5: רחמנא = האוהב
אוריאל פרנק
מאת: אליהוELIYAHU <levi...@neto.net.il>
Date: יום ג׳, 9 בדצמ׳ 2008 ב-23:56
Subject: Re: רחמ אהב
----- Original Message -----From: urielSent: Tuesday, December 09, 2008 1:49 PMSubject: רחמ אהבאשמח לתגובות לשאלות שלהלן
קידושין דף פא/ב הרחמן יצילנו מיצר הרע!
הרחמן הרחום
כינויו של ה', "הרחמן", נפוץ מאוד בלשון התפילה. לפעמים, הוא מופיע כ"תואר" של "שם עצם", כגון בצירוף "אב הרחמן" (=האב שתכונתו היא שהוא מרחם). ולפעמים, "הרחמן" מתפקד כ"שם עצם" (בפי חכמי הלשון: "תואר מועצם"[1]), כגון בתחינות שנוספו בשלהי ברכת המזון: "הרחמן [י"ג: הוא] יפרנסנו בכבוד".
בלשונו של רבנו אלעזר מגרמייזא, בעל 'ספר הרקח'[2], אף מצאנו את "הרחמנים" בתור שם של תחינות אלו, על שם תחילתן "הרחמן" (כך הוא כותב בפירושי סידור התפילה [קמז] ברכת המזון עמוד תשמב: "ואומר 'הרחמנים' כל מה שהוא חפץ, אך בשבת אומר...")[3].
ברם, בלשון חז"ל כינוי זה נדיר למדי. כינוי זה מופיע פעמים בודדות בספרות התנאים (כגון בתוספתא בבא קמא (ליברמן) פרק ט הלכה ל: ר' יהודה אומ' משם רבן גמליאל הרי הוא אומ' ונתן לך רחמים ורחמך והרבך וגו' זה סימן יהא בידך כל זמן שאתה רחמן - הרחמן מרחם עליך.[4]) ובתלמוד הבבלי מופיע פעם אחת ויחידה - בסוגייתנו, בנוסח שהיה רגיל בפי רבי חייא בר אשי ב"תחנון" בנפילת אפים: "הרחמן יצילנו מיֵצר הרע". נראה שבעקבות תחנונו של רבי חייא בר אשי הלך והתפשט השימוש בכינוי זה במטבע התפילות במהלך הדורות.
בלשון המקרא נמצאת המִלה "רחמן" פעם אחת בלבד, אך לא ביחס לרבש"ע ("יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת", איכה ד/י). במקום זאת, משמשת בלשון המקרא צורה אחרת מאותו שורש, "רַחוּם", כתואר של ה', כגון ברשימות (י"ג) מידות רחמיו: "אֵל רַחוּם וְחַנּוּן" (שמות לד/ו ועוד).
התלמוד הבבלי (שבועות לה/א-ב) מבהיר ש"רַחוּם וְחַנּוּן" אינם שמותיו של הקב"ה, אלא רק כינוייו (כנ"ל, הם "תארים", אך לא "שמות עצם")[5].
נראה שאת הפסָקת השימוש בתואר "רחום" כלפי ה', והחלפתו ב"רחמן", יש להסביר על רקע התפשטות הדיבור בארמית בשלהי תקופת חז"ל. הכינוי הרגיל של רבש"ע בארמית הוא התואר "רחמנא" (בתרגום לעברית: "הרחמן"!). "רחמנא" הוא תרגומו של אונקלוס ל"רחום" שבלשון התורה (שמות שם; דברים ד/לא[6]), ואף בהלכות ברכת המזון נפסק להלכה ש"רחמנא" נחשב שם שמים (שו"ע או"ח סימן קפז, סעיף א), "דהשם ית' היו קורין אותו בלשון רחמנא" (משנה ברורה שם סק"ד)[7].
שאלות לאור האמור:
א. ראו התכתבות שלהלן ביני לבין הרב מי"ד.
ב. לאחריו כמה מובאות מהבבלי - בצבע אדום.
