שלום,
בכל אופן הוא שם עצם.
1. אלא כוונתך ששָם הוא שם עצם מופשט [=מצב של אֵבֶל או בדידות של אלמן או אלמנה], לעומת כאן שהוא שם עצם מוחשי: האיש האלמן, כמו בירמיהו נא, פסוק ה.
2. אני מניח שכוונתך להציע שהקמץ באַלְמָן הוא קמץ קטן [בניגוד למסורת המקראית הטברנית] ושלכן נוסף בכתיב של חז"ל הוי"ו.
זה רעיון מעניין.
כדאי לבדוק בכתבי יד ובמסורות העדות איך קוראים את המילה.
וגם במסורת המקרא הבבלית.
הנה כמה מקורות במאגרים של האקדמיה:
3. בקישור זה תוכל לראות התייחסות בעמח"ס שע"ה ע"ד הסוד:
4. ע"ד הפשט, יש מילים שנהגות בחולם במסורת הלשון של חז"ל, ובלשנים מסבירים זאת מסיבות של נוחות הגייה, בתנאים פונטיים שונים, כמו בסמוך לעיצורים מסוימים.
השווה למסורת "קורדום", למשל בהערה 17 כאן
בדפוסים גורסים: 'קרדום'. ואולם בנדרים סב ע"א שנוי קורדום: 'אמר ר' אליעזר בר ר' צדוק עשה דברים לשם פעלם ודבר בהם לשמם. אל תעשם עטרה להתגדל בהם ואל תעשם קורדום להיות עודר בו...' (ואגב דרכנו אנו לומדים, שמדובר בדברי תורה. ועל דבריו של חכם זה ראה בקיצור: ספרי, עקב, סוף פיסקא מח, מהדורת א"א פינקלשטיין, ניו יורק תשכ"ט, עמ' 114 ושם נסמן). ובכתב יד תימני שלפיו הוציא לאור הרב י' קאפח את המשנה עם פירוש הרמב"ם (לעיל, הערה 13), סדר נזיקין, עמ' רפט, גורס אף הוא קורדום. וכן גורס המיוחס לרש"י. אף בירושלמי רווחת הצורה 'קורדום'. ראה, לדוגמה: ר"ש ליברמן, תוספתא כפשוטה לנדרים, נויארק תשכ"ז, עמ' 460, ד"ה וכן בירושלמי. וראה עוד: ערוך השלם, ז, עמ' קצ ע"א-ע"ב, ערך קרדם. וכך גרסו כמה מן הראשונים שהובאו במדרש שמואל (לעיל, הערה 8), למשנת אבות ד, ז(!), וכיוצא בו גורס גם במחזור ויטרי, עמ' 522, 524.