| שלום וברכה, |
כאשר מדובר בשם עצם עם כינוי קניין (כינוי המביע שייכות) לנוכח (אתה), הכ"ף תמיד רפה (בלי דגש).
כאשר מדובר בפועל עם כינוי מושא (בא בדרך כלל במקום 'אותך'), הכ"ף בדרך כלל רפה, אבל עם פועלי עתיד הכ"ף יכולה גם להיות דגושה. כך במקרה של אוֹדֶךָּ. אבל בצורה להמליכך אין מדובר בפועל אלא בשם הפועל להמליך, ולכן אין לצפות שהכ"ף תהיה דגושה. אך כאמור גם אם יש פועל בעתיד, אין חובה שהכ"ף תהיה דגושה.
בברכה,
ברק דן |
| המזכירות המדעית |
| האקדמיה ללשון העברית |
| מספר הפנייה: 41730 |
| תוכן הפנייה: |
| מתי האות ך קמוצה מקבלת דגש? |
| לדוגמא: א-לי אתה ואודך - ך דגושה, לעומת הדר כבוד הודך - ך רפויה. מה הכלל בזה? מה שנראה לי בינתיים בהתבוננות חפוזה: האות ך בסוף מילה, לפעמים באה במקום 'שלך' (הודך - ההוד שלך) ולפעמים במקום לך/אותך (ואודך - ואודה לך, ארוממך - ארומם אותך). כאשר היא נמצאת במקום לך/אותך, ובסוף משפט - רק אז היא דגושה. לפי הסבר זה - יש אי-דיוק בפיוט 'שחר ונשף איחד להמליכך, שוכן עד ואין כערכך', שבמילה 'להמליכך' הי' צ''ל דגש לפי ההסבר הנ''ל. |