5 טור / שורה
Uriel Frank
טור, שורה ושיטה
בעברית של היום, המלה 'שורה' היא הגדרה לרצף כל שהוא במאוזן. ו'טור' הוא רצף כל שהוא במאונך. בטבלה למשל, אזי הטורים הם במאונך והשורות הם במאוזן.
המלה 'שורה' היא לשון חז"ל ואיננה מופיעה במקרא[1], במקרא - שורה היא טור. ולכן בחושן המשפט אומרת התורה (שמות כח יז) וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן. באיזה סדר היו הטורים? החזקוני מצייר זאת בארבעה טורים מימין לשמאל, והרי לנו שהטורים יכולים להיות במאוזן:
|
אודם |
פטדה |
ברקת |
|
נופך |
ספיר |
יהלום |
|
לשם |
שבו |
אחלמה |
|
תרשיש |
שוהם |
ישפה |
וכמו כן כתוב בתיאור על בנין הבית (מ"א טו לו): וַיִּבֶן אֶת הֶחָצֵר הַפְּנִימִית שְׁלֹשָׁה טוּרֵי גָזִית וְטוּר כְּרֻתֹת אֲרָזִים. והכוונה כמובן לנדבכי החומה שהם שורות שוכבות, וכמו שכתב במצודות שם: 'טורי - שורות, כמו ארבעה טורים' וכבר כתב כן רד"ק בספר השרשים ערך טור: 'פירוש, שורות ומערכות' ובערך טיר: 'כי הטור הוא הנקרא בדברי רבותינו ז"ל נדבך'. [יש לציין שה'מנחת חינוך' מצייר את טורי החושן במצב מאונך שלא כפי שכותב החזקוני. ויש להבין מדוע הסתבר לו כך, כיון שבכל המקומות האחרים בתנ"ך בהם מוזכר טור - הכוונה לטורים שוכבים, ומכל מקום לא נראה שהוא חולק על ההגדרה שטור יכול להיות מימין לשמאל כמפורש בפסוק דספר מלכים שהבאנו ועוד הרבה מקומות.]
לאידך גיסא כותב רש"י בפסחים ח: (ד"ה גאם) 'שורה אחת כמין גאם היינו שורה בזקיפה ושורה עליונה בשכיבה, כאדם הבודק כותל הבית מבחוץ והגג' (וכן מבואר בדבריו בד"ה ר' יוחנן, יעויין שם). כלומר, שורה היא רצף של דברים, ולא משנה באיזה כיוון.
אפילו בלשוננו כיום אומרים 'טור של כלי רכב' על שורה של מכוניות שמסודרת במאונך כמובן. אבל משום מה על פי רוב התקבע המובן של טור בהוראה של שורה עומדת, ושורה תפסה לה את המצב המאונך.
טור ושורה - סדר ומסגרת
התרגום של טור הוא 'סִדְרָא'. מדוע? מפני שהרעיון המונח ביסוד המלים טור ושורה הוא מסגרת כל שהיא שמארגנת בתוכה דברים. כגון אבני הנדבך המסודרות בשורה, או המשבצות המסודרות זו אחר זו לאורך אותה שורה, וכן הלאה. השורה מטבעה היא סדר, דברים המונחים בעירבוביא לא יכולים בשום אופן להקרא מונחים בשורה, כדי להיות שורה הם מוכרחים להיות לפי סדר מסויים. השורה היא המסגרת והגבול שלא יסטו אלו שכלולים בתוך השורה.
לכן גם התרגום של שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת (ויקרא כד ו) הוא 'תרתי סדרין שית סדרא'. משום שמערכת היא אותו רעיון - דברים המונחים לפי סדר מסויים, בנדון דנן זה לחם הפנים שהיה מונח בשתי סדרות של שש שש. [כמו כן, תרגום 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם' הוא 'תסדר קדמיהון' ובלשון חז"ל (מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מס' דנזיקין פרשה א, פסיקתא זוטרתא שמות פרק כא) וכבר הזכרנו את דברי הרד"ק בערך טור: 'פירוש, שורות ומערכות'.
ומשעמדנו על הרעיון הפשוט לכשעצמו ש'לערוך' היינו 'לסדר' - נשים לב לכך ש'לערוך סדר' הוא בעצם שימוש בשתי מלים בעלות אותו משמעות. כמו כן יהיה צודק לומר 'לסדר עֵרֶךְ' [דוגמת וַיַּעֲרֹךְ עָלָיו עֵרֶךְ לֶחֶם (שמות מ כג) שתרגומו 'סדור דלחם'] ואין זו טעות, שכן ישנם בטויים שמשתמשים במלים נרדפות כדי לחזק את המשמעות, דוגמת 'תם ונשלם' ועוד.
