מילון אבן שושן מציין שכבר במקרא מצאנו לקיחה שהיא קנייה:
משלי ל"א:ט"ז
זָֽמְמָ֣ה שָׂ֭דֶה וַתִּקָּחֵ֑הוּ מִפְּרִ֥י כַ֝פֶּ֗יהָ [נָ֣טְעָה] (נטע) כָּֽרֶם
- אמנם לא לכל הדעות, כדלקמן:
תרגום כתובים: וּנְסֵבַת חַקְלָא
רש"י: זממה שדה – זיממה בזמם וברסן את עשו איש שדה (בראשית כ"ה:כ"ז). ותקחהו – מן העולם להאבידו, ומפרי מעשיה נטעה את כרם ישראל לקיימן לחיי העולם.
אבן עזרא: זממה - חשבה לקנות שדה:
ר' משה אלשיך: על ידי מה שזממה בעיון היא קונה שדה
מלבי"ם ביאור הענין: זממה מחשבות עמוקות איך תקנה שדה
הואיל משה: עד שקונה אותו
דעת מקרא בשם ר"מ זיידל: לשון זריעה ושתילה [ומקביל ל"נָ֣טְעָה" בסיפא]!
- כמו:
יחזקאל י"ז:ה' קָ֚ח עַל־מַ֣יִם רַבִּ֔ים
רד"ק: קח על מים רבים – קח פעל עבר כמו לקח והוא קמוץ כמו אריה שאג מי לא יירא (עמוס ג':ח') וחבריו או בא להפריש בינו ובין קח את הלוים (במדבר ג':מ"ה) וזולתו שהוא צווי ופירושו לקחו על מים רבים כלומר כשלקח מזרע הארץ לקח שדה שהיה ראוי לצמוח מהרה כי על מים רבים היה השדה אשר נתנו שם כלומר במקום שהיה צדקיהו שהיה מצליח אם רצה כמו הנטע הנטוע על מים רבים.
ויונתן תירגם: נצביה נטעו מתרגום ויטע ונציב.