Re: זכור ושמור

[אוריאל פרנק‎]

כמה תוספות:

איוב פרק יד פסוק טז 

=================== 

כִּי־עַתָּה צְעָדַי תִּסְפּוֹר לֹא־תִשְׁמוֹר עַל־חַטָּאתִי: 

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   * 

רש"י בראשית פרק לז פסוק יא 

========================== 

(יא) שמר את הדבר - היה ממתין ומצפה מתי יבא, וכן (ישעיה כו ב) שומר אמונים וכן (איוב יד טז) לא תשמור על חטאתי, לא תמתין: 

אבן עזרא בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק יא 

(יא) שמר את הדבר בלבו, וכן שמרו עדותיו (תה' צט, ז) על הפי' הנכון: 

רד"ק בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק יא 

(יא) שמר את הדבר - אף על פי שגער בו חשש לחלום ושמרו בלבו: 

רח"פ:

פרשת וישב פרק לז פסוק יא =========================================== 

ואביו שמר את הדבר. פרש"י ממתין ומצפה מתי יתקיים החלום. תימ' מה היה מצפה והלא אמ' בעלמא כל החלומות הולכים אחר הפה ויעקב אמר ליוסף הבא נבא, כלומר כמו שאי אפשר שאמך תשתחווה לך שהרי מתה כך לא יתקיים החלום, ועוד קשה הרי נתקיים החלום שנ' ויזכור להם החלומות, וכתיב וישתחוו לו אפים ארצה, והיאך נתקיים והלא כל החלומות הולכים אחר הפה, וי"ל דיוסף היגיד החלום לאביו בחשאי קודם שספר לאחיו ומיד כשסיפר לאביו אמר לו אביו שברור יתקיים החלום ונתקיים ולזה היה מצפה יעקב ומה שאמר לו יעקב בפני אחיו הבא נבא אין זה כלום כי כבר פתר לו קודם. 

ספורנו

=========================================== 

ואביו שמר. שחשב שיהיה החלום אמתי והיה מתאוה ומצפה שיתקיים כאמרם ז"ל בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו (סנהדרין קה ב): 

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   * 

רש"י איוב פרק יד 

================ 

לא תשמור - אינך ממתין על חטאתי מלהפרע כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית לז) המתין שתתקיים ובלשון משנה (גמ' סנהדרין סג) לא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד עבודת כוכבי' פלונית ל' המתן: 

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   * 

זוהר כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רכד עמוד א 

========================================== 

אמר רבי פנחס מסתכל הוינא שמירה בלב איהו ודאי (דחמא בלב) (ס"א ולב דוגמא דלב עלאה) ועל דא שמור בלב ולאו באתר אחרא, זכירה בזכר במוחא דרכיב ושליט על הלב, ולית זכירה אלא במוחא, ועל דא זכור לזכר ושמור לנקבה: 

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   * 

חזקוני שמות פרק כ 

================= 

ד"א זכור את יום השבת בכל יום זכרהו אי זה יום הוא מהשבוע שנצטוית לקדשו וכל זה בשביל שתשמור את יום השביעי, ולשון הזכירה כולל גם השמירה שהרי כשנאמר זכור הבינו כל השומעים כי פירושו כמו שמור וכאילו נאמרו בבת אחת. 

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   * 

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כ 

================================ 

שמאי הזקן אומר זכרה עד שלא תבוא ושמרה משתבוא. אמרו עליו על שמאי הזקן שלא היה זכרון שבת זז מתוך פיו לקח חפץ טוב אמר זה לשבת כלי חדש אומ' זה לשבת. זכור ר' יהודה בן בתירה אומר מנין שכשאתה מונה הוי מונה אחד בשבת ושני בשבת שלישי בשבת רביעי בשבת חמישי בשבת וערב שבת ת"ל זכור. 

