2: מ"אֶ֣רֶץ גְּזֵרָ֑ה" ל"גְּזֵירָה שָׁוָה"

[אוריאל פרנק‎]

שלום, 

1. ראו הצילום המצ"ב [מתוך: ר"ש ליברמן , יוונית ויוונות בארץ ישראל , מוסד ביאליק , ירושלים , תשכ"ג , עמ' 190 ואילך]

2. מה שכתב (ליד הערה 88) שהוראת "גזר" - החליט, פסק דין, איננו מוכרח. 

כנ"ל, יתכן שפירושו היסודי: אמר. וקרוב לדברי ר' חנוך אלבק דלקמן.

3. ע"ע: יצחק ד' גילת, פרקים בהשתלשלות ההלכה (תשנ"ב), עמוד: 365 ואילך.

ושם עמ' 371  כתב:  

הר"ש פרופ' ליברמן עמד כבר על כך , שהאטימולוגיה של המלה "גזירה , " תואמת את ה ouyKpioiq היוונית , ושהוראתו המקורית של המונח "גזירה שווה" היתה אנאלוגיה , היקש , השוואת דברים . בהוראה זו מובא המונח "גזירה שווה" גם בספרי זוטא בהעלותך , ט , ב ...

4. בהערה מפנה ל"ששה סדרי משנה : מפורשים בידי חנוך אלבק ומנוקדים בידי חנוך ילון - סדר קדשים", עמוד: 403:

שנה שנה לגזרה שוה — המשמע הראשון של גזרה שוה  הוא: חוק שווה,  מצווה ופקודה שווה, ... גזירת מלך... שמידותיו של תקב'ה אינן אלא גזרות ... ומשה רבנו משעה שגזר עלינו לא תבערו אש  ... ואמרו על מצווה שווה שנלמדה משתי תיבות שוות: 'גזרה שוה', כלומר מן התיבות השוות אנו לומדים מצווה שווה הנוהגת בשני הדברים...

 

יה"ר שניגזר גזירות טובות...

‫בתאריך יום ו׳, 4 באוק׳ 2019 ב-15:26 מאת אוריאל פרנק <‪frank...@gmail.com‬‏>:‬

שלום, 

אשמח לשמוע דעתכם על הרהורים לשוניים אלה. 

שבת שלום

אפ"ר

מה דעתכם על דמיון "גזרה" ל"דיבור"?

1. ויקרא פרק טז פסוק כב
וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר:

2. שיר השירים פרק ד פסוק ג
וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה
רש"י  ומדברך - דבורך והרי הוא מגזרת (יחזקאל לג) הנדברים בך אצל הקירות (מלאכי ג) אז נדברו יראי ה' פרל"ריץ בלעז:
 

3. ריקאנטי ויקרא פרק טז פסוק כב 

(כב) ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה וגו' [שם כב]. אמרו רז"ל בבראשית רבה [סה, טו] ונשא השעיר עליו, זה עשו שנאמר [בראשית כז, יא] הן עשו אחי איש שעיר, את כל עונותם, עונות תם. וזה ידוע מכח יעקב ועשו. וטעם שלוחו למדבר ידוע כי שם מקומו, וזהו אל ארץ גזרה, ואמרו רז"ל [עי' זוהר ח"ג סג ע"ב] מהו אל ארץ גזרה, שגזרתי שיהיו הפורעניות כלם הראויות לבא על בני הולכות שם. וזהו טעם לכיבוס בגדי המשלח וטהרתו במים, משום דכתיב [דברים כג, טו] והיה מחניך קדוש.

4. דניאל פרק ד פסוק יד: בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא  

5. איוב פרק כב פסוק כח: וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ 

6. "גְּזֵירָה שָׁוָה" = "אחת מן המידות שהתורה נדרשת בהן: לימוד דין בענין אחד מענין שני, על יסוד תיבה דומה או ביטוי דומה שהובא בתורה בשני הענינים". 

כלומר, "גְּזֵירָה" היא תיבה או ביטוי = מאמר, היגד.

7. נראה שזוהי משמעות המונח "גזרה" בלשון ר' יוסף כספי: היגד, "צלע של פסוק", חלק של משפט.

לדוגמה: 

• פירוש נוסף: ספר משלי פרק י פסוק יט: וחושך שפתיו משכיל - נכון שחושך שפתיו הוא הנושא , כאלו אמר: ואיש חושך שפתיו הוא משכיל. ואמנם זאת הגזירה אינה הכרחית , כי נמצא "גם אויל מחריש חכם יחשב" (מש' יז , כח). 
• פירוש נוסף: ספר משלי פרק יב פסוק כז: והנה זאת הגזירה אפשרית , אם על הרוב , אם על השווי. 
• פירוש נוסף: ספר משלי פרק כא פסוק ח: הפכפך דרך איש זר - כאלו אמר: דרך איש הפכפך; כלומר: כן אנשים רבים. ואלו אמר: יש דרך איש , היה יותר מבואר. וכבר הודעתיך , כי גזרות זה הספר , יש מהם אפשריות אשר על הרוב , ויש מאשר על השווי , ויש מאשר על המעט , ופעמים כתוב בם בפירוש 'יש' , כמו "יש מפזר" (מש' יא , כד); "יש דרך ישר" (מש' יד , יב); ו"יש מתעשר" (מש' יג , ז). ופעמים ישמיט זכירת 'יש' , ואמנם הכונה כאלו יהיה כתוב , כי אין צורך שיהיה כתוב. ואמנם זה לפי דעתי , רצוני: אמרו הפכפך דרך איש וזר - הנה זאת הגזירה אפשרית על רוב , כי כל בני הזמן כן הם; ודי אם ימלט אחד מאלף. ואמר דוד: "כלו סג יחדו נאלחו" וגו' (תה' נג , ד).
• פירוש נוסף: ספר משלי פרק כו פסוק י: רב מחולל כל ושוכר כסיל וגו' - ...וזאת הגזירה איפשרית מאדית , כי זה נמצא בשלטונים על הרוב.

8. אנו מוצאים קירבה סימנטית בין חיתוך לדיבור בשורשים נוספים: 

• מול-מלל:

ילקוט שמעוני תורה פרשת וירא רמז צג

ותאמר מי מלל לאברהם מי דבר אין כתיב כאן אלא מי מלל רמזו שהוליד למאה שנה רבי פנחס בשם רבי חלקיה קמותיו של אביהם היו יבשות ונעשו מלילות.

• מחתך בשפתיו:

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ה הלכה ט

השוויית הקול כיצד לא יגביה קולו בתפלתו ולא יתפלל בלבו אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש