2 לא יִתְחַשָּׁב

[אוריאל פרנק‎]

• אשמח לדעת אם יש מי שפירש כפירוש המודרני לפני הגרמ"י לפקוביץ 

---------- Forwarded message ---------
מאת: מm ח. <mh74...@gmail.com>
‪Date: יום ב׳, 27 ביוני 2022 ב-22:16 

דרכי החיים

למרן הגרמ"י לפקוביץ זצוק"ל

[ויתכן שנתכוין לדרוש בלשון מליצה]

‫בתאריך יום ב׳, 27 ביוני 2022 ב-16:11 מאת אוריאל פרנק <‪frank...@gmail.com‬‏>:‬

במדבר פרשת בלק פרק כג פסוק ט:  כִּי־מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן־עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב: 

פירוש "יִתְחַשָּׁב" בלשון המקרא שונה מבעברית חדשה:

"ובגוים לא יתחשב" אינו זלזול בגוים, כי בלשון המקרא "לא יתחשב" = "לא נחשב", "לא נמנה עם־", ואינו קשור למובן המודרני של התחשבות בעברית החדשה שפירושו: מֵביא בחֶשבּון או מיַיחֵס חשיבוּת, שָׂם לִבּו.

וכך כתב מורי, ר' אריה פלהיימר, בחוברת המצוינת שלו "תרגילנו בתורתך", עמ' 27, סעיף 20: 

• אשמח לדעת מי הראשון שפירש כפירוש המודרני הנ"ל?

הודעה שהועברה
מאת: <zo...@emailcampaign.co.il>
תאריך: 2 ביולי 2015 בשעה 11:17

גיליון 1581: בלק  י"ז בתמוז תשע"ה 04/07/2015 גיליון מעוצב להורדה נקודת מבט > 'בדד' – קללה או ברכה? / הרב ישראל רוזן "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב" (כג,ט) "עם ישראל כשהוא לבדד ואינו מתערב עמהם, ישכון בכבוד. ו'בגויים', כאשר הוא רוצה להיות מעורב עמם, לא יתחשב, אינו נחשב בעיניהם כלל לאדם והוא כקוף בצורת אדם" (העמ"ד).     יחסי חוץ במורד אנו עדים בשבועות האחרונים, בחדשים האחרונים, בשנים האחרונות – להחרפה ביחסי החוץ שלנו עם מדינות העולם: דו"ח הועדה לזכויות האדם שהוגש לביה"ד הבינלאומי בהאג; התרבות הקריאות להחרמת ישראל בתחום המדיני, האקדמי והכלכלי; הותיקן מצהיר על ירושלים כבירת פלסטין ועוד מרעין בישין בזירת האומות. אם מדינת ישראל, ועם ישראל, חיים רק במישור הטבעי כדרכו של עולם – מצב זה איננו נעים ואפילו מדאיג. את נחמתנו נמצא במישור העל-טבעי, בחיקו של שר ההיסטוריה האלקי וב...פרשת השבוע. הפסוק הבולט ביותר בקללת-ברכת בלעם הוא "עם לבדד ישכון". פסוק זה איננו קביעת עובדה. הוא דברי נביאה בלעמית הנחזית כקללה אך תחתיה טמונה ברכה: "ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה" (דברים כג,ו) כמובן שאסור לסמוך על מיסטיקה ויש לפעול במישור הטבעי כדרכו של עולם. זו בדיוק נקודת המחלוקת שהיתה (ועדין?) בין היהדות הציונית לחרדית: גאולה בדרך הטבע או שמיימית; קיבוץ גלויות ע"י שליחי המדינה וארגונים ציוניים או המתנה סבילה לשופרו של משיח. כך גם ביחסי החוץ של מדינת ישראל, "בין ישראל לעמים"; יש להשקיע ולהשקיע בהסברה ובתעמולה(!), ובעיקר בהשבת מלחמה שערה כנגד ארגוני האו"ם החד-צדדיים וכנגד כזבים הרווחים בהיכלות אקדמיה ומשפט, וכבר עסקנו בנושא זה במדורנו לפני שבועיים. אעפי"כ, בקומת התודעה העליונה שומה עלינו להבין כי לקיומנו כעם חוקים אחרים, שלא כדרך הטבע. תודעה זו צריכה להיות גם נחלתם של מדינאים ישראלים, כשם שהאמונה הגאולתית-משיחית מלווה ומלבה את הציונות הדתית גם בחיי המעשה הארציים, בהתנחלות, בבטחון וכד'. איפה יעקב הרצוג? בצעירותי התחנכנו על מסה מפורסמת בשם "עם לבדד ישכון" שנישאה שנה לאחר מלחמת ששת הימים (1968) ע"י דיפלומט ישראלי יחודי, שגריר ישראל בקנדה, הלא הוא הרב ד"ר (למשפטים) יעקב הרצוג (בן הרב הראשי י"א הרצוג, אחי הנשיא חיים הרצוג, ודודו של בוז'י הרצוג). וכך נאם: "אומר פה ברשותכם קצת דברי אפיקורסות; פה הפרדוקס העצום; הציונות הקלסית לא תפשה שתי בעיות יסוד, היא לא הבינה לא את העם היהודי ולא את העם הערבי. אנשי המנהיגות הציונית גרסו שאנו נחזור במסלול רגיל של המאה ה-20. עשרות עמים התחילו אחרי מלחמת העולם הראשונה לקבל עצמאות כלשהי, וגם אנו נקבל כאן עצמאות. אנחנו ניהפך לעם נורמלי, ונהיה משוחררים מעומס הגלות ומקובלים ברחבי תבל. באו העובדות וטפחו על פני התיאוריה הזאת כפי שלא טפחו על שום תיאוריה, כמדומני. הציונות הפוליטית גרסה שהמושג של 'עם לבדד ישכון' הוא בעצם מושג אנורמלי. ובאמת המושג של 'עם לבדד ישכון' הוא המושג הטבעי של בית ישראל". יעקב הרצוג הנזכר התפרסם בזכות מסה נוספת שלו שנאמרה בויכוח הסטורי שבע שנים קודם (1961) מול טענותיו של הסטוריון בריטי בשם ארנולד טוינבי שהאשים את ישראל ב'פשעים נאציים' במלחמת השחרור כנגד ערביי ישראל. דו-קרב מילולי זה תפס בשעתו מקום חשוב בתקשורת העולמית, ובעיני רוחי אז – כעול-ימים בבני עקיבא – הצטיירו הדברים כהמשך לפולמוסים התיאולוגיים הנודעים בחצרות המלכים של הרמב"ן, ספר-הכוזרי ונוספים. אינני יודע האם הז'אנר הזה מתאים לדור האינטרנט והפייסבוק, אך העקרון נשאר בעינו; השבת מלחמה בזירת האויב תוך ידיעה שאנו נישאר 'לבדד'. בדידות זוהרת יש לשער כי הרב/המשפטן הרצוג הכיר את דברי הנצי"ב לפרשתנו שצוטטו בראש המדור, לפיו פשוטו של פסוק הוא שאם נרצה להיות ככל העמים – "לא יתחשב", לא ניקלט, ולעולם נישאר שונים. מסתמא ידע גם את דברי חז"ל שבכוחנו לקבוע האם התג 'בדד' יהיה ברכה או קללה, האם נשב בדד כאבלים או כעליונים; "אמר הקב"ה, אני אמרתי 'וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש'. עכשיו (=שחטאו) יהיה בדד מושבם, 'איכה ישבה בדד'. (סנהדרין קד,א). וזאת הברכה: בדידות כלפי חוץ צריכה ויכולה לחזק את הלכידות הפנימית. (נכתב במוצ"ש חקת)