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   * 

החיפוש : %שמר [-4:4] %זכר 

========================= 

 1.  תהלים פרק קג פסוק יח 

לְשֹׁמְרֵי בְרִיתוֹ וּלְזֹכְרֵי פִקֻּדָיו לַעֲשׂוֹתָם: 

 2.  תהלים פרק קיט פסוק נה 

זָכַרְתִּי בַלַּיְלָה שִׁמְךָ יְקֹוָק וָאֶשְׁמְרָה תּוֹרָתֶךָ: 

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   * 

מדרש תנאים לדברים פרק ה 

======================= 

ד"א זכור ושמור זכור בפה שתהא שונה בפיך שמור בלב: 

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   * 

רש"י

============================================= 

ושמר - והמתין, כמו: לא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד עבודה זרה פלוני, (סנהדרין דף ס"ג ב') ובבא קמא בפרק החובל: (דף צ' ב') שמרה עומדת על פתח חצרה, וכן: ואביו שמר את הדבר, (בראשית ל"ז), שומר אמונים (ישעיהו כ"ו). 

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   * 

סידורו של שבת חלק ב דרוש ד פרק ב 

================================ 

ב. ולזה אמר משה רבינו בעשרת הדברות שמור את יום השבת לקדשו פי' שתמתין ותצפה ליום השבת מתי יבוא יום שקוינהו לקיים מצות ה' בשמירת השבת כי שמור הוא מלשון המתנה כמו ובא א' ושמר לי אל הפתח [ברכות ג' ע"א] שפי' והמתין כפרש"י שם. וה"ה כן בכל המצות כולם ונקט שבת לפי שהיא שקולה ככל התורה ובכללה כל התורה כולה להיות כמוה: 

ג. וזה רמז המשורר בזמירות שכ' משוך חסדך ליודעיך וגו' נוטרי ליום השביעי זכור ושמור להקם. כלומר לאלו הנוטרים ליום השביעי ששומרים ומצפים מתי יבוא יום השביעי בכדי להיות זכור ושמור להקם וכבר כתבנו שבחי' זו נקרא על שם החסד וע"כ אמר משוך להם חסדך עבור זה לשלם מדה כנגד מדה וחסד מול חסד: 

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   * 

איוב פרק כב פסוק טו 

=================== 

הַאֹרַח עוֹלָם תִּשְׁמֹר אֲשֶׁר דָּרְכוּ מְתֵי־אָוֶן: 

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   * 

רש"י איוב פרק כב 

================ 

(טו) האורח עולם - הדרך הראשונים אשר מאז: 

תשמור - שמרת בלבך לזכור מה נהייתה בהם: 

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   * 

דברי הימים א פרק כט פסוק יח 

=========================== 

יְקֹוָק אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֲבֹתֵינוּ שֳׁמְרָה־זֹּאת לְעוֹלָם לְיֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לְבַב עַמֶּךָ וְהָכֵן לְבָבָם אֵלֶיךָ: 

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   * 

 

רש"י דברי הימים א פרק כט פסוק יח 

(יח) שמרה זאת לעולם - זכור לנו 

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   * 

אבן עזרא שמות פרק כ 

=================== 

אמר אברהם המחבר. משפט אנשי לשון הקדש פעם יבארו דבורם באר היטיב, ופעם יאמרו הצורך במלות קצרות, שיוכל השומע להבין טעמם. ודע, כי המלות הם כגופות, והטעמים הם כנשמות, והגוף לנשמה, הוא כמו כלי, על כן משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו הטעמים, ואינם חוששים משנוי המלות, אחר שהם שוות בטעמן, והנה אתן לך דמיונות.  ... והנה אמר אליעזר הגמאיני נא (שם כד, יז). והוא אמר: ואומר אליה השקיני נא (שם שם, מה).

