2: האטימולוגיה של המילה (המשנאית)'כשם'

[אוריאל פרנק‎]

מאת: שלום כהן אזוג <shalomh...@gmail.com>
‪Date: יום ו׳, 14 באוג׳ 2020 ב-10:51‬
‪Subject: Re: [רוחב לשון] האטימולוגיה של המילה (המשנאית)'כשם'‬

קודם כל, זה נושא אחר, מהו הניקוד של "כשם", והוא נפרד לחלוטין מהנושא המקורי, מה גזרון "כשם".

אי אפשר להחליט מה "המנהג הקדום" על סמך העתקה מכתב יד של רס"ג, מסיבה פשוטה: גם אם נאמר שההעתקה נאמנה למקור, המקור אינו מעיד על "המנהג הקדום" אלא על מנהג רס"ג בלבד. כדי לדון על "מנהג קדום" צריך להוסיף מקורות, ואם מדובר במילה משנאית, כמובן צריך לבדוק בכתבי היד של המשנה.

ובכל אופן יש לתת את הדעת על כך שההבדל בין כְּשֵׁם לבין כַּשֵּׁם דק מאד לפי ההגייה הקדומה (שמעידים עליה כל הקדמונים וכל הראשונים) שהשוא נהגה במקרה זה כחטף פתח, ולכן ההבדל העיקרי הוא הדגש החזק שבאות ש'.

בברכה  

---------- Forwarded message ----------

From: y r <gur...@gmail.com>
Date: Thursday, August 6, 2020
Subject: [רוחב לשון] Fwd: האטימולוגיה של המילה (המשנאית)'כשם'

מתוך "משפט לשון המשנה". הספר נמצא בגוגל פליי וכאן https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001747066/NLI

 

 

‏---------- הודעה שהועברה ----------
מאת: "Yair Itmar" <yair...@gmail.com>
תאריך: 24 ביולי 2020 8:07
נושא: האטימולוגיה של המילה (המשנאית)'כשם' 

שלום רב,

נשאלתי, מהי האטימולוגיה של המילה (המשנאית) 'כשם' במה שאומרים בברכת לבנה "כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך, כך לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה"? איך או למה 'כמו' הפך ל-כ'שם'?

אודה על כל עזרה!

יאיר.

--  

[אוריאל פרנק‎]

---------- Forwarded message ---------
מאת: שלום כהן אזוג <shalomh...@gmail.com>

‪Date: יום ב׳, 17 באוג׳ 2020 ב-10:37‬ 

ובעמוד 177במחזור רפ"ד הנ"ל (קישור ישיר כאן) ברכת הלבנה, גם כן "כְּשֵׁם"

‫בתאריך יום ב׳, 17 באוג׳ 2020 ב-10:28 מאת שלום כהן אזוג <‪shalomh...@gmail.com‬‏>:‬

צודק בהחלט. כתבתי שהוא רשות ליוצר על פי סידור "קול התחנה החדש, מנחם ציון", (עמ' קסט), ושוב גם אני חשבתי שאין זה הגיוני, והבוקר החלטתי לבדוק את זה בכת"י ליסבון (שנכתב בתקופה שבין הגירוש הראשון בשנת קנ"א לבין שנת קע"ב, כשמונים שנה לפני גירוש ספרד בשנת רנ"ב, היינו לפני למעלה מ־600 שנה. ע"פ קול התחנה החדש מנחם ציון עמ' 10) ובסידור רפ"ד, והתחדשו לי שלשה דברים: הראשון שצדקת שהוא רשות לקדושת העמידה ולא של יוצר, השני שנוסח נקדש את שמך בתשעה באב נהג בספרד גם כשאמרו דממו שרפים מזמר, והשלישי שמנהג ספרד הקדום היה לומר כְּשֵׁם כנהוג היום (עם זאת, הסתייגותי שלא היה הבדל גדול במבטא נשארת נכונה).

קישורים:

כתב יד ליסבון

סידור רפ"ד (זה בעמוד 386, קישור ישיר כאן)

 

‫בתאריך יום א׳, 16 באוג׳ 2020 ב-23:37 מאת דוד מונק <‪dow...@gmail.com‬‏>:‬

אז רק במקרה מקומו בקינות הוא אחרי מגן ומחיה ולפני דעת...?

בתאריך יום א׳, 16 באוג׳ 2020, 23:35, מאת שלום כהן אזוג ‏<shalomh...@gmail.com>:

דממו שרפים מזמר הוא אופן לקדושת יוצר

‫בתאריך יום א׳, 16 באוג׳ 2020 ב-23:28 מאת דוד מונק <‪dow...@gmail.com‬‏>:‬

המנהג הספרדי הקדום היה לומר בתעניות את "וארץ שפל רומי", ושם אומרים בתשעה באב "דממו שרפים מזמר, וחיות ואופנים ממשמר, יום בו גזר דין נחתם ונגמר, מלאכי שלום יבכיון מר. ושרפים במאמר, ואופנים בקול מזמר, מלאכי שלום יבכיון מר, וצועקים בלב חמרמר, וקרא זה אל זה ואמר" - ואז הקהל עונים "קדוש קדוש קדוש" וגו'.

