'הטוב כי לא כלו רחמיך' במלעיל או במלרע
אוריאל פרנק
Date: יום ה׳, 16 ביולי 2026 ב-0:05
Subject: כי לא כלו רחמיך
To: <emu...@017.net.il>
- מניין לכת"ר שניתן לדייק מהשמטה בפירוש הרוקח לסידור?
- הטעמת המילים הקדושות כהלכתן וכמשפטן
הופמן, אברהם יצחק
מקום הדפסה:
ירושלים תשמ"ו
בתאריך יום ה׳, 16 ביולי 2026 ב-7:56 מאת יעקב אפשטיין <emu...@netvision.net.il>:
בוקר טוב
איני מכיר את הספר. בל"נ אעיין בו.
באופן כללי מספרי ראשונים ניתן להסיק אף משתיקתם, מפני שהם כמלאכים ועומק הבנתם והיקפה בכלל לא מושג לנו. מספרי אחרונים קשה להסיק כיון שההיקף שלהם הרבה פחות. ולכן למה שהעירו במפורש ניתן להתייחס.
כל טוב יעקב
From: אוריאל פרנק <uriel...@gmail.com>
Sent: Thursday, July 16, 2026 10:50 AM
שלום.
האם תדייק כך גם מכך שהרמב"ם שלא כתב כן במשנה תורה, או מהשמטת מרן בשו"ע?
בתאריך יום ה׳, 16 ביולי 2026 ב-11:15 מאת יעקב אפשטיין <emu...@netvision.net.il>:
איני יודע, לא זכור לי ברמב"ם שעסק באופן המבטא – וכן בשו"ע.
From: אוריאל פרנק <uriel...@gmail.com>
Sent: Thursday, July 16, 2026 4:18 PM
בתאריך יום ה׳, 16 ביולי 2026 ב-17:41 מאת יעקב אפשטיין <emu...@netvision.net.il>:
כתוב בפירושי סידור התפילה לרוקח [סב] מודים - וכל החיים עמוד שנב
הטוב כי לא כלו רחמיך יזהר26 החזן וכל אדם שלא ימהר לקרות הטוב (ו)ברפה שאז היה תמוה כמו הטוב אתה, וכי טוב אתה, אלא יקרא הה"א בפת"ח והט' דגושא הטוב, כלומר אתה הטוב. כי לא כלו רחמיך המרחם27 כי לא תמו חסדיך מעולם קיוינו לך יש קורין הטוב כי לא כלו חסדיך המרחם כי לא תמו רחמיך מעולם קיוינו לך, כדי שיאמרו המרחם רחמיך, וטעות הוא בידם שהרי כתוב28 חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו. הטוב יקרא דגש, וכן28א מדגיש המ"ם תמו, אתה הטוב כי לא כלו רחמיך כי מעולם המה29, ולא תמו חסדיך ולא נכרתו מבני אדם מעולם, כמו מי הירדן תמו ונכרתו29א, על כן מעולם קיוינו לך.
הקפיד לקרוא דגוש או רפה ולגבי תמו ו-כלו לא העיר מאומה.
From: אוריאל פרנק <uriel...@gmail.com>
Sent: Thursday, July 16, 2026 6:47 PM
שלום רב לאוהבי תורתך,
1. יגעתי ומצאתי רק עוד הערה אחת שלו בפירוש הסידור על :
נפשנו חכתה לה' (תהלים לג, כ). יש לכל אדם שיקרא חי"ת בטוב, ולא יקרא כמו הכתה, כמו שאנו אומרים במס' מגילה (כד, ב) כשאתה מגיע אצל וחכיתי לה' (ישעיה ח, יז) אתה מחרף ומגדף . נפשנו חכתה חוכה אליו.
2. מה זה אומר?
האם יש לקרוא חי"ת בטוב רק ב"חכתה" (תהלים לג, כ) - ולא בשום מקור אחר?
האם יש להקפיד להדגיש רק בט' של "הטוב" ובמ"ם של "תמו"- ולא בשום מקור אחר?
3. יש כמה דיוקים אפשריים לדייק מכך שעדיין לא מצאנו בשום מקום שעסק בהטעמה.
4. כשמדובר בדיוק ממה שלא כתוב - האם אין הבדל בין ספר חתום כמו משנה תורה או שו"ע, לבין פירוש הסידור לרוקח שאין הנוסח שלו חתום וברור?
כפי שהעירו מומחים בתחום, במהדורת הרבנים הרשלר התערבו קטעים ארוכים שאינם שייכים כלל לרוקח, וכך יוחסו אליו דברים שלא יצאו מתחת קולמוסו, מה שגם גרם לסתירות מדומות ולקושיות מיותרות.
אם כן, אם נניח שבאופן כללי הוא הקפיד להטעים מלעיל ולמלרע [הלוואי והייתה לנו הוכחה לכך], ושהוא הקפיד בכך גם בתפילה -- למה שלא להניח שהרוקח הקפיד והעיר גם על ההטעמה של "כי לא כלו", ואולי הוא אפילו כתב על כך, אלא שלא הגיע לידינו תיעוד?
5. הרמב"ם וכן השו"ע עסקו באופן המבטא בדיני ברכת כהנים, ש"ץ, ק"ש וקה"ת.
