Fwd: [רוחב לשון] עננו ופחד יצחק עננו
אוריאל פרנק
מאת: משה אדלר <mad...@walla.com>
תאריך: 14 בספטמבר 2013 23:57
נושא: Re: [רוחב לשון] עננו ופחד יצחק עננו
אל: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
השערה ב' לא נראית, דא"כ מדוע לא טעו גם ב"מגן דוד"? וכן לא מסתבר שלא הבחינו בין פ"א רפויה לדגושה. הטעם הנראה ביותר הוא מ"ש בשם הגר"ע יוסף, טעם זה שמעתי משם חבמים קדמונים יותר.
נושא: [רוחב לשון] עננו ופחד יצחק עננו
אחד ההבדלים בלשון הסליחות בין העדות הוא בתפילת "עננו", שיסודה בתפילת אליהו בהר הכרמל.
כך נהוג בימינו אצל עדות המזרח:
עננו אלהי אברהם עננו
עננו ופחד יצחק עננו
עננו אביר יעקב עננו
עננו מגן דויד עננו
עננו העונה בעת רצון ...
סדר זה מבואר בשו"ת רב פעלים (חלק ד - סוד ישרים סימן י) ע"פ כוונות הרש"ש.
השורה השנייה תמוהה מבחינה לשונית, והנוסח האשכנזי "חלק" יותר:
עננו פחד יצחק עננו
הביטוי "פחד יצחק" בתור כינוי לקב"ה, נלקח מדברי יעקב אבינו. אך, בשונה מדברי יעקב, כאן אין צורך בוי"ו החיבור.
לו היינו מתפללים "עננו אלהי אברהם ופחד יצחק עננו" – ניחא, ואז היה דומה למקור (בראשית לא, מב): "לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי".
איך, אם כן, ניתן להסביר את נוסח עדות המזרח?
להלן כמה הצעות, ואולי האמת היא בצירוף של כמה מהן:
א. אולי הביטוי הועתק כצורתו מלשון התורה, בדומה לשיבוצים מקראיים אחרים, המוזרים ג"כ ב"מאובּנותם" (השוה: "הֶאָמוּר", "שָאתה", ועוד, ואכמ"ל).
ב. אולי נוסח זה נכתב בטעות על פי שמיעת "עננו פחד יצחק", כשמאריכים בשורק שבסוף "עננוּ" (כמקובל היום בניגון עדות המזרח):
"עננוּ פַּחַד יִצְחָק"
>> "עננוּוּ פַּחַד יִצְחָק"
>> "עננוּ וּ פַּחַד יִצְחָק"
>> "עננוּ וּפַּחַד יִצְחָק"
>> "עננוּ וּפַחַד יִצְחָק"
[יש לציין שמתוך כינויי ה' ברשימה זו, רק לפני "פחד" ניקוד ו' צ"ל בשורק. ]
ג. אולי יש כאן שריד לצורת אמירה קדומה שבה הש"ץ היה אומר "עננו אלהי אברהם, ופחד יצחק", ובין לבין היה הקהל עונה: "עננוּ" (הצעת ידידי, ד"ר דני צור). באופן זה, יש מקום לו' החיבור, על אף המענה הציבורי.
ד. יש לכך הסבר ע"פ הקבלה, כמו שכותב הראשל"צ הגר"ע יוסף הי"ו [חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד יז], ותמצית דבריו הובאו ע"י בנו הראשל"צ (ילקוט יוסף קצוש"ע אורח חיים סימן תקפא, סעיף כט):
עננו ופחד יצחק, כך צ"ל ופחד עם ו'. וראשי תיבות גימטריא אלהים (אהלי יעקב). ועל פי האר"י ז"ל, אין לומר פחד יצחק בלא ואו אלא ופחד יצחק כדי לכלול השמאל בימין (הגבורה בחסדים), דהיינו אלהי אברהם שקדם לו.
יש לציין כי עדות לנוסח ה"אשכנזי" מצאתי (בעזרת פרויקט השו"ת) בדרשות ר"י אבן שועיב (מראשוני ספרד) פרשת ויצא יעקב ד"ה ועל דרך:
ועל דרך הקבלה הוא סוד רומז למדת יצחק, ואמר ופחד יצחק רוצה לומר שיתנהג עמו באותה מדה בנחת ובמדה רפה, וזהו היה לי כלו' בעזרי, וכלל כל המדות ברמז. והזכיר אברהם לרמוז למדת החסד שעשה עמו, והזכיר אביו כי על כל פנים היה צריך לו, ואחר כך ופחד יצחק, ומזה אנו אומר' פחד יצחק עננו, והשם שמע תפלותיו והצילהו מרמאותיו...
