4 אקוט לשון עבר או עתיד?

[אוריאל פרנק‎]

 ראו כאן   

בתאריך 25 באוקטובר 2017 בשעה 21:24, מאת y r <gur...@gmail.com>:

אין צורך להתנצל כאן על "שערי מדרש" אלא כן דרך המקרא לדבר בעתיד במקום עבר, וכאן הפסוק עצמו ממשיך "ואומר" שהוא עבר

[אפ"ר: כלומר, "אֹמַר" - עתיד, ועם ו' ההיפוך - "וָאֹמַר" - עבר]

 

הודעה שהועברה
מאת: Yuval Shilony <shil...@gmail.com>
תאריך: 25 באוקטובר 2017 בשעה 16:13
נושא: Re: [רוחב לשון] אקוט לשון עבר או עתיד?
אל: אוריאל פרנק ‫‎<frank...@gmail.com>‎‬

השורש אינו נקט כי אז הק' היתה צריכה להיות דגושה.

השורש הוא קוט שהטיתו כמו קום, בהתפעל הוא התקוטט. בפסוק מאיוב הוא בנפעל.

המשמעות מאס, בחל כמו בתנא דבי אליהו טו: אפילו אשה אוכלת כל מיני מאכל ושותה כל מיני משקה אינו קוֹוֵט בה.

הזמן הוא עתיד אך שערי מדרש לא ננעלו.

2017-10-25 12:40 GMT+03:00 אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:

הודעה שהועברה
מאת: אפרים רזניק <efrz...@gmail.com>
תאריך: 25 באוקטובר 2017 בשעה 11:06

שלום,

אקוט לשון עבר או עתיד?

לפי הגמרא בסנהדרין עתיד ולפי המפרשים בתהילים- עבר.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט/א

הכי גרסינן היינו דאמר ליה ההוא מינא לר' אבהו וכו': אקוט בדור - אקח ישראל ואמלוך עליהם, כמו נקטיה,

ארבעים שנה אקוט בדור 

רש"י סנהדרין דף צט ע"א:  אקוט בדור - אקח ישראל ואמלוך עליהם, כמו נקטיה, ארבעים שנה אקוט בדור - בדור קטן של ארבעים שנה שהוא משונה מדורות שלפניו, ומסתמא היינו משיח ששינוין גדולים יהיו בדורו, ופשטיה דקרא מיהא גבי מתי מדבר, אבל מדכתיב אקוט - משמע אף להבא היה מתנבא. הגמרא מביאה את הפסוק מתהילים צה פסוק י. ניתן לפרש את המילה "אקוט" בשני אופנים: א). אקוט- מארמית-נקט-פירושו "אחז". דהיינו ה' יקח דור אחד קטן של עם ישראל וימלוך עליו. ב). אקוט- אקוץ - פירושו -אמאס - כלומר- אקוץ במשך 40 שנה על עובדי אלילים. מצודת דוד בתהילים- אקוט בדור . היה [הוו] לי קטטה באנשי הדור ההוא  רש"י- ארבעים שנה . קטתי בהם , רבתי עמהם לשון נקטה נפשי בחיי (איוב י) נלח מלבי"ם-ארבעים שנה אקוט בדור אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי ואומר עם תועי לבב הם,שעם הדור הזה שגזר עליהם שלא יכנסו לארץ והוליכם ארבעים שנה במדבבר, התקוטט עמם כל משך הארבעים שנה ואמר להם שהם עם תועי לבב, כמ''ש ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר [בְאיידי] שלמותיכם לא [לית] בלו וכו' למען תדעו וכו' ולא נתן ה' לכם לב לדעת [לדעתיה] ועינים לראות וגו' [וגומר] עד היום הזה :מתי בם ארבעים שנה להמיתם במדבר