5 "תורת הטעמים - הפירוש בתורה על פי טעמי המקרא"

[אוריאל פרנק‎]

שלום רב, 

א. מצו"ב למטה שתי תגובות נוספות; אחת מהן ממחבר הספר המדובר. 

ב. אני שמח מאוד ששיתף אותנו בעמודים הנוגעים ל"מים אדירים", וכפי שקיוויתי, המחבר אכן מזכיר את שיטת הפוסקים הנ"ל (בהערה כ"א, בתור שיטה שנותרה ב"צ"ע גדול"... כלשונו).

ג. ואולם, מה שכתב כאן במייל, בתור לימוד זכות והצדקה על "רב בישראל", "שברור שלא אמור להתמצא בנושא הטעמים הנושק לתחום הדקדוק" - אלו דברים שבלשון המעטה "צ"ע גדול"! 

ברור שלא?!

איך אפשר לומר ש"ברור" להפך ממאי דפשיטא לקדמונינו?!

למשל:

ריעב"ץ, שו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן קנב 

מכאן תוכחה ללומדי תורה עוזבי המקרא שא"ל ידיעה והכרה בדקדוק הלשון על בוריו, כי לא ידעו במה יכשלו, ואם בארזים נפלה שלהבת יה מה יעשו עזובי קיר חרשת יהגו אך נכאים המצפצפים ומהגים ועוסקים בתור' שלא לשמה שאין דורנו דומ' יפה ואינן עושים אלא לפנים, ע"כ לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, ואת פועל ד' לא יביטו בביטוי לה"ק תכונתו ומוצאו כי נורא הוא גדול ורם, מבלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו לקרבה אל מלאכת הקודש לעשות אותה ולצאת בה י"ח כראוי וד"ב הער' בקצרה.

ר' חיים יאיר בכרך, שו"ת חוות יאיר סימן קכד:

לימוד חכמת הדקדוק מיעוטו יפה ומוכרח לכל בר דעת לדעת הכללי'... ואיך לא יבוש מי ששנה ולמד ולימד עד שהגיע להוראה יורה ידין אם ישאלנו בסידור תפילה למה נשתנו נקודות ווין ונשבחך ונפארך במלאפום ונמליכך ונזכיר בשוא... וכן בשינוי שאר אותיות השימוש בנקודתיהן וכן בכללי דגש ורפי בג"ד כפ"ת. וכן בשוא"ין מ"ש בם, דאל"כ ה"ז בור בברכו בציבור על הס"ת או לפני התיבה ברכו בשוא נחה דצ"ל נעה כי באתה אחר תנועה גדולה. אמנם לידע כל סעיפים וסעיפי סעיפים והיוצאים מן הכללים אין לבלות הזמן בהם כי ידיעתם רב(י)ת המבוכה ומעט התועלת

ד. ועוד "צ"ע גדול" על הנימוק של הרב המחבר: "מאחר וההלכה מבוססת על הגמרא שהיא כולה בנויה על י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם. וכמעט לא על דרך הפשט"! 

הרי מכאן גופא ראיה! יש כאן סעיף במשנ"ב (ופוסקים נוספים) הבנוי על טעות בהבנת הטעמים! יש עוד פסקי הלכה רבים הנשענים על ידע דקדוקי, הן בהלכות קידושין וגיטין, הן בהלכות תפילה וברכות, הן בהלכות ק"ש, הן בהלכות קה"ת וקהמ"ג, הן בהלכות עירובין, הן בהלכות מקוואות, הן בהלכות נדרים, ועוד ועוד.

בדבר אחד אנו מסכימים: ש"יש גדולי תורה שאינם מבינים מאומה בטעמי המקרא, וכן דקדוק בכלל" (לשון תגובת ר' אליהוא מטה).

אך האם זוהי המציאות הרצויה?!

לענ"ד, בעוה"ר, על דא קבכינא! 

ודומני שלבכי זה היו מצטרפים רבים (רשימה חלקית, מתוך  "אִגֶּרֶת הַשָּׂפָה": נחמיה ורבי יהודה הנשיא, הרמב"ם, הרשב"ם ורש"י, אבן עזרא, רבינו תם והגר"א).

שבת שלום, 

אפ"ר

בתאריך 24 בנובמבר 2016 בשעה 15:52, מאת שנון <EL...@saad.org.il>:

כבר כתבנו בנושא הזה. [ראו גם בחץ שנון, מי שיש לו.]

יש גדולי תורה שאינם מבינים מאומה בטעמי המקרא, וכן דקדוק בכלל.

לא נמעט בערכם של חכמים, אבל לצערנו, גם לא נוכל לקבל כל מה שאומרים בענינים אלה.

אליהוא

הודעה שהועברה
מאת: tovim.ha2 <tovi...@gmail.com>
תאריך: 24 בנובמבר 2016 בשעה 20:35

שלום לכולם,

אין הנחתום מעיד על עיסתו, אז כך שלכאורה אינני יכול לומר על הספר מאומה... אבל האמת היא שלא המצאתי כלום, אלא התבססתי על כל קודמי, וגם הבאתי דוגמאות לכל כלל, כך שמי שרוצה - יכול להתווכח ישירות עם הפסוקים המובאים בספר.

...לגבי ההסכמות - אינני חושב שנותן ההסכמה צריך בהכרח להתמצא מאד בענינים הנידונים בספר, ההסכמה ניתנת לפעמים גם כדי להעיד על השקפת עולמו של המחבר.

מה שברור שרב בישראל לא אמור להתמצא בנושא הטעמים הנושק לתחום הדקדוק, מאחר וההלכה מבוססת על הגמרא שהיא כולה בנויה על י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם. וכמעט לא על דרך הפשט. כידוע. (ראו רשב"ם ריש וישב), ידועים גם דברי הגמרא (שבת סג.) א''ר כהנא כד הוינא בר תמני סרי שנין והוה גמירנא ליה לכוליה הש''ס ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, עיי"ש. ואכמ"ל.

לגבי הענין שהעלה פה ר' אוריאל פרנק, מצורף הקטע העוסק בטיפחא שבמים אדירים.