ביקרא דאורייתא,
אפ"ר
שלום רב. תחקור בעצמך, זמני אינו בידי לברר את הכל. תודה על הערתך. יעקב
From: אוריאל פרנק <uriel...@gmail.com>
Sent: Friday, July 17, 2026 12:12 AM
שלום רב,
האם כבודו מאשר לי לשלוח את המו"מ הנ"ל לידידיי ומכותביי הלשוניים?
בוקר טוב!
מלבד הרשות לפרסם, בדברי הרוקח צריך לחקור אם הוא מתייחס לניקוד המשתנה לפי סמיכת המילים ובכלל לנושאי ביטוי מילים ודילוגו עלי אהבה. אין לי זמן לחקור בנושא. יעקב
שלוםלגבי שאלת מר, הנה דברים שכתבתי:בפירושו לפסוקי דזמרא מזהיר ראב"ה (תשנ"ב, עמ' סד–סה) את המתפלל להקפיד ולבטא בבירור את החי"ת בפסוק "נפשנו חִכְּתָה לה'" (תהלים לג, כ) לבל תישמע כה"א, שכן המרת העיצור הגרוני ח' בה' הופכת את הפועל "חכתה" (=צִפתה) ל"הכתה", ומעוותת את מילות התפילה לדברי תִפלוּת וכפירה. דרישה זו נשענת במפורש על המסופר בתלמוד הבבלי (מגילה כד, ע"ב) אודות ר' חייא שהתקשה לבטא נכונה את העיצור ח', ו"עקצו" אותו בלשון זו: "כְּשֶׁאַתָּה מַגִּיעַ אֵצֶל 'וְחִכִּיתִי לַה'' – לֹא נִמְצֵאתָ מְחָרֵף וּמְגַדֵּף?!".מציאות לשונית זו של קושי בביטוי הגרוניות הייתה משותפת הן לסביבתו הבבלית של ר' חייא (ראו: אפשטיין, תש"כ, עמ' 18; מורגנשטרן, תש"ע, עמ' 455) והן לסביבתו האשכנזית של ראב"ה (גומפרץ, תשי"ג, עמ' 18–21; ויינרייך, תשי"ט, עמ' 85–86, 99–101; אלדר, תשל"ט, א, עמ' 62–63; ריז'יק, תשס"ח, עמ' 119–121). לאור תקדים ומציאות אלו, מתריע ראב"ה: "יש לכל אדם שיקרא חי"ת בטוב, ולא יקרא כמו הִכְּתָה, כמו שאנו אומרים במסכת מגילה: כשאתה מגיע אצל וְחִכִּיתִי לַה' אתה מחרף ומגדף". עדות מובהקת לטשטוש הבידול בהגיית עיצורים אלה עולה מדברי ראב"ה עצמו (בפירושו לתחנון, ב, עמ' ת), שם הוא מעיד כי האותיות "ה' וח' שוין במקום בקול ובתואר".
מציאות פונטית זו העסיקה גם את רבו, ר' יהודה החסיד, אשר נדרש למתפללים המוגבלים בהגייתם מחמת הרגלי הדיבור המקומיים ומתקשים בחיתוך האותיות. ב"ספר חסידים" (ר' יהודה החסיד, תרנ"ב, עמ' 125, סימן תכ"ג) מציג רבו גישה סלחנית כלפי מי שמחליף ה"א בחי"ת ואומר "מחולל" במקום "מהולל". הוא משווה קושי זה לבני שבט אפרים המקראיים שאמרו "סבולת" במקום "שבולת", ופוסק כי מתפלל אשר "אינו יכול לומר בענין אחר" – כוונתו רצויה ו"מעלין עליו כאילו אומר יפה". בנוסח אחר של ספר חסידים (ר' יהודה החסיד, תשס"ז, עמ' פא, סימן י"ח) אף מופיעה דוגמה זו עצמה שהביא ראב"ה: "אם יפלא בעיניך על אותן המגמגמין בלשון וקורין לחי"ת ה"א ולשי"ן סמ"ך ולקו"ף טי"ת ולרי"ש דלי"ת, איך מתפללים? או איך קוראים בתורה ואומרים דבר שבקדושה? כשמגיעים ל"נפשנו חִכְּתָה" – לא נמצאו מחרפים ומגדפים?! אל תתמה על החפץ, כי בוראינו אשר הוא בוחן לבות אינו שואל כי אם לב האדם אשר יהיה תמים עמו, ואחרי שאינו יודע לדבר כענין, מעלה עליו כאלו אומר יפה. וכן אותם הקוראים פסוקי דזמרה בקול רם ונעים זמר ואינם יודעים הפסוקים ואומרים בטעות, תפלתם וזמירותם מתקבל כריח נחוח, וגם הקב"ה שמח עליו שמחה גדולה ואומר: כמה הוא מזמר לפנַי לפי דעתו".
על רקע דברים אלו, מעניין לבחון את אזהרותיו של ראב"ה בהשתלבותן עם גישתו של רבו. לכאורה מצטיירת גישה מחמירה של התלמיד מול גישה מכילה של הרב. אולם ייתכן שאין ביניהם מחלוקת: אזהרתו החריפה של ראב"ה מופנית כלפי מתפללים היכולים לתקן את קריאתם; לעומתו, ר' יהודה החסיד מכשיר את השיבוש רק בדיעבד עבור מתפלל שמוגבל טכנית ו"אינו יכול לומר בענין אחר".
שבת שלום וחודש טוב
אפר