ג. יש לעיין, לאור האמור, האם התארים "רחום" (לשון מקרא) ו"רחמן" (לשון חז"ל) - זהים מבחינת משמעותם, וכל ההבדל ביניהם הוא התקופה ההסטורית, או שיש הבדל סמנטי ביניהם.
הבדל סמנטי כיום (וכן בין רחמים, רחמנות) - כנראה שיש (ראה מילונים), אך השאלה היא אם במקור הדברים היה קיים הבדל זה.
איזה קדמון משתמש בשני תארים אלה (שממנו נוכל ללמוד על בידול סמנטי, אם ישנו)?
אם "רחמנא" הוא תרגומו של אונקלוס ל"רחום", האם נכון לומר שהם זהים מבחינה סמנטית?
לסיכום, האם יש זהות סמנטית בין "רחום" "רחמנא" ו"רחמן"?
ד. האם ההבחנה כיום בין רחמים לאהבה הם מקוריים בלשה"ק? האם רק "ארחמך" בבנין קל בלשון המקרא = אהבה (בשונה מבנין פיעל)? מה עם "ונתן לך רחמים"?
----- Original Message -----
From: Michael Dushinsky
Sent: Tuesday, February 26, 2008 3:58 AM
היות שרוב כתי"י אינם מנוקדים, אולי יש מקום לדבריך
ולדברי אמו"רך
אולם, איני זוכר כרגע איך, אך התירגום העדיף ל(רובם כ)כולם
דווקא בבינוני (הווה), כגון 'זאגט' ולא האט געזאגט! השגור בפינו,
הוכח לי ע"י מוריי לפני עשרות שנים, ושכנעני. ודאי עדיף מחשבתית:
התורה, התנא, האמורא, מדברים עתה אלינו, הם איתנו בביהמ"ד...
ומשפט זה של כת"רך:
אך את "אמר מר" וכן "אמר קרא" וכן "אמר רחמנא" - לשון עבר
אינך מסביר מדוע.
לטעמי, כולם בבינוני (הווה). כדלעיל.
ואגב איך כת"רך מתרגם "רחמנא"? הפסוק? התורה? המקרא?
לא! רחמנא זו מילה בארמית, ושורש רח"מ בשפה זו (ההוא דרחמיה קמצא וכו')
הוא = לשורש אה"ב בעברית, ולפיכך: אמר רחמנא = אומר האוהב!
כמו, בתפילת יו"כ: וּמֵאַהֲבָתְךָ ד' אֱלֹ-הֵינוּ שֶׁאָהַבְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וּמֵחֶמְלָתְךָ
מַלְכֵּנוּ שֶׁחָמַלְתָּ עַל בְּנֵי בְרִיתֶךָ, נָתַתָּ לָּנוּ ד' אֱלֹ-הֵינוּ אֶת יוֹם הַכִּפֻּרִים הַזֶּה
לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע...
וכן הנוסח העתיק לשבת רגילה (אגב, למה אין אנו אומרים ש>זאת?
הרי המקור בתוספתא!)
סדר רב עמרם גאון סדר שבתות ד"ה ועומד בתפלה
ואומר ומאהבתך ה' אלהינו שאהבת את ישראל עמך ומחמלתך מלכנו שחמלת על בני בריתך,
נתת לנו ה' אלהינו את יום השביעי הגדול והקדוש הזה באהבה. לגדולה ולגבורה לקדושה
למנוחה לעבודה ולהודאה לאות ולברית ולתפארת ולתת לנו ברכה ושלום מאתך.
פירושי סידור התפילה לרוקח [ח] רבון כל העולמים עמוד יח
ומאהבתך שאהבת אותו דכתיב (מלאכי א,ב): ואוהב את יעקב.
