Fw: תגובות 3 דיוקי תפילה - המלך היושב על כסא רם ונשא
Uriel Frank
בעניין הדוגמה של שפרה מתהלים, יש להעיר שלא מדובר שם בפסוק אחד, אלא בשניים:
הראשון – מי כה' אלהינו המגביהי לשבת
השני – המשפילי לראות בשמים ובארץ
כלומר החלוקה שמצוטטת מפי הרב בן-נון
המגביהי לשבת המשפילי לראות
בשמים ובארץ
שוברת את הפסוק הראשון, ומספחת את חציו השני לפסוק שאחריו.
בדוגמה שלנו מישעיהו ו מדובר בפסוק אחד ואין שבירת פסוקים וחיבורם מחדש.
אעפ"כ, נראים דברי הרב בן-נון בעיניי כרעיון מבריק. מעניין האם זהו חידוש מקורי שלו. גם מסקרן אותי מאוד לדעת האם יש באמתחתו דוגמאות נוספות כאלה.
אליעזר כמוֹן
From:
rohav-...@googlegroups.com [mailto:rohav-...@googlegroups.com] On
Behalf Of Uriel Frank
Sent: Thursday, February 16, 2012 11:15
PM
To: Undisclosed-Recipient:;
Subject: [רוחב לשון] Fw: תגובות 2 דיוקי תפילה - המלך היושב על כסא רם
ונשא
From: שפרה בירנבוים Sent: Thursday, February 16, 2012 7:17 PM
Subject: Re: [לשון על קצה הלשון] Fw: [ דיוקי תפילה ] דיוקי תפילה - המלך היושב על כסא רם ונשא
לפי הרב יואל בן נון, רם ונישא הם פעלים ולא שמות תואר כפי שאנו מפרשים כיום. ואם כך, בוודאי הם מתייחסים לה' ולא לכיסא. ה' מתרומם, וזה סימן לסילוק שכינה.
ישנם עוד פסוקים שמחצית ראשונה של צלע שנייה מתייחסת למחצית ראשונה של צלע ראשונה, ומחצית שנייה של צלע שנייה למחצית שנייה של צלע ראשונה
דוגמה:
המגביהי לשבת המשפילי לראות
בשמים ובארץ
ולענייננו:
ראיתי את ה' יושב על כיסא
רם ונישא ושוליו (של הכיסא) מלאים את ההיכל
וכן יש להסביר מהם השוליים, שהם לא שוליים של היום אלא תחתית.
הכל מתורתו של ר' יואל בן נון.
----- Original Message -----
From: Prof. Simcha Kogut
Sent: Thursday, February 16, 2012 1:36 PM
Subject: Re: [לשון על קצה הלשון] Fw: [ דיוקי תפילה ] דיוקי תפילה - המלך היושב על כסא רם ונשא
רוב הדברים שהופצו כאן בעניין "המלך היושב על כסא רם ונשא" מצויים במאמרי המצויין להלן, ולתועלת הרבים העתקתי ממנו כאן את הקטע הרלבנטי:
מתוך:
שמחה קוגוט
"פיסוק טעמים המשתבש בקריאה המנוגנת הרווחת:
דיסהרמוניה בין הכוונה לבין הביצוע והשלכות פרשניות"
ישראל: מחקרים בלשון לזכרו של ישראל ייבין (בעריכת יוסף עופר ורפאל זֵר), ירושלים תשע"א, עמ' 205 – 233. שם דוגמה 4.
יש' ו, א בִּשְׁנַת־מוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ עֻזִּיָּ֔הוּ וָאֶרְאֶ֧ה אֶת־ה֛' יֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסֵּ֖א רָ֣ם וְנִשָּׂ֑א וְשׁוּלָ֖יו מְלֵאִ֥ים אֶת־הַהֵיכָֽל
בעלי הטעמים בפיסוקם נתנו ביטוי לתפיסה שהתארים "רם ונישא" מוסבים לה' ולא לכיסא, כך: "{[(וָאֶרְאֶ֧ה אֶת־ה֛') (יֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסֵּ֖א)] [רָ֣ם וְנִשָּׂ֑א]}".[1][1] אולם בקריאה המוטעמת הרווחת נשמעת דווקא החלוקה שבעלי הטעמים ביקשו להרחיק את הקורא ממנה, היינו: '{[וָאֶרְאֶ֧ה אֶת־ה֛'] [(יֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסֵּ֖א) (רָ֣ם וְנִשָּׂ֑א)]}'. לפי קריאה זו, התארים "רם ונישא" מיוחסים לכיסא.