--
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'לשון על קצה הלשון' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל lashon-al-kze-hal...@googlegroups.com.
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/lashon-al-kze-halashon/CAOYkKwGEOEe%3DycPJBU5ZeV%2BMJMrRT1wfm%2Bxcty6_jV0vgdMYng%40mail.gmail.com.

[אוריאל פרנק‎]

---------- Forwarded message ---------
מאת: שלמה ש. <shins...@gmail.com>
‪Date: יום ג׳, 28 ביוני 2022 ב-11:38 

ההבדל בין העברית ללשון המקרא הוא גם יותר מכך, לענ"ד. ויש כמדומני גם הבדל בתוך התנ"ך, סוג של התפתחות.

בתורה אין שום טעם להניח ש'לחשוב' זה להפעיל את המוח (או הלב..), לחשוב זה 'להחשיב מספרית' 'לחשבן', והיינו למנות את פלוני כחלק מקבוצה פלמונית, או בכלל להחשיב תפוח כפרי עץ. אבל אין שום דוגמא למחשבה שלא קשורה לחשבון או לחישוב א' בתור חלק מב'.

וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה - נׇכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ - וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה -  וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה (כלומר ה'מקרה' שקרה לי - אתם חישבתם את זה לרעה ואלוקים חישב את זה כטובה). דָּם יֵחָשֵׁב - עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב - וְחִשַּׁב לוֹ כְּפִי שָׁנָיו, וכו'.

במעשה המשכן יש מעשה רוקם מעשה חרש, ויש מעשה חושב - החלק של שזירת חוטים, חישוב כמויות אולי או משהו כזה זה מעשה חושב, וגם 'לחשוב מחשבות' בכלל זה, לתכנן ולחשב איך להכין את המארג המסוים.

קשה להוכיח דבר כזה, אבל תעברו על כל החומשים ולא תמצאו שום דוגמא החורגת לגמרי מענייני 'חישוב', ואז תיישמו את זה גם ב'כל יצר מחשבות לבו רק רע'.

בנ"ך ניתן כבר למצוא פסוקים רבים המדברים על חשיבה כ'תכנון', חישוב העתיד, אך לא כ'הרהור מודע' או כיו"ב, בעצם ה'חישוב' הורחב לחישוב של העתיד, גם כשאינו קשור לחשבון ולמניה.

וְשָׁאוּל חָשַׁב לְהַפִּיל אֶת דָּוִד בְּיַד פְּלִשְׁתִּים - וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח - ועוד כהנה. ועדיין הרוב הוא במובן של 'להחשיב'.

אך המושג 'חשיבות' אינו קיים כלל במקרא, הכי קרוב שיש זה הסוג הראשון הנ"ל, לדוגמא - חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא, כלומר איזו תכונה יש בו שבגללה ניקח אותו בחשבון, או משהו כזה..

אז לענייננו, יש צדק מסויים בפרשנות שהובאה למעלה - הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב, הוא לא נמנה בין הגויים, אבל זו תכונה שקשורה במהות של עמנו, וכנראה זה מתחיל איכשהו במה שאנו לא מחשיבים את עצמנו יחד איתם במניין אחד. וכל זה סוג של אי התחשבות בהם. כי אנו לא מחשיבים אותם. כי הרי לא בכדי נולד המושג 'חשיבות' כסעיף של המילה 'היחשבות'.

אשמח לדעתכם

שלמה שיינברגר

‫בתאריך יום ג׳, 28 ביוני 2022 ב-3:36 מאת אוריאל פרנק <‪frank...@gmail.com‬‏>:‬

‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'רוחב לשון' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל rohav-lashon...@googlegroups.com.
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/rohav-lashon/CAOYkKwH9OQCrvDBJgcO6MJ45gWUdu0yqBVQ6dL39mfNtadZcEg%40mail.gmail.com.