4 איך ללמד חלוקה להברות?

[אוריאל פרנק‎]

בשתי השיטות יש חסרונות (כמו אי התאמה עם לשון הדיבור): 

למשל, בשיטה שיותר מקובלת היום, ששווא נע וחטף מצטרפים להברה הבאה, תלמיד שיודע שכל שווא נע בראש מילה יש להניעו, לא יבין למה יש הבדל במספר ההברות של המילים "שֵׁ-מות" ו"שְׁמות".

כל שיטה תצטרך להתמודד עם העובדה שבלשון הדיבור איננו מבחינים בין תנועות E (סגול וצירי) לבין תנועות E החטופות (שווא נע וחטף סגול).

באותם שוואים נעים שמונָעים גם בלשון הדיבור, מתאימה ללשון הדיבור השיטה שיש "הברה חטופה", ולכן החלוקה להברות במקרים אלה היא המשך לאשר מלמדים בכיתה א', לפי לשון הדיבור, כגון: 

"יְ-ל-דים" - שלוש הברות.

אך  בשוואים נעים שמונָחים בלשון הדיבור - זה מסובך:

בתחילה נלמֵד שב"כְב-שׂים", יש רק שתי הברות (כי בלשון הדיבור מבטאים כאן שווא נח בראש מילה).

וכן נבדיל בין עץ בְרוש - הברה אחת, לבין בְ-ראש - שתי הברות.

אך, בשלב הבא, נלמדם כללי שוואים נעים, ואז יבינו שגם בְרוש וגם בְראש - בנות שתי הברות, ומספר ההברות במילה "כְ-ב-שׂים" זהה למספרן ב"יְ-ל-דים".

כ"ט,

אפ"ר

בתאריך 3 בדצמבר 2017 בשעה 12:19, מאת אורן גמליאל <oren...@walla.co.il>:

שלום אוריאל!
לענ"ד,האפשרות השנייה..הן משיקול מס' ההברות והן מצד זה שזה יותר קרוב לדיבור הרווח..

הודעה שהועברה
מאת: דוד כוכב <da...@darga.org.il>
תאריך: 3 בדצמבר 2017 בשעה 15:21
נושא: Re: 3 איך ללמד חלוקה להברות? 

נכון שהגדרת הברה הבסיסית היא עיצור+תנועה.

אבל שוא אינו תנועה, כאמור בסעיף ג' בקישור זה:
www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20568&st=&pgnum=19

פירוט, החל מעמוד זה:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20568&st=&pgnum=22

ובעמוד זה:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20568&st=&pgnum=23

מוזכר ששוא נע שייך להברה שאחריו.

אלו המבטאים כיום חלק מהשואים הנעים כתנועה שלימה, יש בכך שיבוש. השוא הוא חטוף.

הודעה שהועברה
מאת: גמליאל חנוך <chan...@herzog.ac.il>
תאריך: 3 בדצמבר 2017 בשעה 13:06
נושא: RE: 3 איך ללמד חלוקה להברות?

 

לא הבנתי את הערתו של הרב דוד כוכב.

כיצד הוא מגדיר הברה? בדרך כלל מקובל להגדיר עיצור+תנועה, וזה מתקיים באופן מעשי כשיש שווא נע.

מי אמר שהם נספחים? מה מוכיח את זה?

עד כמה שידוע לי יש מישהו שעושה דוקטורט באוניברסיטה העברית על הגדרת הברות, והוא מנסה למצוא שיטה אחרת, מבוססת כמובן על ניתוח רצפי דיבור

בכל אופן ההשוואה למוזיקה אינה מענייננו.

ושוב חשוב לציין שהצירוף של שווא נע לתנועה הבא הוא המצאה [מוצלחת?] של מי שהכניס את המשקל הערבי לשירה העברית, 

חנוך

הודעה שהועברה
מאת: דוד כוכב <da...@darga.org.il>
תאריך: 3 בדצמבר 2017 בשעה 11:40

 

שוא נע וחטף אינם הברה לעצמם אלא נספחים להברה הבאה. וכך הם מבוטאים.

גם במוזיקה יש דבר דומה:

תוים רגילים מנוגנים כל אחד באורך זמן של פעימה למשל.

ולפעמים מצורף לפני הצליל, צליל נוסף קצרצר שתפקידו כעין סילסול של קדימון, והוא מסומן בכתב קטן (לרוב עם פס אלכסוני עליו ה"מוחק" אותו) והוא מחובר בקישורית לתו הרגיל שאחריו.

הנה דוגמה מתוך הסונטה הראשונה של מוצרט (הקריאה משמאל לימין. מספר ה"זנבות" מורה על קוצר הצליל).