בראשית כז, כח
וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים:
מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ
וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ.
מחמת התקבולת יש סבורים להניע את השווא הנח באות ש': "ומשמני הארץ", אך אין חולק על כך שהשווא נח, ואין דגש באות ש', כי אינה לאחר מ' השימוש (בניגוד לרישא "מִטַּל הַשָּׁמַיִם").
אמנם, צ"ע אם משנה משמעות ואם להחזיר את הקורא.
ראה:
1. רמב"ן בראשית פרק כז פסוק כח ד"ה והנכון בעיני
ויתן לך משמני הארץ, כלומר השמנה בכל הארצות, כענין שכתוב (יחזקאל כ ו) צבי היא לכל הארצות: ורבי אברהם אמר כי מ"ם מטל מושך עצמו ואחר עמו וממשמני הארץ. ולעשו לא נתנו במתת אלהים ולא ברבוי, אבל אמר, גם לך אצלתי אחריו, ומשמני הארץ ומטל השמים יהיה מושביך, בעוד אשר תשב שם, ירמוז כי יכלה ויאבד, אך בעודו יהיה חלקו טוב:
2. גם רד"ק (בראשית פרק כז פסוק כח ד"ה ומשמני) מביא שני פירושים, אם יש למשוך את מ' השימוש כראב"ע או לא, והוא מסתייע בכתוב להלן, פסוק לט: "הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל" (צ"ע כיצד ראב"ע יתרץ זאץ. האם אפשר לומר "מושך עצמו" אחורה?).
3. עיין ריב"ש כאן: "משמני הארץ – מן העיקר, כגון מִשֶמֶן" (כך נוקד במהדורת הכתר, ואינו בטוח בכוונתו). אולי יש לפרש ע"פ ישעיהו פרק יז פסוק ד יִדַּל כְּבוֹד יַעֲקֹב וּמִשְׁמַן בְּשָׂרוֹ יֵרָזֶה, ותהלים פרק עח פסוק לא וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם.
4. בראשית רבה (וילנא) פרשה סז ד"ה ו ויען יצחק:
ויען יצחק ויאמר הנה משמני הארץ יהיה מושבך, זו איטאליאה, ומטל השמים מעל, זו בית גוברין,
ד"א הנה משמני הארץ - מן שמיניא דארעא מן הן מתעבדא ארעא שמניא שמינין מן טלא
והשוה רד"ק שופטים פרק ג פסוק כט
ד"ה כל שמן - ת"י כל אימתן ותרגם האימים אימתני כלומר גבורים שתפול אימה בלב רואיהם ואמר שמן כלומר בריאים וחזקים וכן ויהרג במשמניהם ויש לפרש שמן עשירים וגדולים ובדרש הנה משמני הארץ מן שמיניא די בארעא כלומר עשירים גדולים מפיק דוכסין ומעיל דוכסין:
מקרים דומים:
שבוע טוב