כאשר הוציאו את הפיוטים מהתפילה הוצרכו לפתיחה "רגילה" לקדושה, אך לא רצו לומר בתשעה באב "כנועם שיח סוד שרפי קודש" כי לא זמן של שירה ונעימה הוא, ולפיכך אמרו את נוסח "נקדש את שמך" שבו לא נזכרו לשונות כאלו.

בתאריך יום א׳, 16 באוג׳ 2020, 22:16, מאת שלום כהן אזוג ‏<shalomh...@gmail.com>:

ראשית כל, ייתכן שבאמת פירושו "כמו" או "כָּאופן", כמקובל היום, אלא שהפירוש "כסיבה" נתמך מהשפה היוונית לפי אותו ספר.

מדוע אי אפשר לפרש כסיבה? אתה קדוש ושמך קדוש ולכן קדושים בכל יום יהללוך סלה. נקדש את שמך בעולם מאותה סיבה שמקדישים אותו בשמי מרום, והיא שאתה קדוש ושמך קדוש.

נוסח קדושה זה נהוג גם אצל הספרדים (על כל פנים אלה שממשיכים את מנהגיהם הקדומים, גם לייקים וגם לספרדים יש אותן בעיות בארץ...) בשחרית תשעה באב דוקא. בהזדמנות צריך לבדוק בסידורים ספרדים קדומים לתשעה באב...

‫בתאריך יום א׳, 16 באוג׳ 2020 ב-22:02 מאת דוד מונק <‪dow...@gmail.com‬‏>:‬

באשכנז נהגו לומר בקדושה "נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום", ולכאורה אי אפשר לפרש שם כַּסִּבָּה אלא דווקא כְּמֹו, וייתכן שהמשמעות המקורית היא "כסיבה" ומשם זה "הושאל" גם למשמעות "כמו".

‫בתאריך יום א׳, 16 באוג׳ 2020 ב-21:42 מאת שלום כהן אזוג <‪shalomh...@gmail.com‬‏>:‬

גם אם כן הוא בסידורי אשכנז ישנים, אין זה מעיד על "ה"מנהג "ה"קדום אלא על מנהג קדום.

ובכל זאת, ייתכן שזה אכן המנהג הקדום, שכן בכת"י קאופמן ופרמה, במסכת יום טוב (פ"א מ"ו) מנוקד כַּשֵּׁם. אולי בהזדמנות אחפש גם בפירושו של הרמב"ם אם ניקד תיבה זו.

ואם נחבר את נושא הניקוד לנושא המשמעות (לפי מה ששלח gurrar), יהיה פירושו כַּסִּבָּה, והוא יותר מובן.

בברכה

‫בתאריך יום א׳, 16 באוג׳ 2020 ב-19:17 מאת דוד מונק <‪dow...@gmail.com‬‏>:‬

כשכתבתי שכך המנהג הקדום לא התבססתי על רס"ג, אלא על מה שראיתי בסידורים ישנים (בנוסח אשכנז בוודאות, וכמדומני שגם בנוסחאות אחרות), אלא שמכיון שבסידורים זו יכולה להיות טעות בעלמא הבאתי גם מקור מוסמך מכתב ידו של רירה"ס שדקדק להעתיק מכת"י רס"ג במדוייק.

[אוריאל פרנק‎]

---------- Forwarded message ---------
מאת: David Louck <david...@hotmail.com>
‪Date: יום ג׳, 18 באוג׳ 2020 ב-11:37‬ 

הקינה "דממו שרפים מזמר" שונה בספרים "קול תחינה" של יהודי מרוקו לתשעה באב לעומת הקינה המופיעה בכתב יד ליסבון. ההבדלים הם גדולים מאוד. הנה הקינה בשלמותה כפי שאנו אומרים אותה לפי "קול תחינה":

דממו שרפים מזמר (mizemar), וחיות ואופנים ממשמר. יום בו גזר דין נחתם ונגמר, מלאכי שלום יבכיון מר. והמאורות חשכו בצאתם וצבא השמים שק הושת כסותם והחיות נוהים בבכיתם והאופנים לעמתם. יום יד זר במקדש הגביר והצית אש בהיכל ובדביר שתי כנפים מחיות העביר ובמסתרים קנות אחביר. דודי מתי תשוב לבית מעונים ותשיב לב אבות על בנים ירננו ויעריצו גזע אמונים ויקדישוך חיות ואופנים. ושרפים במאמר ואופנים בקול מזמר מלאכי שלום יבכיון מר וצועקים בלב חמרמר וקרא זה אל זה ואמר".

זהו עד כאן. כל מה שמופיע בכתב יד ליסבון לאחר מכן אינו מופיע  ב"קול תחינה".

אחרי זה באה הקינה :  "בחודש החמישי...".

דוד לוק