דומה אני, שההפסקות הנשמעות בקריאה הרווחת של פסוק זה השפיעו על המלודיות שהוצמדו למילות הפסוק המצוטטות בתפילת שחרית בשבתות ובימים טובים: "האל בתעצומות עוזך, הגדול בכבוד שמך, הגיבור לנצח והנורא בנוראותיך,
המלך היושב על כיסא רם ונישא". הוספת היידוע לתיבה "יושב" בתפילה מעמידה את הצירוף "היושב על כיסא" כפסוקית זיקה לזוקק "המלך", אך עדיין יכול הצירוף "רם ונישא" לחזור אל "המלך", כבפיסוק הטעמים. לא כך נשמעים הדברים במנגינה המקובלת בתפילה האשכנזית, המְפַסקת: "[המלך היושב] [(על כסא) (רם ונישא)]".
הצמדת "רם ונישא" ל"כיסא" בולטת במיוחד במנגינה האשכנזית המקובלת לטקסט זה בתפילת הימים הנוראים, העובר שינוי תחבירי – השמטת היידוע מן התיבה "היושב" והחזרתה לנוסחהּ בפסוק, "יושב". בנוסח זה "המלך" = נושא ואין לידו פסוקית זיקה, אלא "יושב" = נשוא ו"על כיסא" = מושא. את "רם ונישא" מצמידה המנגינה באופן ברור אל "על כיסא".[2][2] והיא מְפַסקת אפוא את המשפט הנידון כך: '{המלך} {[יושב] [(על כיסא) (רם ונישא)]}'.
פרופ'
שמחה
קוגוט
Prof. Simcha
Kogut
החוגים
למקרא וללשון העברית Departments of Bible and
Hebrew Language
האוניברסיטה העברית בירושלים The Hebrew University
of Jerusalem
טלפון:
025883519
:phone
דוא"ל: email: sko...@mscc.huji.ac.il
----- Original Message -----
From: Uriel Frank
Sent: Thursday, February 16, 2012 12:59 AM
Subject: [לשון על קצה הלשון] Fw: [ דיוקי תפילה ] דיוקי תפילה - המלך היושב על כסא רם ונשא
----- Original Message -----
From: צבי שביט
To: קבוצת דיוקי תפילה ; קבוצת תריג ; קבוצת שילה
Sent: Wednesday, February 15, 2012 11:04 PM
Subject: [ דיוקי תפילה ] דיוקי תפילה - המלך היושב על כסא רם ונשא
בס"ד כ"ב בשבט תשע"ב
המלך היושב על כסא רם ונשא
בסוף פסוקי דזמרא בשבת אנו אומרים את הפיוט "נשמת כל חי". בסוף הפיוט מובא המשפט "המלך היושב על כִּסא רם ונִשא". נשאלת השאלה למה מתייחס התיאור "רם ונִשא" – האם הוא נאמר על המלך (כלומר ה') או על הכיסא? לשאלה זו יש כמובן השלכה לגבי החלוקה הנכונה של המשפט.
המקור למשפט הנ"ל הוא מנבואת ההקדשה של ישעיהו: "בשנת מות המלך עוזיהו, ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא..." (ישעיהו ו', א'). רוב המפרשים מבארים שהתיאור "רם ונשא" בפסוק זה מתייחס לכיסא. המלבי"ם לעומת זאת מפרש שהוא מתייחס לה'. גם מתרגום יונתן משתמע שהתיאור מתייחס לה'. האברבנאל מביא את שתי האפשרויות. הערה מעניינת כותב עמוס חכם בביאור "דעת מקרא": "לפי הפירוש, 'רם ונשא' הם תארים לכיסא. ואולם, לפי הטעמים יש הפסק גדול בין תיבת 'כסא' ובין תיבות 'רם ונשא'. ושיעור הכתוב לפי הטעמים: 'ואראה את ה' רם ונשא יושב על כסא'. וכוונת הטעמים ללמדנו שהתארים 'רם ונשא' אינם ראויים אלא לה' לבדו, ולא לעצמים אחרים, אף אם הם מקומם של השכינה." כלומר לשיטתו אמנם הנביא מייחס את התיאור 'רם ונשא' לכיסא, אבל הוא גם בא ללמדנו שבעצם ה' הוא הרם והנישא.