השווה למחלוקת העקרונית, האם בנוסח התפילה יש להתחשב רק בסברות פילולוגיות לשוניות על דרך הפשט, או גם ברמזים ובסודות.
למשל, כך כותב הריעב"ץ , כנגד סברת הרב ב"י: "ולא יתכן לשנות המכוון בשביל מספר האותיות שאינו דבר הכרחי" (מור וקציעה סימן תקפב).
לסיום, הנה כמה מקורות נוספים שהמחשב מצא באותו ענין:
רבינו בחיי בראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק מב
ופחד יצחק היה לי. ע"ד הפשט: מי שמפחד ממנו יצחק היה בעזרי, וזאת כוונת אונקלוס. ויש שפירש: "ופחד יצחק", רמז ליום העקדה, או ליום הברכה, כי שם חרד יצחק חרדה גדולה שראה גיהנם תחתיו, ואז קיים ברכתו של יעקב, שאמר: (בראשית כז, לג) "גם ברוך יהיה". זהו שאמר: "כי עתה ריקם שלחתני", כלומר לולא אותו פחד שהיה בשבילי ולתועלתי. וע"ד הקבלה: "ופחד יצחק היה לי", במדתי, ועם זה הזכיר ג' מדות האבות כסדר, וכן הזכיר עוד כסדר הזה בתפלה כנגד עשו. ומה שאמר תחלה: "לולי אלהי אבי", על יצחק אביו אמר כן, ואחריו הזכיר אברהם, לפי שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו, אחרי כן הזכיר בפירוש "פחד יצחק", כסדר המדות. והרמב"ן כתב: "ופחד יצחק היה לי", ע"ד האמת יבא הלשון כפשוטו ומשמעו, והוא מדת הדין של מעלה, וממנו אמר הכתוב: (הושע ג, ה) "אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים", יאמר: כי יבקשו הרחמים ומדת הדין של מטה ויביאו פחד יצחק אל ה' ואל טובו הנזכרים, עכ"ל: את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש. ויוכח אותך אמש שלא הרגתני. וא"כ זכות יגיע כפיו הצילו מן ההריגה, וזכות יראת שמים הציל ממונו, זהו שאמר: "ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם" וגו'. ומכאן יש ללמוד גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים.
אור החיים בראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק מב
לולי אלהי אבי וגו'. טעם שלא הספיק לומר אלהי אבי אברהם, נתכוין לומר ב' עניינים... עוד יכוין לומר על זה הדרך אלהי אבי כנגד זכות אבות ואחר כך הזכיר ב' מדות שהיו לו שעמדו לו שהם מדת החסד ומדת הדין כנגד מדת החסד אמר אלהי אברהם כאומרו (מיכה ז') חסד לאברהם, וכנגד מדת הדין אמר ופחד יצחק, ולזה לא אמר אלהי יצחק לרמוז על המדה שנתכוין לה, וזולת זה היה אומר אלהי יצחק שהרי מצינו שה' אמר לו (כ"ח י"ג) אלהי יצחק. וטעם שהזכיר ב' מדות אלו לומר כי הפליא חסדו עמו וגם עשה לו משפט עם לבן שהם ב' מדות וזולת אחד מהם לא היה מגיעו הטוב ליעקב: את עניי וגו'. פי' שאם לא היה לו העוני הגם שהיה האמת אתו היה ה' מאריך אפו ולתת לו שכרו לעולם העליון, ולצד עניו קיים לו ה' (דברים כד טו) ביומו תתן שכרו ונתן לו יגיע כפו:
מהרש"א חידושי אגדות מסכת עבודה זרה דף יח עמוד ב ד"ה אלהא דמאיר ענני
אלהא דמאיר ענני וכו'. ומיהו כל כמה דה"מ לאצולי בממון לא הוה בעי לאצולי ע"י נס באלהא דמאיר ענני ... ויש לדקדק היאך ייחד ר"מ שמו של הקב"ה על עצמו בחייו שהרי אמרו אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם שנאמר אלהי אברהם ופחד יצחק וגו' וי"ל דלא אמר אלהא דמאיר כו' רק לסימן בעלמא על שמו ולא נתכוין כל עיקר על שמו רק נתכוין אלהא דמאיר לארץ ולדרים עליה הוא יעננו או שאמר אלהא דמאיר לנו במלכות יון הקודמת בנס הנרות של חנוכה כמו שייסד הפייט ומי יאיר לך מאיר כו' הוא יעננו להציל אותנו בנס מידיהם וק"ל:
