"אסיים בהערה עקרונית, הנוגעת לסעיף כולו. רש"י ובני דורו איבדו זה מכבר את מבטא העיצורים הגרוניים, הגו סמ"ך וצד"י באופן דומה (ts) ... "


בהחלט אין שום ספק שרש״י הגה צ כפי שהיא בהגייה האשכנזית/ישראלית, וכפי שכתב ד״ר אריאל שווה.עי' גם בספר של שטיינר המצ"ב. ראו עמוד 28 של דפי הספר [ולא לפי מספור דפי הpdf]
גם הרב מאזוז ע״ה שגה בזה, ו"הוכיח" שרש״י הגה צ' כס' ע״פ התעתיקים של האות c שנהגים היום כמו ס׳. (כגון בספר עובדיה, פירש רש״י שצרפת היא "פרנצא", והרי אומרים "פרנס" ולא "פרנטס". עכ״ד. ותימה שמי שידע היטב שהגיית העברית השתנתה (אע״פ שלא היתה שפת דיבור) לא העלה על דעתו שגם הגיית הצרפתית יכולה להשתנות, בפרט שהיא שפה מדוברת. (ובעצם השפה של רש״י אינה הצרפתית של היום כלל).
הנה ציטוט מספרו של יצחק אלבוגן התפילה בישראל בהתפתחותה ההסטורית (דף 159) בנוגע למקורה של המילה "קרובץ":
מתוך אי הבנה נהגו לכתוב (את המילה "קרובות" (נ.ב)) קרובץ (כי בצורה זו היה מקובל להעתיק את סיומת-הריבוי es שבצרפת העתיקה) וראו בשם זה נוטריקון על פי הפסוק קול רנה וישועה באהלי צדיקים...
והנה ציטוט מ"הסדור המדויק איש מצליח" (דף יז) בנוגע למבטא של האות צ:
אות זו נשתבש מאוד בדורות האחרונים וכלם סוברים שמבטאה הוא "טסדי" בהרכבת שתי אותיות ט"ית וסמ"ך, ואינו כן, אלא מבטאה כסמ"ך אלא שהצד"י קשה מאוד והסמ״ך רכהבכבודנורמן בלוםבתאריך יום ג׳, 21 באוק׳ 2025 ב-17:39 מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:
הרי שבזמנו ובמקומו (ספרד) ביטאו 3 אותיות אלו באופן זהה. יצוין כי בפרק ו של ספר זה משתמע כי הוא הכיר גם את המבטא הצרפתי והאשכנזי, אם כן נראה שגם אצלם לא היה הבדל בין ס' וצ'.וחושב אני כי על דרך זה היה אצל הראשונים הבדל מה בין קול הסמ"ך והצד"י והשֹי"ן, והיה אצלם הבדל בקול בין "דְּרָכַי סוֹרֵר" ל"כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ" ו"צֹרֵר הַיְּהוּדִים".