Fw: רצון - ריצה - ארץ
Uriel Frank
קשר המשמעות בין השורשים רו"צ ורצ"ה מובן כמעט מאליו, שכן עפ"י רוב הריצה נובעת מרצון, וככל שהרצון לדבר חזק כך תגבר הריצה אל עבר אותו דבר, וכמובא כל זה בספרים.
ובפסוק "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק" (יחזקאל א,יד) אשר מתפרש בדברי חז"ל מלשון מהירות וריצה כמ"ש רש"י שם, פירש הרד"ק: מקור שרשו רצה, והאל"ף במקום ה"א, ויהיה 'רצה' ו'רוץ' כעניין אחד.
ומוסיף שם הרד"ק לדמות לפסוק בתהלים (נ, יח) "אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ" וכותב כך: וכן "ותרץ עמו משורש 'רצה' - עניין מרוצה, עכ"ל.
אמנם בפירושו שם בתהלים כותב הרד"ק: "ותרץ כמו ותרצה, עניין רצון, כלומר: רצית להיות ידך עמו", אך בספר השורשים בערך 'רצה' טוען הוא עצמו מפורשות כי שני פסוקים אלה, "רצוא ושוב" ו"ותרץ עמו" - "עניינם עניין הליכה".
ור' אליהו בחור בנימוקיו שם, הגם שדעתו נוטה כדעת רש"י וראב"ע שפירשו אף הם "ותרץ עמו" מלשון רצון, מ"מ מביא כי יונתן תרגם כדברי רד"ק: "ורהיטת עמיה".
והנה בערך 'ארץ' כותב רד"ק כך: ויש אומרים כי שורש 'ארץ' ר"ץ, והאל"ף נוספת, ולפי שהגלגל רץ עליה וסובב אותה תמיד נקראת כן.
(לולא מסתפינא ה"א ש'ארץ' הוא משורש רצ"ץ שעניינו רציצה וריקוע, כעניין "רוקע הארץ על המים", אך לע"ע לא מצאתי מי שאומר כך).
ובדברי חז"ל מצינו אכן כי אותם שני שורשים, 'רצה' ו'רוץ', נקשרים זה בזה ביחס ל'ארץ', כדאיתא במדרש רבה (בראשית ה, ח): "למה נקרא שמה ארץ? שרצתה לעשות רצון קונה", ואילו במדרש משלי דרשו: "ארץ - שבני אדם רצין בה".
(למעשה גם הדרשה הראשונה ניתנת להתפרש מלשון ריצה, אם ניקח בחשבון צורה הקיימת בלשון האחרונים, כמו "לנתה עם בעלה" מלו"ן, וצריך לחפש, אולי יש לכך שורשים גם בלשון חז"ל, ואז יהיה מתאים למשנה שנביא בסמוך, "רץ כצבי לעשות רצון", ואכמ"ל).
והנה ידוע כי סתם 'ארץ' בכ"מ הכוונה לארץ ישראל (עיין תענית י' ע"א וברש"י שם), ואם כן נראה דבר נפלא בזה בעניין שנקראה ארץ ישראל בשם "אֶרֶץ הַצְּבִי" (דניאל יא), וכפי שאמר הנביא (יחזקאל כ): "צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת".
כי גם המילה 'צבי' קשורה היטב לשני השורשים הנ"ל גם יחד, שכן 'צבי' הוא תרגום 'רצון' בכ"מ, ומאידך תכונתו העיקרית של הצבי היא הריצה והמהירות, כעניין שאמר ר' יהודה בן תימא (אבות ה כ): "הוי עז כנמר וכו' ורץ כצבי" (... לעשות רצון אביך שבשמים).
ושתי משמעויות אלה אכן משמשות את חז"ל בבואם לבאר את קריאתה של ארץ ישראל ע"ש הצבי.
דהנה בכתובות (קיא ע"א) דרשו את הפסוק (יחזקאל כו, כ) "וְנָתַתִּי צְבִי בְּאֶרֶץ חַיִּים": "ארץ שצביוני בה - מתיה חיים", כאשר 'צביון' משמעותו רצון ובחירה (ראה רש"י חולין ס. ד"ה לצביונם; ערוך ערך 'צב').
שהרי יחודה ומעלתה של א"י הוא בכך שהקב"ה רצה ובחר בה, כמ"ש (תהלים קלב, יג): "כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ".
ואילו למאן דאמר שם בכתובות שגם מתי חו"ל יקומו בתחיית המתים, נדרש אותו פסוק, "וְנָתַתִּי צְבִי בְּאֶרֶץ חַיִּים", במשמעות השנייה, זו של הריצה והמהירות: "מייתינא עלייהו מלכא דקליל כי טביא".