עתה לאחר שלמדנו שטור ושורה מכילים הוראה של סדר המאגד בתוכו את הדברים הכלולים בשורה, נבין את עומק הביטוי 'שורת הדין'. שורת הדין פירושו 'לפי סדר החוק' ולפנים משורת הדין היינו יציאה מהסדר הזה. בעברית של היום בחרו לזה את הביטוי 'מסגרת' ואומרים 'במסגרת החוק' או 'שלא במסגרת החוק'. ו'אהבה מקלקלת השורה' היינו שעל ידיה עושים מעשים שלא כסדר וכחוק.
ומכיון שכך, נבין שהשם 'ארבעה טורים' שנתן רבינו יעקב בן הרא"ש לספרו אינו רק מליצה על שם הכתוב, אלא הכוונה: 'ארבעה סדרים' כמו 'ששה סדרי משנה', וכמו כן 'שולחן ערוך' היינו שולחן מסודר, שנסדרו ונערכו בו הדינים.
בלשון חז"ל יש עוד שם נרדף לשורה; שיטה. כמו 'שני נתקים זה בצד זה ושיטה של שער מפסקת ביניהם' (נגעים י ו). שורות הדף נקראים תמיד 'שיטין'. ושיטה שוב פירושה סדר, ומכאן הביטוי 'שיטתי' על דבר הנעשה בסדר מסויים ולא במקריות. והביטוי 'עמד פלוני בשיטתו של פלוני' פירושו 'בשורתו ובמסגרתו של פלוני'. והרמב"ן (ב"ב כב: סוד"ה זאת אומרת) כותב שלא יאריך שם בדיני הגרמות כדי 'שלא לצאת משטת דברינו בכאן', ובמלים של היום: 'שלא לצאת ממסגרת הנושא'.
חיבורים על סדר המסכת נקראו פעם 'שיטה' [שיטה מקובצת הוא קיבוץ של 'שיטות'. כמו 'שיטה לא נודע למי' וכן אפשר למצוא בספרים 'שיטה להרמב"ן על מסכת פלונית' וכדומה], משום שמדובר בחיבור ערוך על סדר המסכת.
תור
עיון במילון 'אבן שושן' ערך תור, מלמד אותנו שתור הוא זמן, כמו 'ובהגיע תור אסתר' (אסתר ב טו). ובהשאלה - שורת בני אדם העומדים זה מאחורי זה לשם קבלת דבר מה או לכניסה למקום מסוים, אגב שמירה על הכלל 'כל הקודם זכה'.
אפשר שאילו ראה הכותב את דברי רש"י בספר דברי הימים על 'תור' - לא היה נזקק לזה. רש"י מסביר שם בפשטות ש'תור' הוא שורה. וזה לשונו (דה"א יז יז) וּרְאִיתַנִי כְּתוֹר הָאָדָם הַמַּעֲלָה: 'שהשויתני והושבתני בשורות הגדולים... כְּתוֹר - פתרון; שורה. ודוגמא; ראש תור ירק (כלאים ג ג)'. דהיינו: אתה רואה אותי בבחינת אדם גדול.
ונמצינו למדים לפי פירושו של רש"י - טור ותור הם ענין אחד (אותיות דטלנ"ת מתחלפות). וכן מוכח מהתרגום שם שתרגם כְּתוֹר - כסדר, שהוא תרגום של טור בכל מקום.
מכאן נובע השימוש במלה 'תור' בהוראת 'בבחינת'; 'פלוני ידוע בתור אדם שמח', 'בתור מורה, אני מחויב להעיר לך' וכדומה. והרי זה כמו 'בתורת' שבלשון הגמרא; 'אינו בתורת גיטין וקידושין' (גיטין כג:) 'בתורת כסף הוא נקנה, ואין נקנה בתורת תבואה וכלים' (קידושין ח.), 'ומוכר לו זוֹלוֹת בתורת יקרות' (רש"י ב"מ ס.) ועוד הרבה. אלא שתור הוא במשקל של לשון זכר, ותורה היא במשקל של לשון נקבה. [ויש לדון לפי זה שמא האי 'תורת' אין ענינו מלשון הוראה כמו כל תורה הקשורה להוראת דינים והלכות, כי היא - שרשה ירה, והתי"ו היא קידומת, דוגמת תפילה ששרשה פלל, תחינה ששרשה חנן, ותרומה ששרשה רום. אבל כאן התי"ו היא שורשית, כמו במלה תור]
ולפי מה שביארנו בהוראת המלה שורה, לכאורה היינו הך. כמו ש'שורת הדין' היא מסגרת הדין, סדר הדין. כך 'תורת גיטין וקידושין' היא 'שורת גיטין וקידושין', המסגרת של גיטין וקידושין. ועבד שאין לו דיני אישות, אינו בכלל המסגרת של גיטין וקידושין. וכן השאר. וגם זה קצת ראיה שהתי"ו היא של 'ישנו בתורת' היא שורשית, כמו השי"ן במילה המקבילה 'שורה'.
מסתבר ש'טור' ו'שור' מתחלפים, בדומה ל'קשר' ו'קטר'.
בתאריך 10 במרץ 2013 01:14, מאת Uriel Frank <u-f...@neto.bezeqint.net>: