14: : חטף בלא גרונית

[אוריאל פרנק‎]

והנה מו"מ מהשבוע:

מאת: Eliyahu Levin <eliy...@gmail.com> 

נשלח בתאריך: יום שישי, 14 ביוני 2024 בשעה 09:09:39 GMT‎+3‎

נושא: Re: שאלה - דקדוקי קריאה במדבר ושבועות

לפי הנוסח ומקורותיו כתר ולנינגרד בדגש וחטף לעומת ונציה בשוא ודגש

לא מציין את ששון1 ולא את קמבריג'

 

‫בתאריך יום ה׳, 13 ביוני 2024 ב-19:18 מאת דוד כוכב <‪da...@darga.org.il‬‏>:‬

בכתב יד לנינגרד אין דגש ב-אלקטה, אבל הח"ק עומד בעינו.

‫בתאריך יום ה׳, 13 ביוני 2024 ב-18:15 מאת ‪Eliyahu Levin‬‏ <‪eliy...@gmail.com‬‏>:‬

יש הבדל קטן בין לֻקֳחה לאלקֳּטה באלקטה נשאר הדגש ולא נשמט 'כדי להקל'

לעומת אבקשה שהק' רפויה 

פגישה בין שתי אותיות כבדות  

 

‫בתאריך יום ה׳, 13 ביוני 2024 ב-16:03 מאת דוד כוכב <‪da...@darga.org.il‬‏>:‬

אסביר מה הקשיים בשתי האפשרויות.

את"ל שהבנין קל - לָקַט לָקְטָה אֶלְקֹט אֶלְקֹטָה=אֶלְקֳטָה וקשה למה אֲלַקֳטָה.

את"ל שהבנין פיעל - לִקֵּט לִקְּטָה אֲלַקֵּט אֲלַקְּטָהּ ובנפילת הדגש בקו"ף כפי שנפל מהקו"ף בלקחה-זאת כיון שהקו"ף קשה להיגוי ודומה לגרונית - אֲלַקְטָה והשוא נותר נע כמו בלקחה. וכיון שגם הטי"ת נחצית וקשה לביטוי אפשר שכמו בגרונית - השוא נע קיבל את גון הקמץ שתחת הטי"ת - אֲלַקֳטָה

בנוסף לפעמיים אלקטה ואלקטה, יש ברות עשר פעמים שרש לקט, כולם בפיעל ובקו"ף דגושה חוץ מאחד.

 1.  רות פרק ב פסוק ג
וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה
 2.  רות פרק ב פסוק ח
תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר
 3.  רות פרק ב פסוק טו
(טו) וַתָּקָם לְלַקֵּט וַיְצַו בֹּעַז
 4.  רות פרק ב פסוק טו
תְּלַקֵּט וְלֹא תַכְלִימוּהָ:
 5.  רות פרק ב פסוק טז
וַעֲזַבְתֶּם וְלִקְּטָה וְלֹא
 6.  רות פרק ב פסוק יז
בָהּ: (יז) וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה עַד
 7.  רות פרק ב פסוק יז
אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַיְהִי
 8.  רות פרק ב פסוק יח
אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַתּוֹצֵא
 9.  רות פרק ב פסוק יט
אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם וְאָנָה
 10.  רות פרק ב פסוק כג
בֹּעַז לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת קְצִיר 

לסיכום, הדוחק בח"ק גדול - היכן מצינו בק' וט' שמתנהגים כגרונית לענין חטף מעין גון הגרונית.

הדוחק בח"ק - השורש כמעט תמיד פיעל, ואילו היה קל היה אֶלְקֹטָה כמו בישעיהו יח, ד -

(אשקוטה) אֶשְׁקֳטָה.

‫בתאריך יום ה׳, 13 ביוני 2024 ב-11:28 מאת טעמי תורה <‪tame...@gmail.com‬‏>:‬

ר' אליהו, ההשוואה שלך בין "אלקטה" ל"לקחה" לא ברורה.

ב"לקחה" החטף קמץ הוא אכן שווא נע הנוטה לקמץ משום הגרונית שאחריו.

ב"אלקטה" אין גרונית קמוצה אחריו, ולכן סביר יותר שהוא שווא נע הנוטה לקמץ משום ניקוד החולם (או השורוק) במקור כמו ב"שבלים" ו"צפרים", וכמו ב"מרדכי" (שגם לגביו יש לך השערה מחודשת ולא מקובלת).

ולכאורה גם כאן זה משום החולם שהיה במקור ב"אלקוט".

ולא מצאתי היכן ברויאר טוען על "אלקטה" את מה שכתבת בשמו.

‫בתאריך יום ה׳, 13 ביוני 2024 ב-11:06 מאת ‪Eliyahu Levin‬‏ <‪eliy...@gmail.com‬‏>:‬

זה מה שברויאר טוען, כאן זה חטף-קמץ-גדול

כל חטף קמץ שאנו מכירים הוא חטף-קמץ קטן שנקרא O כאן הקורא הישראלי הרגיל יקרא ...לקוֹטה 

וכוונת החטף להשוות את ניקוד הק' לניקוד הט' שאחריו (שתי אותיות כבדות כמעט כגרוניות) 

כלומר ALAQATA וכמדומה הרב מאזוז באמת מורה לקרוא ALAQOTA

וזה תמוה למדיי והפוך לכוונת הנקדן הקדום

שיקול דומה בפרשת בראשית כִּ֥י מֵאִ֖ישׁ לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת:

שבֳּלים הוא רבים של שבולת בחולם, ואף אחד לא אומר לקרוא שבְּלים בשווא נע. וכן צפֳּרים.  

‫בתאריך יום ג׳, 11 ביוני 2024 ב-15:00 מאת ‪Uri Tanis‬‏ <‪urr...@gmail.com‬‏>:‬

תמהתי בקשר להערה על קריאת אלקטה - שווא נע בקו״ף על אף שרב הדפוסים סימנו שם קמץ חטוף. אם ההגיון מאחורי זה הוא היות החטף באות שאינה גרונית הוראה לקריאת שווא נע, אז מדוע כלל זה אינו חל על בשבּלים הבא מיד לאחר תיבה זו?

חג שמח