ועוד שם בעמוד ב' מתייחסת הדרשה לא"י עצמה כבעלת קלילות ומהירות כשל צבי: "מאי דכתיב (ירמיה ג, יט) 'וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי'? למה ארץ ישראל נמשלה לצבי? ... מה צבי זה קל מכל החיות - אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה".
אוריאל פרנק
מתוך "הבטים לשוניים":
הכתב והקבלה דברים פרק יב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן יְיָ
אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל
הָאֲדָמָה
...הנה הניחו על
א"י בפרט שם ארץ, ועל ח"ל שם אדמה, וכן מסדרי הברכות תיקנו על שבעת המינים
הגדלים בא"י ברכת על הארץ, ועל פירות שאר ארצות ברכת פרי האדמה, ואפשר להטעים
קצת הנחת שם אדמה על ח"ל. כי אדמה שרשו דם לר' שלמה פפנהיים מענין דומי' ושקיטה והעדר
תנועה, לפי שהיא גשם דומם אין בה תנועת הצמיחה כמו שיש לכל שאר הגשמיים, בע"ח
צמחים ומתכיות כולם יש בהם כח הצמיחה, ואפילו האבנים שבארץ צמחים וגדילים ומתרבים
כשאר מתכיות[1]
רק צמיחתם נמשכת זמן רב ואינו ניכר כצמיחת דברים הרכים, והאדמה עצמה ר"ל החלק
העפריי שבארץ המורכב מחול ועפר אין בו כח צמוחה כל עיקר, שהיא רק מעלה צמחים והיא
עצמה אינה צומחת, הנה ע"ש איכותה שהיא דוממה ושוקטת בהעדר תנועת מעשה הצמיחה
נקרא אדמה, כענין יִדְּמוּ
כָּאָבֶן
(שמות טו, טז),
עֵינִי
נִגְּרָה וְלֹא תִדְמֶה (איכה ג, מט), יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה (תהלים קז, כט), לְאֶבֶן דּוּמָם (חבקוק ב, יט), ע"כ[2]. לכן
מקבלי התורה האלהית כשהם יושבים בשאר הארצות הם נמנעים מלקיים מצות התלויות בארץ,
נקראת אצלם אדמה, כי הם עלי' יושבי
דומה נעדרי התנועה במעשי המצות, ושובתים מפעולת חיובי הדברים המוטלות עליהם לפי
המקום הראוי להם. ודע דלר' שלמה פפנהיים שם ארץ שרשו רץ, לשון רציצה כמו וַתָּרִץ אֶת
גֻּלְגָּלְתּוֹ
(שופטים ט, נג),
וגשם הארץ כשאנו מסלקים ממנו חלק המים שבו כגון המים והנהרות המשלימים כדוריות
הארץ, אז ישאר צורת החלק העפריי שבו כגשם מרוצץ מלא בקעים וחללים, כי בלבד
ע"י הצירוף עם חלק המים הממלא הבקעים ההם נתהוה לו צורת כדור, וע"ש כך
נקרא ארץ בתוספת א' כשם אצבע אגרוף אזרוע, מלשון רציצה, שצורתו בזולת הימים והנחלים בצורת
גשם רצוץ, וזה שאה"כ וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה
הַמַּיִם קָרָא יַמִּים (בראשית א, י), והיינו לחלק המקשיי והעפריי שבכדור שהוא היבשה קרא ארץ, ע"ש צורתו
שהוא כגשם מרוצץ, ולחלק המים שבו הממלא את בקיעי הרציצה קרא ימים, ע"כ.