אולם הצירוף "רם ונשא" מופיע פעם נוספת בספר ישעיהו: "כי כה אמר רם ונשא, שוכן עד וקדוש שמו, מרום וקדוש אשכון..." (ישעיהו נ"ז, ט"ו). כאן ברור שהצירוף "רם ונשא" נאמר על ה'. אין ספק שהפייטן של "נשמת כל חי" התכוון לרמוז לפסוק זה, שכן המשך הפיוט – "שוכן עד, מרום וקדוש שמו" – דומה מאוד להמשך הפסוק – "שוכן עד וקדוש שמו, מרום וקדוש אשכון".
לאור זאת נראה שהתיאור "רם ונשא" שבפיוט מתייחס לה', ואם כך חלוקת המשפט צריכה להיות: "המלך היושב על כסא, רם ונשא", וכך גם מופיע בסידור "רינת ישראל". אמנם, כאמור לעיל, אין זה ודאי ומחייב. אגב, המנגינה המקובלת בקהילות אשכנז בימים נוראים אינה מתאימה לחלוקה זו.
וכעת הערה חשובה לגבי המשך הפיוט. כפי שצוין לעיל, המשפט "שוכן עד מרום וקדוש שמו" מבוסס על הפסוק מישעיה "כי כה אמר רם ונשא, שוכן עד וקדוש שמו, מרום וקדוש אשכון". אם כך נראה שמדויק יותר לפסק את המשפט כך: "שוכן עד, מרום וקדוש שמו". כלומר ה' הוא "שוכן עד" (=שוכן נצח), ושמו הוא "מרום וקדוש". ואכן כך מופיע ברוב הסידורים. (המנגינה המקובלת בקהילות אשכנז ביו"ט הולמת את הפיסוק הזה.) אפשרות נוספת לחלוקת המשפט: "שוכן עד, מרום, וקדוש שמו". כלומר ה' הוא "שוכן עד", והוא שוכן במרום (כפי שכתוב בפסוק שהוזכר: "מרום וקדוש אשכון"), ושמו קדוש. ואכן כך מופיע בחלק מהסידורים. ברם יש חזנים שקוראים את המשפט כך: "שוכן עד מרום, וקדוש שמו". חלוקה זו כמובן אינה נכונה, שכן עלול להשתמע ממנה כביכול שטווח השכינה של ה' הוא "עד מרום".
הערה נוספת לגבי המשך הפיוט: "לברך, לעלה ולקלס, על כל שירות וְתִשְבְּחוֹת דוד בן ישי עבדך משיחך". משמעות המשפט היא שעלינו לשבח את ה' יותר מכל התשבחות של דוד בן ישי, שהוא עבדך משיחך. המילה "וְתִשְבְּחוֹת" נסמכת למילים "דוד בן ישי" (כלומר התשבחות של דוד בן ישי). לכן האות בי"ת מנוקדת ונהגית בשווא, ולא בקמץ כפי שרבים הוגים בטעות. כמובן אין להפסיק בין המילה "וְתִשְבְּחוֹת" לבין המשך המשפט "דוד בן ישי עבדך משיחך".
לתגובות, לקבלת מאמרים קודמים ולהצטרפות לרשימת התפוצה,
צבי שביט (שטרן)
050-5918412
https://docs.google.com/open?id=0B7z9WKkur0WmYzE3NjFjNzMtMzRhOC00MWZjLTlmMmItOGY4YjQzYWQ0OWQ0
--
[1][1] וראה על מניעיה של חלוקה זו ועל תפיסת מבנה המשפט בפרשנות המקרא: ש' קוגוט, טעמים ופרשנות, עמ' 139, 217-216, 238.
[2][2] מנגינת משפט זה בתפילת הימים הנוראים פותחת בסלסול חוזר פעמים אחדות של ה"א היידוע של "המלך" לפני הקריאה של התיבה השלמה "המלך", הנעשית בהרמת הקול וגוררת אחריה הפסקה. בהמשך שר החזן את "יושב", המופרדת בנעימה מסולסלת ארוכות מן ההמשך "על כיסא רם ונישא".