תוספתא מסכת ברכות (ליברמן) פרק ג הלכה ז
היה מהלך במקום סכנה ולסטין מתפלל תפלה קצרה אי זה הוא תפלה קצרה ר' ליעזר או'
יעשה רצונך בשמים ממעל ותן נחת רוח ליריאיך והטוב בעיניך עשה ברוך שומע תפלה
ר' יוסה או' שמע לתפלת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתן ברוך שומע תפלה [ר' אלעזר בר'
צדוק אומ' שמע קול צעקת עמך ישר' ועשה מהרה בקשתם ב' שומע תפילה] אחרים או' צרכי
עמך מרובים ודעתן קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד צרכיו ולכל גויה
וגויה די מחסורה ברוך שומע תפלה אמ' ר' לעזר בר' צדוק אבא היה מתפלל תפלה קצרה
בלילי שבתות ומאהבתך ה' אלהינו שאהבת את ישראל עמך ומחמלתך מלכנו שחמלת על בני
בריתך נתת לנו ה' אלינו את יום השביעי הגדול והקדוש הזה באהבה על הכוס הוא או' אשר
קדש את יום השבת ואינו חותם
וכן את התורה... הקב"ה מדבר כאן, ה א ו ה ב !!
שלך,
דושי
From: uriel [mailto:u-f...@neto.bezeqint.net]
Sent: Thursday, February 28, 2008 11:05 PMמילולית: הרחמן
כינוי שכנראה שאבו חז"ל מהארמית
אך ענינית: ה' בתורתו
From: Michael Dushinsky Sent: Friday, February 29, 2008 2:21 AM
לא שוכנעתי. ברור שעניינית זהו ציטוט פס' מן התורה.
דיברתי על המילולית, שלא יזיק כלל עם נעשֶׂהָ גם עניינית.
א. איני 'הולך על': ה"כנראה" הלא ברור של כב'..
ב. לא שייך כאן 'שאבו מן הארמית', לגבי רחמנא!?!?!?!
זו הרי, סליחת כב', מילה בארמית !
שמשמעותה THE LOVER !!!
ג. שאילה של משמעות השורש רח"מ מן העברית אל הארמית?
אולי לכך כוונתך?!?!?! זה כבר רחוק...
ד. ואם כבר נלך על "ייתכן", אז בדיוק להיפך!
ייתכן שבביטויי 'הרחמן' העברי שבל' תפילותינו, משתקפת
דווקא כן, במשמעות הלקסיקלית, שאילה מן משמעות השורש רח"מ
הארמי!!
ואז ב"פירוש (?) ארטסקרול" למשל, צריך לתרגם את כל הרחמנים:
THE LOVER !!
ובאמת כך אני חושב צ"ל, ובשום אופן לא להיפך!
ה. ואם כן, שוב:
רחמנא אמר = האוהב אוֹמֵר!
כאן, עכשיו, כמו ב-40 שנותינו במדבר
שבו קיבלנו ולמדנו פסוק אחר פסוק...
ובעצם כמעט עד כתיבת המשנה...
בברכה חמה
מ"ד.
לא להיבהל מ'חידושים', מגילויי האמת, זו הרי רק הסרת כיסוי נעל משהו שתמיד היה שם
זה מה שרצו חז"ל להכניס לראשינו בכל פעם שאנו מזכירים את נותן התורה: אהבתו לנו!...
וביידיש זאגט מען: אויבישטער, טאטע זיסער, ליעבער, ועוד...
----- Original Message -----
From: uriel [mailto:u-f...@neto.bezeqint.net]
Sent: Sunday, March 02, 2008 12:57 AM
אפ"ר: אבהיר יותר:באופן מילולי: רחמנא=הרחמן
ע"פ רפרוף בהיקרויות בפרויקט השו"ת, אני משער שמילה זו כינוי לקב"ה מקורה בארמית (שם דומני שתמיד רחמנא = הקב"ה), ולשון חז"ל תרגמו מארמית כינוי זה לעברית (ולכן מוצאים בלשון חכמים שלפעמים "הרחמן" מתייחס לקב"ה).
עכ"פ, ברור שעניינית הכוונה כאן לה' בתורתו, וברור שכינוי זה קשור לאהבתו אותנו.