ול"נ שהונח על כדור הארץ שם ארץ ע"ש ריצתה ותנועתה לסבב את השמש תמיד, כאשר הסכימו כל החוקרים האחרונים אל דעת קדמוני הקדמונים מהם כמו פיטאגאראס, והיא דעת רבותינו ג"כ במכדרשב"י (זוהר ויקרא יו"ד) דאיתא התם כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור אילין לתתא ואילין לעילא ועל דא אית אתר בישובא כד נהיר לאילין חשיך לאילין, לאילין יממא ולאילין ליליא, הנה ע"ש ריצתה התמידית להתנועע בסבוב הונח עלי' שם ארץ, וגם רבותינו הבינו ענין הריצה בשם ארץ, שאמרו (ב"ר פי"ג) ד' שמות נקרא לארץ וכו' ארץ שהיא מריצה פירותי', ואמרו עוד שם (פרשה ה') למה נקרא שמה ארץ, שרצתה לעשות רצון קונה, ומלשון זה האחרון יראה שהבינו בשם ארץ גם ענין הרצון, וזה מסתבר יותר. כי משרש בנה יאמר אֶבֶן (ותחלת הנחת שם אבן על האבנים הפשוטים המצויים ביותר אשר רוב תשמישן לבנין), ככה משרש רצה יאמר ארץ, והונח על כדור הארץ בכלל שם ארץ ע"ש שיושביה הם בעלי בחירה ורצון. כי האדם להיותו התכלית העיקרי בבריאה והמובחר שבכל העולמות בין בעליונים בין בתחתונים, כי כל הברואים שתחתיו כבהמות וחיות אין פעולתם בבחירה ורצון. כי כל מעשיהם אינם רק כפי כח הטבעי שבהם, וכן העליונים כמלאכי מרום אינם בעלי בחירה ורצון, כי כל מעשיהם אינם רק כפי כח הרוחנית שבהם, ואין בכחם הבחירה והרצון להנשא למעלה מן המדרגה אשר יוצרו עלי' ולא לרדת מטה, כאמור וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה (זכריה ג, ז), שנקראו עומדים בל יוכלו הגבה מעלה וכן ההשפלה נמנעה מהם, ורק האדם הוא אשר נאמר עליו הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע (בראשית ג, כב), וכמו שפירש בו הרמב"ם (רפ"ה מתשובה) מין אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע. כי הרשות נתונה בידו להטות עצמו בכל פעולותיו לפי רצונו ודעתו, לכן הונח על מקום מושב מין האדם שם ארץ, ע"ש הבחירה והרצון הניתן ברשותו בכל פעולותיו, והשתא דאתינן להכי יש מקום להבין מעט טעם הנחת שם ארץ על א"י בפרט, כי רק היא למעלת קדושתה מכשרת את יושביה לעשות רצון נותן התורה בקיום כל מצותיו, ולזה לא נמנעו רבותינו לומר (איכה רבתי ד' נ"א) ארץ זו א"י, ארץ זו דברי תורה, ארץ זה ביהמ"ק, כי כל אלה ביחס קדושה אחת עומדים להיותם אמצעיים לעשות רצונו ית' בשמירת מצותיו, ולזה על ישראל המצווים ביחוד לקיים רצון נותן תורתו אליהם אמרו (קהלת רבה ע"פ וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת (קהלת א, ד)) ישראל נקראו ארץ שנאמר כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ (מלאכי ג, יב), חפץ הוא התחזקות הרצון לעמת איזה דבר וההתאמצות בו שיהיה הדבר על האופן שהוא רוצה, זאת ההשתדלות נקרא חפץ, ונאמר לשון חפץ הרצון על תכלית הרצון, ונאמר רצון החפץ על מלאת הרצון, והאדם שהגיע אל תכלית רצונו כי נתמלאו לו כל חפציו, מתואר "ארץ חפץ", וטעם המקרא כל באי עולם יאשרו אתכם בראותם כי כל אחד מכם השיג כל מאוי' ונתמלאו לו כל מה שלב האדם חפץ בו (וא"צ לדוחק המפרשים שיוסיפו מלת יושבי, כאילו כתיב יושבי ארץ חפץ) ובזה ירווח לנו גם מה שמתואר רחם האשה בשם ארץ, ככתוב רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ (תהלים קלט, טו). כי מקום ריקום הולד ויצירתו ברחם האשה הוא בעצמו המקום אשר אליו יגיע האבר בשעת גמר ביאה (עיי' רמב"ם פ"ה מאיסורי ביאה ג' ד') וע"ש שהוא מקום מלאת חפץ ורצון הטבעי בזיווג נקרא ארץ, ובכמדרשב"י (זוהר בראשית י"ב א') ויקרא אלהים ליבשה ארץ ארעא רעוא שלים. ובתענית (יו"ד ע"א) א"י נבראת תחלה שנא' עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ (משלי ח, כו), א"י משקה אותה הקדוש ברוך הוא בעצמו שנאמ' הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ (איוב ה, י), וכתב רשב"א שם א"י נקרא ארץ סתם כי רצונו יתברך בה, וע"ש במהרש"א, ומדרש הנעלם (זוהר חדש) ר"פ תולדות [צ"ל נח] מצאתי אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים (תהלים קטז, ט), וכי למעלה יש ארצות א"ר יצחק לא ארצות ממש אלא לשון רצוי הוא כד"א אֶרְצֶה אֶתְכֶם (יחזקאל כ, מא)[3], כלומר אמר דוד אתהלך לפני ה' במקום אשר ירצו תמיד הצדיקים, אשר רצונם וחפצם ללכת שמה, מבואר כדברי.
א"ה=אמר הרב אליהו לוין. ברור למדיי שפירושו על ארץ אינו אפשרי. לא לשון ריצה ואף לא לשון ריצוי.
Date: יום א׳, 6 במאי 2012 ב-23:02
Subject: [רוחב לשון] Fw: רצון - ריצה - ארץ
To: <rohav-...@googlegroups.com>