נאסף אל אבותיו, שכב עם אבותיו, נאסף אל עמיו

[אוריאל פרנק‎]

רבי אליהו, 

היא הנותנת! 

עם מי רש"י רואה צורך להתווכח?

האם זוהי פרשנות "פנים" (אחד משבעים פנים), או פרשנות "חיצונית", אולי קראית? נוצרית?

לגבי רד"ק וראב"ע, אינני רואה היכן הם  "פירשו להדיא שנאסף רוחנית". 

יתכן שהם פירשו "בפועל", באופן מוחשי, ולא רק "כביטוי רוחני"!

כט"ס,

אפ"ר

בתאריך 20 ביולי 2015 בשעה 21:05, מאת Eliyahu Levin <eliy...@gmail.com>:

את רש"י בפרשת ויחי אתם מכירים

וי"ו זו מחובר למעלה לתחילת המקרא (פסוק כט) שים נא ידך תחת ירכי והשבע לי, ואני סופי לשכב עם אבותי, ואתה תשאני ממצרים. ואין לומר ושכבתי עם אבותי, השכיבני עם אבותי במערה, שהרי כתיב אחריו ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם. ועוד, מצינו בכמה מקומות לשון שכיבה עם אבותיו היא הגויעה, ולא הקבורה, כמו (מ"א ב י) וישכב דוד עם אבותיו, ואחר כך ויקבר בעיר דוד:

בתאריך 20 ביולי 2015 בשעה 19:03, מאת דוד כוכב <da...@darga.org.il>:

בקטע שהבאת הסבירו שנאסף אל עמיו פירושו להקבר בחלקת הקבר הציבורית. ושהביטוי הושאל לאברהם אף שנקבר בארץ אחרת.

הצורם בביאור זה - הכיצד משתמשים בביטוי שמשמעות מילותיו ברורה, היפך מכוונתו.

המפרשים פירשו להדיא שנאסף רוחנית: "כאילו יתחבר אליהם". "ואסף אליהם" - בפועל ולא רק כביטוי.

בתאריך 20 ביולי 2015 בשעה 17:27, מאת Yaqov Loyfer <pesa...@gmail.com>:

בארכיאולוגיה אינני בקיא, ולכן אינני יודע אם באמת היה דבר כזה, או שזו פרשנות לממצאים.

על כל פנים לא נראה לי שעל דעת ראב"ע ורד"ק עלה דבר כזה. הם פירשו לשון אסיפה - הכנסה וקיבוץ, כמו 'ולא יאסף הביתה'.

בתאריך 20 ביולי 2015 בשעה 13:47, מאת Uriel Frank <maane...@gmail.com>:

האם יתכן שרד"ק וראב"ע התכוונו לפירוש המובא בויקיפדיה?

בתאריך 20 ביולי 2015 בשעה 13:45, מאת Uriel Frank <maane...@gmail.com>:

• https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A9%D7%A4%D7%94_%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA
  

• המוות בשפה העברית

• נאסף אל אבותיו, שכב עם אבותיו, נאסף אל עמיו: ביטויים המופיעים פעמים רבות בתנ"ך (למשל: ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ח'; ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק ל"ג; ספר שופטים, פרק ב', פסוק י'; ספר מלכים א',פרק י"א, פסוק כ"א ומקומות נוספים). מקור הביטוי הוא במנהגי הקבורה בתקופת בית ראשון. למשפחות ממעמד גבוה הייתה מערת קבורה. את המת היו מכניסים לתוך המערה ומחכים עד שכל הבשר יעלם. כאשר היו צריכים לקבור במערת הקבורה מת נוסף, היו אוספים את עצמות המת הקודם למאספה יחד עם עצמות בני משפחתו הקודמים וחוזר חלילה. ומכאן הביטוי נאסף אל אבותיו. מערות קבורה שבהן היה נוהג זה בשימוש ניתן לראות עד היום באזור כתף הינום בירושלים.

בתאריך 20 ביולי 2015 בשעה 11:36, מאת דוד כוכב <da...@darga.org.il>:

אבן עזרא בראשית פרשת חיי שרה פרק כה פסוק ח
והטעם על לכתו בדרך אבותיו כאילו יתחבר אליהם, וכן ואתה תבוא אל אבותיך בשלום (ברא' טו, טו):

רד"ק בראשית פרשת חיי שרה פרק כה פסוק ח
ויאסף אל עמיו - אל בני משפחתו שמתו ואסף אליהם

רבינו בחיי בראשית פרשת חיי שרה פרק כה פסוק ח
ויאסף אל עמיו. מפני שהמיתה היא פירוד ההרכבה, ובהפרדה כבוד הנפש נאסף אל
עמיו, ע"כ אמר "ויאסף" והוא חוזר אל הכבוד, כי הנפש נקראת כבוד לפי שהיא
חצובה מכסא הכבוד. ושרשה שהיא עתידה לשוב שם הוא כסא הכבוד, וזהו: (תהלים
ל, יג) "למען יזמרך כבוד ולא ידום", וזהו: (ישעיה נח, ח) "כבוד ה'
יאספך", כי כבוד השם נאסף שם. והזכיר לשון "עמיו" כלשון האמור בנפש:
(שמות לא, יד) "מקרב עמיה". כי שאר הנפשות שלא חטאו המה עמה ומשפחתה, וכן בכאן.

ספורנו בראשית פרשת חיי שרה פרק כה פסוק ח
ויאסף אל עמיו. נאסף אל צרור החיים לחיי העולם עם צדיקי הדורות

רש"ר הירש בראשית פרשת חיי שרה פרק כה פסוק ח
ויאסף אל עמיו. ביטוי זה מוכיח על רעיון, שהיה כה שגור בפי עמנו, עד כי
בגאוה נוכל להצביע על עממיותו מול האומרים ביהירות, ש"אין בתנ"ך זכר
להישארות הנפש". ודאי אין המקרא מלמד אמונה זו, שכן אין צורך ללמד אותה.
העם האומר על המת, שהוא "נאסף אל עמיו"; בו כל יחיד אומר על עצמו: "אני
נאסף אל עמי" (בראשית מט, כט); עם זה כה רגיל אצל רעיון הישארות הנפש

בהדגשת אל עמי/עמיו יש משמעות שבמקור כל העם מאוחד. בדומה לדברי חז"ל
במדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא סימן יב
"עד שאדם הראשון מוטל גולם הראה לו הקב"ה כל צדיק וצדיק שעומד מזרעו יש
שתלוי בראשו ויש תלוי בשערות ויש בצוארו ויש בשתי עיניו ויש בחוטמו ויש
בפיו ויש באזניו ויש בזרועו".

בתאריך 19 ביולי 2015 בשעה 13:57, מאת Uriel Frank maane...@gmail.com:
> התוכל לבאר מקורותיך לתירגום נאסף אל עמיו
>