מור וקציעה סימן תקפב
[רחצ ב ד"ה ומ"ש ויש] ע"א ב"י. ומשכחת ס"ח אותיות כשיהיה זוכרינו מלא בוי"ו. עכ"ל. לכאורה יפלא בעיני המעיין, שנסתבך הרב"י לעשות נוסח חדש, עם היותו משבש הכוונה בלי ספק, כי זכרנו הוא לשון בקשה, משא"כ זוכרינו. ולא יתכן לשנות המכוון בשביל מספר האותיות שאינו דבר הכרחי. אמנם נ"ל, בכוונה עשה כן הרב ז"ל, להמציא נוסחא חדשה מזה הטעם בעינו. דהיינו כדי לשנות הכוונה הנרצית בלשון זה, כי יתוקן עם זה ענין יפה, והוא מה שהרחיקו קצת הגאונים הראשונים לאמרו, מטעם אל ישאל אדם צרכיו בג' ראשונות כנז' בטור, לפיכך נתחכם הרב"י בהמצאת נוסח זה, באופן שאין הרצון לבקש בזה שום דבר, אבל הוספה זו, אף היא אינה אלא סידור שבח, שהוא ית' תמיד זוכר אותנו, כי זוכרנו הוא שם התואר או בינוני. ואין לתמוה א"כ שאין ענינו בלשון בקשה, מה ראו להוסיפו עכשיו בעשי"ת, מידי דהוי אהזכרת גשמים דאמרינן בה [תענית ד, ב] ריצוי שאלה היא, אף על גב דאינה נאמרת בלשון שאלה, כך י"ל בזה שאנו מזכירין דברי רחמים בימים הללו שמוכשרין לכך, הקדוש ברוך הוא מתרצה בכך, כשאנו מזכירין לפניו שהוא זוכרנו, שענינו פועל בינוני, משמעו לכל חלקי הזמן עבר הוה עתיד. ועוד דוגמא לדבר זה, הא דאיתא בירושלמי (הביאו הטור לעיל סי' קפ"ח) מהו לומר אבינו רוענו בשבת, והשיבו טופס ברכות הוא, הרי שאע"פ שמלת רוענו כמו כן היא בינוני ואינה לשון בקשה, מכל מקום הוקשה להם איך יאמר אותו בשבת, עד שהוצרכו לומר שלהיות המטבע כך, אין בו קפידא. שמע מנה תרתי, חדא, דהזכרת ריצוי כזה יש בכחה בקשת הדבר. והשני שמותר לאמרו בשבת וי"ט אף שאין שואלין צרכים בהן, והיינו נמי דקאמר טופס ברכות, ר"ל לאו דווקא מפני שכך הוא טופס הברכה בחול, לכן הותר גם בשבת, כמו שיובן לכאורה, כי אין בזה טעם, שא"כ כל טופס תפלת י"ח של חול, נתפלל בשבת4, אלא ה"ק טופס ברכה הוא, דרך זכרון שבח וריצוי תואר בלבד, ואינו ענין בקשה עצמית לכן הותרה.
ובזה מיושב מה שהוקשה שם להרב"י, שמצא בכל הספרים רוענו בוי"ו, שלדעתו ז"ל ולדעת הפוסקים שהביא שם משמע להו מהירושלמי הנזכר, שצ"ל רענו בלי וי"ו. ולפום מאי דפרישנא ליתא, אדרבה הירושלמי נמי הוה גריס רוענו בוי"ו כנז' ודוק. ואף על פי שדבר נכון הוא, מ"מ דחוק הוא בדעת הטור כאן, ועכ"פ לעשות מלת זוכרינו מלא וכן וכותבינו זה שבוש מבואר, דינקותיה היא, אגב חורפא שבישתא.
--
קיבלת הודעה זו מכיוון שאתה מנוי לקבוצה 'רוחב לשון' בקבוצות Google.
כדי לבטל את המנוי לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה הודעות דוא"ל, שלח הודעת דוא"ל אל rohav-lashon...@googlegroups.com.
כדי לפרסם הודעות בקבוצה זו, שלח דוא"ל ל-rohav-...@googlegroups.com.
בקר קבוצה זו ב-http://groups.google.com/group/rohav-lashon.
לאפשרויות נוספות בקר ב-https://groups.google.com/groups/opt_out.