שינוי הטעמה בהתהפכות הזמנים

[uriel]

שינוי הטעמה בהתהפכות הזמנים

הייתי שמח לדעת אם נושא זה מרוכז ומסודר כבר דבר דבור על אופניו בספר או במאמר כלשהו:

באלו מקרים משתנה ההטעמה עקב התהפכות הזמנים (כשנוספת ו' ההיפוך)?

להלן סידור של כמה דוגמות, כשהצורות המשנות את טעמן^[1] - מודגשות, ואילו הצורות שהטעמתן קבועה צבועות בכחול.

טבלה זו רחוקה מאוד מלהיות מושלמת. אשמח לקבל תיקונים והוספות.

 

צורות עבר

שונות	ל"י	ע"ו	השלמים	גזרה:	גוף
			פעלתי[2]	מדבר/ת
			פעלנו - תמיד מלעיל[3]	מדברים/ות
שָׂבַֽעְתָּ - תמיד מלעיל [4]	וְאָפִיתָ ויקרא כד ה וּבָנִֽיתָ  וְהָיִֽיתָ  וְעָשִֽׂיתָ - תמיד מלעיל		פעלתָ[5]	נוכח
			פעלתְ[6]	נוכחת
			פעלתם/ן - תמיד מלרע, ולא כדיבור הישראלי![7]	נוכחים/ות
	פעל[8]			נסתר
		פעלה[9]		נסתרת
		פעלו[10]	פעלו - תמיד מלרע	נסתרים/ות

 

 

צורות עתיד

השלמים	גזרה:	גוף
	מדבר/ת
	מדברים/ות
	נוכח
	נוכחת
	נוכחים/ות
	נסתר
	נסתרת
תפעלנה[11]	נסתרים/ות

 

 

---

^[1] ע"פ: שמואל א' כא יד; תהלים לד א.

^[2]  לדוגמה:

מהופך לעתיד	עבר
וכן: בראשית כד מג וְהָיָה הָעַלְמָה... וְאָמַרְתִּֽי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא אך: דברים לב מ:  כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי  וְאָמַֽרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם - למה?	בראשית לא לא  כִּי יָרֵֽאתִי כִּי אָמַֽרְתִּי פֶּן תִּגְזֹל אֶת בְּנוֹתֶיךָ ו' החיבור: קהלת ב טו  וְאָמַֽרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי...
במדבר יא יז וְיָרַדְתִּֽי וְדִבַּרְתִּֽי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּֽי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּֽי עֲלֵיהֶם	שם: ...וְדִבַּֽרְתִּי בְלִבִּי שֶׁגַּם זֶה הָבֶל.
מתוך ק"ש: "וְנָתַתִּֽי מְטַר אַרְצְכֶם... וְנָתַתִּֽי  עֵשֶׂב"	בראשית כג יא הַשָּׂדֶה נָתַֽתִּי לָךְ
שופטים ו לז וְיָדַעְתִּֽי  כִּי תוֹשִׁיעַ בְּיָדִי	לֹא  יָדַֽעְתִּי בראשית ד ט ו' החיבור: קהלת ב יד: וְיָדַֽעְתִּי גַם אָנִי דברי הימים א כט יז וְיָדַֽעְתִּי אֱלֹהַי כִּי אַתָּה בֹּחֵן לֵבָב וּמֵישָׁרִים תִּרְצֶה

 

באותו פסוק: ירמיהו יח ח: וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּֽרְתִּי (עבר) עָלָיו וְנִחַמְתִּֽי (עתיד) עַל הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַֽׁבְתִּי (עבר) לַעֲשׂוֹת לוֹ.

^[3] לדוגמה:

מהופך לעתיד	עבר
בראשית לז כ לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ... וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ.	מלכים ב ז ד  אִם אָמַרְנוּ  נָבוֹא הָעִיר וְהָרָעָב בָּעִיר
בראשית לד טז וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ לָכֶם וְאֶת בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח לָנוּ  וְיָשַׁבְנוּ  אִתְּכֶם וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד.	...וְאִם יָשַׁבְנוּ פֹה

 

^[4] לדוגמה:

מהופך לעתיד	עבר
בק"ש: "וְשָׂבָֽעְתָּ" (בעבר דננו מדוע).	שָׂבַֽעְתָּ קָלוֹן חבקוק ב טז

 

^[5]  "וְאָֽסַפְתָּ דְגָנֶךָ... וְאָֽכַלְתָּ", "וְדִבַּרְתָּ בָּם", אך כשנוספת לפועל סיומת ("כינוי מושא חבור") - תמיד מלרע בהקשר, אך בצורת הפסק - מלעיל:

הקשר	הפסק
בק"ש: "וְשִׁנַּנְתָּֽם לְבָנֶיךָ"	ירמיהו ה יד הִנְנִי נֹתֵן דְּבָרַי בְּפִיךָ לְאֵשׁ וְהָעָם הַזֶּה עֵצִים  וַאֲכָלָֽתַם. הושע ב יד וְשַׂמְתִּים לְיַעַר וַאֲכָלָֽתַם  חַיַּת הַשָּׂדֶה

 

יש לשים לב לפעלים דומים הסמוכים זה לזה בערבית: "אַהֲבַת עוֹלָם, בֵּית יִשְׁרָאֵל עַמְּךָ, אָהָֽבְתָּ" - בעבר, ובק"ש במהופך לעתיד: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה'" (אמנם, אינו מוטעם רק מלרע, כי ישנה הטעמה משנית באות א'; בוודאי שאין להטעים אות ה').

