל וי"ו של ואמותתהו בפתח. כי מה שאמר ואעמוד עליו אמת היה. לא כן ואמותתהו. כי שאול הרג את עצמו עכ"ל וכן מבואר בהרד"ק שם כי משפט וי"ו של ואמותתהו להיות בקמץ. כי הענין לעבר. ופירשו הקדמונים לפי שכזב שלא המיתהו לכך נפתחה וי"ו ואמותתהו ע"כ. ודברי הבחיי הנז' הביאם הרב פקודת אלעזר סי' ח' משם הרב נוהג כצאן יוסף שכתב משם הרב שרש יהודה. שער הנקודת פרק כ"א וכו' עיין שם: 

ומעתה נובין ונדון שדברי רבינו האר"י ז"ל. אתיא מכללא על דעת רבינו בחיי ז"ל. באשר היות הקמץ בתיבה מורה על מעלה עליונה. עומד בפ"ע ואינו נסמך לאחר והוא מורה על ענין אמיתי. אשר לא כן הפתח לכך אעפ"י שמשפט למלך להנקד בפתח. לפי האמור חזרה להנקד בקמץ. מפני כבוד של מעלה. שכן נמי בשם אדנו"ת שמשפטו בפתח. וכוונה זו ננקד בקמץ: 

הראת לדעת שכל הרבנים הנז' ז"ל נתנבאו בסיגנון אחד. בהצד השוה שבהן. שאינו מן הדין לקרות לכל וכו' למלך וכו' בשו"א. דאתי לכלל טעות. וכמ"ש האר"י ז"ל. ומי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לחלוק על דבריהם הללו. ולחדש קריאה חדשה מדעתו בניקוד שו"א. שאינו אלא מן המתמיהין. ובפרט פוק חזי מאן גברא רבה קאמר לה כמשה מפי הגבורה. ארי"ה שאג מי לא יירא. שאף אמנם אם אמרה על דרך נסתר, כך היא חובתנו וכך יפה לנו. לסמוך על דעתו הקדושה. וכאשר אנחנו אומרים בתפלת לשם יחוד וכו' והרי אנחנו מכוונים לדעת רשב"י הקדוש וכו'. הגם שאין אתנו יודע עד מה. ומכ"ש שאמרה להא מילתא בטוב טעם ודעת על דרך נגלה שבודאי אין לנו לזוז מדברי קדשו. וראה זה מצאתי בפרט למזומן כעת. מ"ש הגאון חת"ס ז"ל באו"ח תשובה ט"ו. וז"ל וכשבא נר האלהים האר"י זצ"ל. ואזן וחקר ותקן כי הוא ידע תוכן הדברים. הוא העמיד בסידורו כל דבר על מכונו. וגילה תעלומות של הנוסחא ההיא הספרדית וכתב עוד כי רבותיו הגאון החסיד שבכהונה מוהר"ר נתן אדלער ז"ל. והגאון בעל הפלאה ז"ל הגם שהיו אשכנזים. ועברו לפני התיבה בתוך קהל אשכנזים המתפללים מסידור אשכנזי. עם כל זה המה התפללו ספרדית כסידור האר"י ז"ל. ועיין בשיו"ב או"ח סימן תכ"א שכתב דבתריה דרבינו האר"י ז"ל גרירי בדוכתי טובא. אפילו היפך פסק מרן ז"ל דקיי"ל לרבנן דאי מרן שמיע ליה דברי האר"י הוה הדר ביה עיין שם ע"כ ומה נעני אנן אבתרייהו דהלין רבוואתא. ורבי יצחק ראש הי"ו אשר לא דבר נכונה בזה. ה' ימחול לו. כי לא תתהדר לפני מלך כתיב. ומה לתבן את הבר חלילה: 