From: Michael Dushinsky Sent: Sunday, March 02, 2008 4:51 PM
באופן מילולי: רחמנא=הרחמן
זה פשוט לא נכון!
באופן מילולי: רחמנא=האוהב (אני מדבר כאן רק על ארמית! בדוק נא שורש רח"מ בארמית, מכל התקופות!
א' בסוף היא ה"א היידוע, אגב.! בעברית הרחמן הוא לגמרי סיפור אחר, מו"ר...)
זו אחת הבעיות: הבלבול בין הלשונות שבפינו ובמוחנו. אך אנו אמונים על ה ב ד ל ה ! זה המייחדנו!
נא לא להיות מן המושפעים. יש לסווג ולהבדיל. אף אצל הבריסקערס: "צְווֵעי דינים" !!
מי"ד
From: uriel [mailto:u-f...@neto.bezeqint.net]
Sent: Monday, March 03, 2008 10:58 AMאעתיק ממהדו"ק של מילון אמו"ר:
אֲמַר רחמנא = "הרחמן אמר"; התורה אמרה
The Merciful (God) has said; The Torah said
From: Michael Dushinsky
Sent: Monday, March 03, 2008 10:56 PM
'מסיר כובעי' בפני אמו"רכם. אבל כל כולי בא מתוך רצון טוב, ולעזור במהד"ב.
מי אני הק' שאעמוד במקום גדולים, אשר טרחו לעזור ללומדי תלמוד ולהכין להם
מילון פרקטי. אני ממתין למהדו"ב שמרשה כתבה לי שבהכנה. ואז כמובן ארכוש
עותק. בינתיים לא קיבלתי שום סתירה לדברי. מה אומר מילונו לגבי רחים, שורש רח"מ, רחימא, רחימאי, רחמיה קמצא, לעומת בעל דבביה, כל אלה, לענ"ד הם מן המשמע המקורי של השורש רח"מ בארמ' בבלית: = אה"ב LOVE !! איני יודע איך אומרים בארמית לְרַחֵם. אבדוק זאת, אך איך אומרים אני אוהב אותך
בארמית בבלית יודע: זה יהיה עם שורש רח"מ!! כי אה"ב עברי = רח"מ ארמי.
ובארמ' של אונקלוס כנ"ל: בר' כט,יח: וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל = וּרְחֵים יעקב ית רחל אך שורש זה גם במשמע רֵעַ: רעהו העדלמי = רחמיה עדלמאה. אך זה דיאלקט אחר.
כרגע חיפשתי באונקלוס ומצאתי: אין שורש אהב אצלו. לעומת זאת כל שורש אהב שבתורה מתורגם תמיד בשורש רח"מ הארמי! בדיקה בבבלי מביאה לאותה תוצאה:
כל שורש אה"ב שבו הוא רק בטקסטים עבריים, בפסוקים או בדברים בעברית שבתוך התלמוד, בפי תנאים או אמוראים.'==והקב"ה הרי נקרא אגב גם רע, בבלי שבת, לא,א.
לפיכך, על אף המקובל לתרגם: התורה אומרת (לדעתי הענייה בל' בינוני, גם לכך
לא קיבלתי סתירה), הפסוק אומר, זֹאגט דעם פּוֹסוּק (ולא: האט געזאגט! בעבר),
וגם אני שומע כך מרבותי מגיל 10... זכיתי להבין עומק דברי חז"ל בצטטם את
ה'אוהב' ע"י שהעמקתי יותר ויותר בעומק הלשון שבה כתבו (כותבים ועומדים...)
את תלמודינו... וגם ע"י מו"ר פרופ' סוקולוף נ"י, בקורס של שנת תשל"ה... שבו
'הרג' הרבה 'פרות קדושות' אך שגויות שבפינו. ולא איכפת לי, להמשיך, בשיעור
ב'לומדעס' לא להעמיק בכך, אלא א"כ זה מתבקש במהלך השיעור, או כדי לעורר
את ה-ZEST הרוחני האמיתי בזמן לימוד הל' רבית, תערובות וכו' למשל, או
לעוררם משנתם (כמו המילתא דבדיחותא, שוב אסתר: מפני מה זכתה ל-127
מדינה? וכו')....
