ניקוד ה"א הידיעה
אוריאל פרנק
מאת: טעמי תורה <tame...@gmail.com>
תאריך: 19 ביוני 2017 בשעה 22:14
נושא: Re: שאלה שנשאלתי. מה אתם אומרים?
שאלה: אם תיבת 'מַה' נוהגת תמיד כמו ה"א הידיעה, מדוע כשבאה ה"א הידיעה קודם אות ה"א מנוקדת בפתח, וכשבאה תיבת 'מה' קודם אות ה"א מנוקדת בקמץ (מלבד כשבאה קודם תיבת 'הוא')?
ט' ח': מַה־יְצַוֶּ֥ה - היו"ד רפה (עיין במדור 'חילופי נוסחאות'), ויש להסתפק אם היא בשווא נע או בשווא נח[1].
[1] דרך ה"א הידיעה להינקד בפתח, ואחריה בא דגש (כגון: הַמַּיִם, הַשָּׁמַיִם). וכאשר אחר ה"א הידיעה באה אחת מהאותיות אהחע"ר שאינן מקבלות דגש, באותיות אע"ר יבוא במקום הדגש תשלום דגש בה"א הידיעה הקודמת לו, ע"י שתנוקד בקמץ במקום בפתח (כגון: הָאֶחָד, הָרִאשׁוֹן), אך כשבאות אותיות ה"ח אחר ה"א הידיעה לא יבוא תשלום דגש, ואע"פ שנשמט מהן הדגש ה"א הידיעה תנוקד בפתח (כגון: הַהוּא, הַחֲלוֹם).
אך כאשר באה אות שוואית אחר ה"א הידיעה, מצוי פעמים שנשמט דגש זה שאחר ה"א הידיעה (תופעה זו של השמטת הדגש מאות שוואית שאחר ה"א הידיעה, מצויה בעיקר באות יו"ד (כגון: הַיְמָנִית, הַיְשׁוּעָה, הַיְלָדִים), ובאות מ"ם (כגון: הַמְלַמֵּד, הַמְיַלֶּדֶת, הַמְדַבֵּר), וכן נמצא פעמים מעטות גם באות למ"ד (כגון: הַלְוִיִּם), ובאות צד"י (כגון: הַצְפַרְדְּעִים), ובאות שי"ן (כגון: הַשְׁלַבִּים)). וכיון שנשמט הדגש שאחר ה"א הידיעה, תנועת הפתח שתחת ה"א הידיעה נסגרת ע"י השווא נח שאחריה במקום ע"י הדגש (אחר הברה המנוקדת בתנועה קטנה יבוא תמיד שווא נח או דגש כדי לסגור את ההברה הפתוחה).
ותיבת 'מַה' נוהגת תמיד כמו ה"א הידיעה, והיינו שהמ"ם בתיבת 'מַה' מנוקדת בפתח ובאות שאחריה בא דגש (כגון: מַה יִּקְרָא, מַה זֹּאת, מַה נּוֹרָא), וכאשר אחר תיבת 'מַה' באה אחת מהאותיות שאינן מקבלות דגש, יבוא תשלום דגש בתיבת 'מה' (כגון: מָה אֶעֱשֶׂה, מָה הֵנָּה, מָה רָאִיתָ).
