דותנה / דותינה? דּוֹתָן / דֹּתָיִם?

[אוריאל פרנק‎]

וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן
אונקלוס: וַאֲמַר גֻּבְרָא נְטַלוּ מִיכָּא אֲרֵי שְׁמַעִית דְּאָמְרִין נֵיזֵיל לְדוֹתָן וַאֲזַל יוֹסֵף בָּתַר אֲחוֹהִי וְאַשְׁכְּחִינּוּן בְּדוֹתָן

תרגום ירושלמי (ניאופיטי) בראשית ל"ז:י"ז

ואמר גברא נטלו מן הכא ארום שמעת יתהון אמרין ניזיל לדותינה ואזל יוסף בתר אחוי וארע יתהון בדתן.

תרגום ירושלמי (יונתן) בראשית ל"ז:י"ז

 בגין כן הוו אמרין נזיל לדותן ואזל יוסף בתר אחהי ואשכחינון בדותן.

פרשגן בראשית ל"ז:י"ז

האם דּוֹתָן היא דֹּתָיִם?
 לא נתברר הטעם ליו"ד דֹּתָיְנָה [ולא: דֹּתָנָה]. לכן שיער "נתינה לגר" שאולי זוהי דֹּתָיִם המוזכרת בספר יהודית שבספרים החיצונים "אבל מת"א שתרגם נֵיזֵיל לְדוֹתָן מוכח שלא כך". ולא הבנתי מדוע הוצרך להוכיח מהתרגום, והרי גם מלשון הכתוב "וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן" מוכח שכך שמה, וכן מהפסוק "וַיֻּגַּד לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה בְדֹתָן" (מלכים ב ו יג).

ר' אליהו מזרחי בראשית ל"ז:י"ז

נסעו מזה הסיעו את עצמן מן האחווה. ב"ר דאל"כ מאי נסעו מזה דקאמר ליה הרי הוא עצמו רואה שנסעו משם מכיון שלא היו שם ולפיכך היה שואל איפה הם רועים ועוד מאי האי דקא מהדר ליה איהו קבעי מיניה איפה הם רועים ואיהו קא מהדר ליה נסעו מזה לא הוה ליה למימר אלא שמעתי אומרים נלכה דותינה: לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם. דאל"כ מה ראיה מביא על שהסיעו עצמן מן האחוה ממה ששמע שהיו אומרים כו' לא כאשר חשב החכם ן' עזרא שמה שדרשו רז"ל על נלכה דותינה לבקש לך נכלי דתות הוא ממלת דותינה ביו"ד ולכן טען ואמר דותינה ביו"ד גם בלא יו"ד והמקום אחד. ושמא לא כיון לטעון רק לפרש: ולפי פשוטו שם מקום הוא. ויהיה פירוש מזה מהמחוז הזה ויהיה מקום דותינה במחוז אחר:

ר' משה אלשיך בראשית ל"ז:י"ח 

ועל פי דרכם אחשוב כי זה כוון באומרו דותינה ולא דותנה. לומר כי עשו אחוה מהעשרה לבדם ולא כללו בתוכם את שני בני רחל.  

דעת מקרא

[אוריאל פרנק‎]

---------- Forwarded message ---------
מאת: מוישי הופמן <myhof...@gmail.com>
‪Date: יום א׳, 14 בדצמ׳ 2025 ב-16:41‬
‪Subject: Re: [רוחב לשון] דותנה / דותינה? דּוֹתָן / דֹּתָיִם?‬
To: <frank...@gmail.com>

יש לשער שכוונת הנתינה לגר לשלול את האפשרות

(שמובאת בקטע מדעת מקרא) 

שהמקרא משתמש כאן בשני שמות לאותה העיר,

כי אם כן מצופה מהתרגום להשתמש גם הוא בשני השמות במקביל,

כמו בתרגום לבראשית ד יח (מחויאל ומחייאל), בראשית לב לא-לב (פניאל ופנואל) ועוד,

אבל עצם העובדה שהעיר מוזכרת בסמוך או במקום אחר בצורה אחרת לא מוכיחה הרבה,

שהרי כך זה גם בדוגמאות הנ"ל.

מכל מקום לא כל כך ברור מה האלטרנטיבה שהוא מציע,

האם הוא סבור שזו י' יתירה? זה ממש חריג במקרא (ראה ירמיהו טו י).

אגב, ברור שהניקוד הנכון הוא כמו בפרשגן (דותַיִם/דותיִן בחירק)

ולא כמו בדעת מקרא (בשווא),

אלא שהחירק הפכה לשווא כמו: ביִת - הביְתה, מצריִם - מצריְמה, שמיִם - השמיְמה.

אבל אין בכל המקרא מילה המסיימת באות עיצורית שלפניה י' שוואית. 

‫בתאריך שבת, 13 בדצמ׳ 2025 ב-23:49 מאת אוריאל פרנק <‪frank...@gmail.com‬‏>:‬

--
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'רוחב לשון' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל rohav-lashon...@googlegroups.com.
כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/rohav-lashon/CAOYkKwF4MCYrwOP%3DbwwxMwx1%3D-ygumB3SHqGcFrb70Tj6EgQTA%40mail.gmail.com.