... ועתה אפרש לך השאלות הנזכרות. דע, כי עשרת הדברים, כאשר הם כתובים בפרשה הזאת, השם אמרם כולם, כי כתוב וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. ותחלתם אנכי וסופם וכל אשר לרעך. וגם משה אמר כאשר הזכיר עשרת הדברים בשנית, את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם (דבר' ה, יט), ואין הפסק ביניהם. ועוד, כאשר נכתבו כולם באצבע אלהים כן אמרם השם כלם. והעדות, שהביאו, שהכתוב בדבור השלישי, והרביעי, והחמישי, אינו על דרך המדבר. יש להשיב, אחרי שקבלת זה השם להיות לך אלהים, ע"כ אמר: לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא (שמות כ ז), גם כי ששת ימים עשה ה' (שמות כ יא). ועוד, כי משפט אנשי לשון הקדש לדבר ככה. כתוב לא ילין חלב חגי (שמות כג, יח), ואחריו כתוב תביא בית ה' אלהיך (שם, יט) ורבים כאלה. והאומרים, כי דבור אנכי אינו מעשרת הדברים, בזה נחלקו. י"א לא יהיה לך, הוא הדבור הראשון, והשני, לא תעשה לך פסל. וזה אינו נכון, כי מענין אחד הוא זה וזה, בין בסתר בין בגלוי בין באמונת הלב, בין במעשה. והנה בדבור זכור אתה ובנך ובתך בסתר ובגלוי והכל מצוה אחת. ואחרים אמרו, כי לא תחמד בית רעך דבור תשיעי, והדבור עשירי לא תחמד אשת רעך. וראייתם כי השם אמר פעמים לא תחמד, כי החמוד הוא על שני דברים, האחד יוצא למעשה כמו גזל, וכמוהו ואל יחמד איש את ארצך (שמות לד, כד) שאם זה החמוד בלב היה א"י רעה, ולא תחמד השני הוא בלב, על כן הוצרך משה לפרש לא תתאוה. גם זה דברי הבל, כי מה טעם יזכור הגזל עם הבית לבדו, והנה לא הזכיר האחרים עמו. והנה אתן לך מדברי משה ראיה שאלה לא דברו נכונה. הנה השם אמר לא תחמד בית רעך, ומשה אמר לא תחמד אשת רעך (דבר' ה, יח). ולפי דעתם שלא תחמד השני הכתוב בפרשה הזאת הוא בלב, והראשון גזלת הבית. והנה משה הפך הדבר, כי אמר עם ולא תתאוה בית רעך, ואמר עם לא תחמד שהוא הגזל אשת רעך. והנה נשחת טעמם, והאמת כי דבור אנכי הוא הראשון כאשר אפרשנו במקומו. ועתה אדבר על זכור ושמור. דע, כי הטעמים הם שמורים לא המלות. והנה יצחק אבינו אמר לעשו, בעבור תברכך נפשי בטרם אמות (ברא' כז, ד), ורבקה אמרה ליעקב, ששמעה שאמר ואברכך לפני ה' לפני מותי (שם שם, ז), כמו בטרם אמות. א"כ מה טעם להוסיף לפני ה'. התשובה, היא ידעה כי יצחק נביא לה'. והברכה שיברך בדרך נבואה היא, על כן אמרה ליעקב לפני ה', והנה היא כמו מפרשת טעם הברכה. וככה עשה משה, כי עשרת הדברים הכתובים בפרשה הזאת דברי השם בלי תוספת ומגרעת, והם לבדם הכתובים על לוחות הברית. לא כאשר אמר הגאון, כי זכור הוא בלוח האחד, ושמור בלוח השני, ועשרת הדברים הכתובים בפ' ואתחנן הם דברי משה. והראיה הגמורה ששם כתוב פעמים כאשר צוך ה' אלהיך. ודע, כי באחרית מוח הראש הוא הזכירה, והמקום מקום משמרת הצורות. והנה הזכירה כוללת השמירה. וטעם זכור שיזכור כל יום אי זה יום הוא מהשבוע, וכל זה בעבור שישמור היום השביעי שלא יעשה בו מלאכה. והנה טעם הזכירה היא השמירה. וכאשר אמר השם זכור, הבינו כל השומעים כי טעמו כמו שמור, כאילו בבת אחת נאמרו. 

