מתי הגמרא משתמשת בשאלה עם ל' ומתי בל ל'?
--
תלה. [הדרך] השביעית, בכל דבר הוי מסתכל לדעת מהו כוונת המאמר [ההוא] ומהו תכליתו וכוונת המביא אותו [המאמר] ולאיזה תכלית מביאו, אם לסיוע לחבירו או להקשות ממנו. כי כשהוא לסיוע אמר 'תניא נמי הכי', או 'תניא דמסייע לך', או 'אף אנן נמי תנינא', וכשהוא להקשות יאמר 'מיתיבי' או 'ורמינהו'. [או] אם כוונת האומרו הוא למעט או לרבות או לפרש. ועל זה אמרו רבותינו ז"ל בידיעת תכלית המאמר ההוא, 'מאי נפקא מינה', 'למאי הלכתא'. כלומר, מהו התועלת היוצא לנו מזה המאמר, כי בודאי לכל מאמר ומאמר ולכל סיפור וסיפור הבאים בתורתינו הקדושה ובתלמוד יש לו תכלית מה, ויצא לנו תועלת או לגוף או לנפש או לשניהם יחד [כל שכן בדינים אשר באו בהם, כי כל דבר שאינו לתכלית מה היא פועל בטל], (כמו שכתוב) [וכתיב] (דברים לב, מז) 'כי לא דבר רק הוא מכם'.
5. אמנם, יש מי שמבחין בין השאלות:למאי הלכתא פירושו בכל מקום דבעי לאיזה ענין נאמר זה, וכתב הרב הגדול מה"ר בצלאל ז"ל בכלליו [דאיכא] למאי הלכתא ופירושו מאי קמ"ל, מגיד משנה הל' מכירה [פכ"ד הט"ז].

מַאי נָפְקָא לֵיהּ מִינַּהּ
"מָה יוֹצֵאת לוֹ מִמֶּנָּהּ"! מָה בְּכָךְ! מָה אִכְפַּת לוֹ מִזֶּה! מָה זֶה מְשַׁנֶּה לוֹ!
"What comes out of it for him!" What difference does it make to him! What does he care about that! What does it matter to him!
This rhetorical question
indicates a difficulty: Why be concerned about something that really makes no
difference!
תָּא שְׁמַע... "הוֹי אָדוֹן יִסְפְּדוּ לָךְ",
וְאִי אֲמַרְתְּ מִשּׁוּם יְקָרָא דְּחַיֵּי הוּא, מַאי נָפְקָא לֵיהּ מִינֵּיהּ! סנהדרין מו, סע"ב ע"פ ירמיה לד:ה
"לְעִנְיַן מָה, יוֹצֵאת מִמֶּנָּהּ?" מַהִי הַהַשְׁלָכָה הַמַּעֲשִׂית הָעוֹלֶה מִכָּךְ (מִנּוֹשֵׂא זֶה, מִמַּחְלֹקֶת זוֹ אוֹ מִסָּפֵק זֶה)? בְּאֵיזֶה מִקְרֶה יֵשׁ הֶבְדֵּל הִלְכָתִי?
"With regard to what, does something come out of it?" What practical ramification emerges from this (matter/doubt/dispute/issue)? In what case is there a halakhic difference?
This real question is followed by an answer that explains the halakhic significance of the issue under discussion.
הֶסְפֵּידָא – יְקָרָא דְּחָיֵּי הָוֵי אוֹ יְקָרָא דִּשְׂכִיבִי הָוֵי?
לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ?
בבלי, פסחים, ד, ע"א 38 – 44 © כל הזכויות שמורות ל FJMS
|
וילנא |
ונציה (ר"פ - רפ”ג) |
מינכן 95 |
אנלאו 271 |
אוקספורד 366 |
ששון-לונצר |
וטיקן 109 ב |
וטיקן 134 |
Bologna, AS: Fr. ebr. 401–402 |
|
בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחברו בארבעה עשר חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק למאי נ"מ לישייליה דליתיה להאי דלשיוליה לאטרוחי להאי מאי |
בעי מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק למאי נפקא מינה לישיילי' דליתי' להאי דלשיולי לאטרוחי להאי מאי |
בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק מאי נפק' מינה דליתיה להאיך דלישייליה (לישייליה להאי) ולאטרוחיה להאי מאי |
בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק מאי נפקא מינה דליתיה למשכיר לשיוליה ואטרוחיה לשוכר למבדקיה מאי חזקתו בדוק ולא מטרחינן ליה או דלמא חזקתו אינו בדוק ומטרחינן ליה |
בעו מיניה מרב נחמן המשכי' בית לחברו בארבעה עשר חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק למאי נפק' מינה לישיוליה דליתיה להאי לשיוליה לאטרוחיה להאי מאי |
בעא מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחברו בארבעה עשר חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק מאי נפקא מינה דליתיה להאיך לשיולי ולאטרוחיה להאי מאי |
בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק למאי נפקא מיניה דליתיה להאי(..) לשיי(?ו?)לי ( ולאטרוחי להאי מאי |
בעא מיניה מרב נחמן [בר יצחק] המשכיר בית לחבירו בארבע' עשר חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק למאי נפק' מינ' דלא איתיה להאי לשיו' ולאטרוחי' מאי |
בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחברו בארבעה עשר ח..קתו בדוק א?ו? אין חזקתו בדוק למאי נפקא מינה דליתי להאי לשיולי ..?א?טרוחיה לא להאי מאי |