רָחֵים
...רָחְמֵיהּ קַמְצָא וּבַעַל דְּבָבֵיהּ בַּר קַמְצָא גיטין נה, ב ורש"י
Targum Onkelos uses the past tense of this Aramaic verb in the translation of וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף in Bereshith 37:3 as
וְיִשְׂרָאֵל רְחֵים יָת יוֹסֵף, and Yisra'el loved Yosef.
רַחֵים פַּעֵל: מְרַחֵם prt., רַחוֹמֵי inf.(
רִחֵם he pitied; he showed mercy
אַעֶבֶד נַמֵּי רַחוֹמֵי מְרַחֵם גיטין יב, סע"א
רְחִימְתּ-/רַחֲמָנוּת- n.
אֲהַבָה love
כִּי רְחִימְתִּין הֲוָה עַזִּיזָא סנהדרין ז, א
רַחֲמֵי/רַחֲמִין/רַחוֹמֵי pl. n.
רַחֲמִים mercy; prayer; love
רַחֲמָנָא n.
הָרַחֲמָן the Merciful (God)
רַחֲמָנָא אֲמַר
הָרַחֲמָן אָמַר )בַּתּוֹרָה(
רַחֲמָנוּת-/רְחִימְתּ- n.
אַהֲבָה love
...רַחְמָנוּתֵיהּ דְּאַבְרָהָם בבא בתרא טז, א
[1] היינו זהו תואר שהפך לש"ע. ניתן לנתח זאת גם כתואר, אלא שש"ע "חסר".
[2] מן הבולטים שבין "חסידי אשכנז" בסוף האלף החמישי. הוא נולד במגינצא בערך בשנת ד"א תתק"כ [1160] ונפטר בוורמייזא לקראת סוף האלף החמישי, בערך בשנת תתק"ץ [1230], ושם נקבר.
[3] 1. סדר רב עמרם גאון פסוקי דזמרה ד"ה ברוך אל
ברוך אל חי לעד וקיים לנצח, ברוך הוא וברוך שמו ברוך זכרו לעולמי עד. בא"י אמ"ה האל המלך הגדול והקדוש אב הרחמן מהולל בפי עמו משובח ומפואר בלשון כל חסידיו ועבדיו. ובשירי דוד עבדך נהללך ה' אלהינו בשבחיו
[4] ע"ע: מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק טו פסוק (ו): ...וכשאין יש' עושין רצונו שלמקום כויכול הוא נלחם בהן שנא' ויהפך להם [לאויב הוא נלחם] בם (ישע' סג י) ולא עוד אלא שעושין את הרחמן אכזרי כע[נין שנא' היה ייי] כאויב וגומ' (איכה ב ה) = ספרי במדבר פיסקא קנז ד"ה הן: ...ובזמן שאין עושים רצונו כביכול הוא נלחם בם שנאמר ויהפך להם לאויב [והוא נלחם בם] (ישעיה סג י) ולא עוד אלא שעושין את הרחמן אכזרי שנא' היה ה' כאויב בלע ישראל (איכה ב ה) .
[5] רש"י מסכת שבועות דף לה עמוד ב
במי שהוא חנון - ולאו דחנון שם הוא אלא בשם מי שהוא חנון.
חידושי הריטב"א מסכת שבועות דף לה עמוד ב
כיון דליכא מידי אחרינא דאיקרי חנון ורחום. וא"ת והא אמרינן (שבת קל"ג ב') מה הוא רחום אף אתה היה רחום, וי"ל דאפילו הכי לא מיקרי איניש רחום וחנון סתם אלא משום והלכת בדרכיו שחייב להיות רחום וחנון כלומר נוהג עם הבריות בחמלה וחנינה, ומכאן קשה למה שהיה אומר ה"ר יונה ז"ל דמאי דכתיב (תהלים קי"ב) זרח בחושך אור לישרים חנון ורחום וצדיק, דעל האיש ירא ה' דמיירי לעיל קאי, ואם כן הא אשכחן מידי דאיקרי בתורה רחום וחנון, וי"ל לפי דבריו דמכל מקום לא מיקרי כן בלשון בני אדם בסתם.