וכן לגבי השמטת הדגש באות שוואית, מצאנו שתיבת 'מַה' נוהגת בזה כבה"א הידיעה, ומתוך ששה מקומות במקרא בהם אחר תיבת 'מַה' באה אות יו"ד שוואית (שבאות יו"ד כמעט תמיד נשמט הדגש שאחר ה"א הידיעה), בחמשה מקומות נשמט הדגש (והם: מַה־יְצַוֶּה, במדבר ט' ח'. מַה־יְדַבֵּרוּ, שופטים ז' י"א. מַה־יְדַבֵּר, ירמיה ה' ט"ו. מַה־יְדַבֶּר־בִּי, חבקוק ב' א'. מַה־יְדַבֵּר, תהילים פ"ה ט'. ובפסוק אחד היו"ד דגושה: מַה־יְּדִידוֹת, תהילים פ"ד ב'). ולכן בפשטות נראה שגם לגבי תיבת 'מַה' תנועת הפתח נסגרת ע"י שווא נח במקום ע"י דגש, וממילא שווא זה שבאות יו"ד רפה שאחר תיבת 'מַה' הוא שווא נח, שאם השווא נע, ההברה תישאר פתוחה (ונראה שהטעם שרק באות שוואית שאחר ה"א הידיעה נשמט הדגש, ולא בשאר תנועות, משום שרק באות שוואית יכולה ההברה להיסגר גם אם ישמט הדגש, ע"י שווא נח, אך בשאר תנועות שאחר ה"א הידיעה, אם ישמט הדגש ההברה תישאר פתוחה, ולכן לא נשמט הדגש משאר תנועות. ואמנם ע"פ המסורה יש מקומות בהם למרות שנשמט הדגש מאות שוואית שאחר ה"א הידיעה, בכל זאת השווא נע וההברה פתוחה (כמבואר במאמר על הדגש שאחר ה"א הידיעה), אך במקרים אלו שהשווא נע וההברה פתוחה יבוא תמיד מתג תחת ה"א הידיעה, וע"י הארכת התנועה יכולה ההברה להישאר פתוחה, אך לא מצאנו מעולם שההברה יכולה להישאר פתוחה כאשר אין בה מתג).
וכיוצא בזה מצאנו מקום נוסף שנשמט הדגש באות שוואית שאחר תיבת מה (בפסוק: מַה־שְׁתֵּי, זכריה ד' י"ב), ואכן כתב רד"ק (מכלול ק"מ ע"א, עט סופר ד' ע"ב) ששווא זה נקרא בשווא נח, ונסמכת על תיבת 'מַה' שלפניה. וכוונתו, שהשווא נח שאחר תיבת 'מַה' סוגר את ההברה הפתוחה שבתיבת 'מַה'. ומכל זה נראה שהיו"ד כאן בשווא נח.
אך מאידך, כתבו המדקדקים ששווא בראש מילה הוא נע לעולם, ולא כתבו שבתיבה המוקפת לתיבה שמסתיימת בהברה פתוחה השווא נח בראש מילה, ולכאורה משמע שגם במקרה כזה השווא נע.
ולמעשה יש ממדקדקי זמננו שסוברים שהיו"ד בשווא נח (וכן דעת ר' דויד יצחקי ור' יעקב לויפר), ויש הסוברים שהיו"ד בשווא נע (וכן דעת ר' אליהו לוין).
ההגדרה הראשונה אינה מדויקתיש מה- עם מקף שמתנהג כה' הידיעהאבל מֶה למשל גם לא לפני הָחָעָ אינו לפי כללי ה' הידיעההכלל שלא שמתי לב אליו שלפני ה"א הידיעה הוא בקמץאבל לא רק לפני קמץכמדומה בררת המחדל הוא מֶה או מָהוהפתח בסמיכות (בהתאמה לה' הידיעה)אליהו
אולי משום שה' הידיעה לבדה נאמרת יותר במרוצה. (דברי הימים א ה, י הַהַגְרִאִים).
משא"כ במילה מה כשהיא באה לפני ה' הידיעה, ונצרכו אז שני דגשים חזקים - עבור שניהם, יש אז יותר נטיה לעצור במילה מה. (שמות יח, יד מָה הַדָּבָר).
קודם נראה אם זה נכון:
ההר – קמץ
ההמון – סגול
ההרותיה – סגול
נראה לי כי יש כללים שאינני בקיא בהם.
מקובל אצלי כי 'מה' מנוקד סגול לפני ה,ע,ח. אך יש גם 'מה קול הצאן', ואולי זאת בדיחה של שמואל הנביא.
הניקוד תלוי גם בניקוד האות הראשונה של התיבה: הענן –סגול לפני קמץ, העננים – פתח לפני חטף פתח.
וגם ההטעמה קשורה: ההר – קמץ לפני קמץ מוטעם, אבל ההרים – סגול לפני קמץ לא מוטעם.
צריך עיון גדול
אליהוא
ה"א הידיעה בסגול אינה קשורה לעצם ניקוד ה"א הידיעה, אלא היא הנמכת תנועה שבאה גם באמצע מילה לפני אות גרונית.