ועד אחר"ן האיר ה' את עיני, וראיתי מ"ש הארב"ע ז"ל בזכריה י"ד ע"פ ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבאות וכו'. וז"ל בעבור שאמר למלך בשו"א תחת הלמ'ד ולא נפתח הלמ'ד. נראה כי הוא סמוך השם הוא המשיח ע"כ. וכ"כ עוד בתהלים ב' ע"פ ואני נסכתי וכו' וז"ל להשתחות למלך וכו' זכריה י"ד שהוא המשיח כדרך וישתחוו לו כל מלכים, כי אלו היה על השם היה הלמד פתח עכ"ל. והביאו ג"כ הרב צהר התיבה. תיבת השו"א, וכתב עליו שהוא נכון ומבואר מדבריו שפתח שבאותיות ו'כ'ל'ב'. מורה לפעמים על הנפרד. והשו"א מורה על הדביקות עכ"ל. ודון מניה ואוקי באתרין. בתיבות למלך אל חי וכו', שאם היא נקודה הלמ'ד ראשונה בשו"א. מורה על הדביקות. שהוא נסמך אל מלת אל. ואתי לכלל טעות לומר למלך אל חי וכו'. והרי הוא עצמו מלך. כ"ב יכו"ל. וכן בתיבת לאל ברוך בשוא, אתי למימר לאל של ברוך וכו' כמ"ש רבינו האר"י ז"ל. אבל כשהוא בפתח, הלמ'ד הוא נפרד ועומד לבדו. שפירושו למלך הידוע, וכן לאל בקמץ. וזו היא ראיה שאין עליה תשובה למי שמודה על האמת, וה' ינחנו בדרך אמת ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: 

בתאריך 24 באפריל 2017 בשעה 15:39, מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:

אכן נתכון לומר שניקוד ל' שלפני מקור [="שם הפועל"] כמו כל אות ל' השימוש: בד"כ שווא, לפני שווא - חירק, ובגלל הטעמתו של הפועל מלעיל היא קמוצה.

בתאריך 24 באפריל 2017 בשעה 13:56, מאת ELKA <al...@zahav.net.il>:

בהמה ורמש וכן טוב ורע, הן דוגמאות לצמד (או יותר) מלים, שאם הטעמת האחרונה שבהן מלעיל – מנוקדת ו' החיבור בקמץ, כמו קיץ וחורף וכן יום ולילה (פר' נח), ובהט ושש (אסתר), ורבות-רבות זולתן. הנוכל להבין בכך גם את הקמצותה של הל'?!

בר מן דין, לא הבנתי מאי שייטא ד"ותוסף ללדת" לענייננו. ואולי נתכון לומר שלמעשה היתה צריכה להיות ל' שואית, אך בגלל הטעמתו של הפועל מלעיל היא קמוצה (וכן "ללכת" "לקחת"; ומה עם "לשובע" "למות" שבטל וגשם?)?

בברכת קיץ בריא ופורה,

מ. ג.

From: rohav-...@googlegroups.com [mailto:rohav-lashon@googlegroups.com] On Behalf Of אוריאל פרנק
Sent: Monday, April 24, 2017 12:41 PM
To: undisclosed-recipients:
Subject: [רוחב לשון] אותיות שימוש קמוצות

 

אפ"ר: מהו ההסבר לכך שלפני הברה מוטעמת נקמצת אות שימוש (לפעמים)?

 

הרב ברוך ברנר - פינת הלשון – בראשית

www.ybm.org.il

בבריאת הרקיע ביום השני נאמר (א, ו): "וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם", ויש מקום לשאול: מדוע תיבת 'למים' בשוא תחת הל' (לְמַיִם)? לכאורה אין התאמה בין מים למים: לכאורה היה צריך להיות מנוקד או 'בֵּין מַיִם לְמָיִם', או 'בֵּין הַמַּיִם לַמָּיִם'?!

אכן האות ל' מנוקדת בפסוקנו בקמץ, ולא בפתח ודגש באות מ', ואין היא כוללת בתוכה את ה' הידיעה! אין כוונת פסוקנו שהרקיע מבדיל בין מים לבין המים, אלא בין מים לבין מים - שניהם בלתי מיודעים.

סיבת הופעת האות ל' בקמץ תחתיה ולא בשוא נעוצה בכך שתיבת 'מים' מוטעמת בהברה הראשונה שלה, עובדה הגורמת פעמים רבות לאותיות השימוש להינקד בקמץ. והנה דוגמאות נוספות מפרשתנו: "בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ" (א, כד); "וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (ב, ט); "וַתֹּסֶף לָלֶדֶת" (ד, ב).

 

--