[6] ארי אלהא רחמנא יי אלהך לא ישבקנך ולא יחבלנך ולא יתנשי ית קימא דאבהתך דקיים להון:
[7] שו"ת יביע אומר חלק ו - או"ח סימן לח ד"ה (ג) והלום
אוריאל פרנק
כמדומני שבארמית סורית "רחמנא" אינו דווקא "אוהבינו" אלא [גם?] "אהובינו".
מה הפירוש "אין שום קשר בין 'רחום' ל'רחמנא'"? רחום מתורגם רחמנא, ובאופן כללי לשון רחמים מתורגם כלשון רחמים - זאת אומרת שיש לשורש זה בארמית את שתי המשמעויות, כך שגם לשם "רחמנא" יש את שתי המשמעויות אלא שכנראה עיקר כוונת דוברי הארמית היתה באמת לעניין האהבה, אבל כשעִברתו זאת ל"הרחמן" ולא ל"האוהב" אז משמעות הכינוי המעוברת היא לכאורה רק מלשון רחמים.
מאת: עזריאל ברגר <azr...@gmail.com>
Date: יום ב׳, 11 במאי 2020 ב-10:18
Subject: Re: [רוחב לשון] 5: רחמנא = האוהב
To: אפר לשון <frank...@gmail.com>
אוריאל פרנק
בתאריך יום ב׳, 11 במאי 2020 ב-23:06 מאת Yaqov Loyfer <pesa...@gmail.com>:דווקא הלשון 'רחם עלן' מוכיח שהוא ענין רחמים ולא ענין אהבה, שאז היה צ"ל 'רחם יתן', ובעצמך התקשית בזה.
נכון, מלת היחס מוכיחהועדיין יש לומר שכמו שהעברית קלטה מהארמיתגם הארמית בשימוש לשון חז"ל וגם בלשוננו קלטה והטמיעהונתנה לבוש ארמי למלים עבריות גם לפעלים וגם לשמות.ולפעמים קשה להבחין
אוריאל פרנק
רחמין בארמית משמש גם ללשון 'חן' ולאו דוקא אהבה או רחמים.ולכן רחם 'עלן' אינו ראיה שהוא לשון רחמים אלא 'חן' וכמו שאומרים בסידור 'ויחון עלינו' לפליטת עולמים' [ועכשיו יטענו הטוענים כי הגי' שלפנינו היא 'ויחון אותנו', אמנם זהו תיקון סופרים אך הגי' המקורית היא 'ויחון עלינו', והכוונה שישפות עלינו חן ואחת היא עם הכוונה שיתנהג אלינו בחן, ובכך נזכה לפליטת עולמים].וזמש"כ ב'אחד תרגום' פר' וישלח, הנוגע לענייננו:לג ה הילדים אשר חנן אלקים ת"א בניא די חס ה'. שונה תרגום תיבת חנן כאן שמפרש לשון 'חס', ובכל מקום מתרגם שרש 'חן' לשון 'רחמין', וטעמו ע"פ פשוטו כי כאן ישנם שלשה משתתפים כלומר ה', יעקב, הילדים. ואם היה כתוב לשון רחמין היה נשמע שה' חנן אותם שיהיו בעלי חן כמו ויחונך (במדבר ו, כה) שמתרגם וירחם יתך פי' יתן לך חן, כמו ונח מצא חן אשכח רחמין, חנני (להלן פסוק יא) רחים עלי, התנהג אלי בחן. אבל כאן כוונתו שהוא העניק ליעקב את הילדים ושפיר מתרגם 'חס', ר' דיבון.