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   * 

תהלים פרק קל פסוק ו 

=================== 

נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר: 

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   * 

רש"י

=============================== 

(ו) נפשי לה' משומרים לבקר - הריני מן המצפים לגאולה: 

שומרים לבקר - מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ, (מצאתי): 

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   * 

רד"ק

(ו) נפשי, הומה לה' בלילה להיות מאותם האנשים השומרים לבקר, כלומר שקמים באשמורת הבוקר להתפלל. ואמר שומרים לבקר פעם אחרת, כלומר, שמנהגם כן להיות שומרים ועֵרִים בכל בוקר להתפלל לאל. וזה המזמור מאמר כל חסיד בגלות. והחכם ראב"ע פירש: נפשי קותה לה' יותר מִשֶּׁמְקַוִּים שומרי החומות לבוקר, שׁעֵרִים בלילות וִיקַוּוּ לבוקר, מתי יהיה שיוכלו לִישֹׁן: 

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   * 

רמב"ן שמות פרק יג 

================= 

ואמר ולזכרון בין עיניך, שיונחו במקום הזכרון בין העינים שהוא ראשית המוח, והוא תחלת הזכרון ומעמד הצורות אחרי הפרדן מלפניו, והם מקיפים את כל הראש ברצועותיהם, והקשר שהוא על אחרית המוח המשמר הזכירה. 

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   * 

רמב"ן שמות פרק כ 

================ 

ואני תמה אם נאמר זכור ושמור מפי הגבורה, למה לא נכתב בלוחות הראשונות. ויתכן שהיה בלוחות הראשונות ובשניות כתוב זכור, ומשה פירש לישראל כי שמור נאמר עמו. וזו כוונתם באמת: 

ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר אות קפב) הזכירו עוד סוד גדול בזכור ושמור, ועל הכלל תהיה הזכירה ביום והשמירה בלילה, וזהו מאמר החכמים (ב"ק לב ב) שאומרים בערב שבת באי כלה באי כלה, באו ונצא לקראת שבת מלכה כלה, ויקראו לברכת היום קדושא רבא (פסחים קו א) שהוא הקדוש הגדול, ותבין זה. ואמת הוא ג"כ כי מדת זכור רמזו במצות עשה, והוא היוצא ממדת האהבה והוא למדת הרחמים, כי העושה מצות אדוניו אהוב לו ואדוניו מרחם עליו, ומדת שמור במצות לא תעשה, והוא למדת הדין ויוצא ממדת היראה, כי הנשמר מעשות דבר הרע בעיני אדוניו ירא אותו, ולכן מצות עשה גדולה ממצות לא תעשה 

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   * 

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   * 

במדבר פרק יז פסוק כה 

==================== 

וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל־מֹשֶׁה הָשֵׁב אֶת־מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי־מֶרִי וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ: 

רש"י 

למשמרת לאות - לזכרון שבחרתי באהרן הכהן ולא ילונו עוד על הכהונה: 

   *   *   *   *   *   *   * 

רמב"ן דברים פרק ה 

================= 

(יב) והתחיל לבאר להם שמור במקום זכור, על דרך הפשט. ועל דעת רבותינו (שבועות כ ב) בדבור אחד נאמרו, וביאר להם זה, כי הם כולם יודעים זכור והוא יודיעם כי שמור נאמר עמו. 

 *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   * 

בתאריך 5 באוגוסט 2015 בשעה 10:15, מאת אוריאל פרנק <uriel...@gmail.com>:

"שמור את יום השבת לקדשו"

ראב"ע [הארוך] שמות כ א: 
...באחרית מוח הראש הוא הזכירה, והמקום (הזה) מקום משמרת הצורות, והנה הזכירה כוללת השמירה... טעם הזכירה היא השמירה, וכאשר אמר ה' זכור, הבינו כל השומעים כי טעמו כמו שמור.

חזקוני: ... ד"א: שמור - לשון: ואביו שמר את הדבר, המתן.. מתי תבא שבת...
= רש"י בראשית לז יא

אך, רס"ג בראשית לז יא: שמר את הדבר, שמר בזכרונו את דבריו.

אפ"ר: בימינו, בכל עת ובכל שעה אנו מבצעים את פעולת השמירה במחשב, שאינה אלא זכירה.

אפשר לפרש, בדומה לראב"ע:

והנה השמירה כוללת הזכירה... וטעם השמירה היא הזכירה, וכאשר אמר ה' שמור, הבינו כל השומעים כי טעמו כמו זכור.

כיו"ב, אולי אפשר לכוון בברכת אהבה: וְתֵן בְּלִבֵּנוּ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל. לִשְׁמֹעַ. לִלְמד וּלְלַמֵּד. לִשְׁמור [=לזכור] וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּורָתֶךָ בְּאַהֲבָה.