^[6] אין הבדל בהטעמה בין: "אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו" (רות ב יב) לבין "וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו" (שם ג ד). כיו"ב, אי אפשר להסתייע בהטעמה ע"מ להבין מהו זמן כל הפעלים שם (ג ג-ד), אלא רק בהקשר: "וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ <שמלתך>  שִׂמְלֹתַיִךְ עָלַיִךְ <וירדתי>  וְיָרַדְתְּ  הַגֹּרֶן ...וְיָדַעַתְּ אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכַּב שָׁם וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו <ושכבתי>  וְשָׁכָבְתְּ..."

^[7] כגון: "וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם... וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם".

^[8] אין הבדל בהטעמה בין: "וְהָיָה בִכְזִיב" (בראשית לח ה) שתרגם אונקלוס: "והוה", לבין "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" שתרגומו: "ויהי".

ברם, לעומת ההטעמה הרגילה בק"ש: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (דברים ו ו) "וְהָיוּ לְטֹטָפֹת (שם פסוק ח), מצאנו לפעמים שהטעם נסוג אחור, כמודגם בטבלה זו:

נסוג אחור	הטעמה רגילה
ויקרא כא ו: "הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ  קֹדֶשׁ" במדבר ג יב; מה; ח יד: "וְהָיוּ  לִי הַלְוִיִּם"	שמות ל כט: "וְהָיוּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים"
שם פסוק ה: "וְלַחֹשֶׁךְ  קָרָא  לָיְלָה".	בראשית א י: "וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם  קָרָא  יַמִּים"
דברים יז יח: "וְכָתַב  לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה" שם כד א;ג: "וְכָתַב  לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת"	במדבר ה כג: "וְכָתַב אֶת הָאָלֹת"
במדבר כג כג יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל	דברים לב כז וְלֹא ה' פָּעַל כָּל זֹאת:

 

^[9] עמוס א יא  וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח.

תהלים קיט קסז   שָׁמְרָה נַפְשִׁי עֵדֹתֶיךָ וָאֹהֲבֵם מְאֹד.

 

 רש"י בראשית טו יז:

וזה חילוק בכל תיבה לשון נקבה שיסודה שתי אותיות, כמו בא, קם, שב, כשהטעם למעלה,  לשון עבר הוא, כגון זה, וכגון  (להלן כט ט)    ורחל   באה ,  (שם לז ז)   קמה אלומתי,  (רות א טו)   הנה שבה יבמתך, וכשהטעם  למטה הוא לשון הווה, דבר שנעשה עכשיו והולך, כמו  (להלן כט ו) בָּאָה עִם הַצֹּאן,  (אסתר ב יד) בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה.

רש"י בראשית כט ו

באה עם הצאן -  הטעם באל"ף, ותרגומו אתיא. (פסוק ט)   ורחל   באה , הטעם למעלה בבי"ת ותרגומו אתת. הראשון  לשון עושה, והשני לשון עשתה: 

רש"י רות א טו

הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ  -  זה טעמו למעלה תחת השי"ן לפי שהוא לשון עבר (אסתר ב) ובבקר היא שבה טעמו למטה בבי"ת  לפי שהוא לשון הווה וכן כל כיוצא בהם:

^[10] בנושא זה ישנה מבוכה רבה.

שמות ח ז  וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים

במדבר יא ח שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת

^[11] רש"י שמות א יז:

ותחיין את הילדים -  מספקות להם מים ומזון. תרגום הראשון וקיימא והשני וקיימתין, לפי שלשון עברית לנקבות רבות, תיבה זו וכיוצא בה, משמשת לשון פעלו ולשון פעלתן, כגון  (שמות ב יט; אצלנו: וַתֹּאמַרְןָ)   ותאמרנה אִישׁ מִצְרִי, לשון עבר, כמו ויאמרו  לזכרים, וַתְּדַבֵּרְנָה בְּפִיכֶם (ירמיהו מד כה)   לשון דברתן, כמו ותדברו לזכרים. וכן  (יחזקאל יג יט) וַתְּחַלֶּלְנָה אוֹתִי אֶל עַמִּי, לשון  עבר חללתן, כמו ותחללו לזכרים: