2. זָד֖וּ - זו"ד? נז"ד? זד"ה?
אוריאל פרנק
בס"ד
יעקב אע"ה הכין דווקא נזיד מלשון 'הדבר אשר 'זדו' עליהם. יעקב הכין לעשיו את התבשיל האדום בכוונה, במזיד, שכן ידע שהברכות מגיעות לו. הרי למה אומר הכתוב 'ויזד' ולא 'ויבשל'? אלא 'להזיד' פרושו להוסיף הנדרש שלא לטובה[1] וזה שנתבעו המצרים, 'זדו עליהם' הידרו באכזריותם. גם בלשון ערבית זיידי וכל הטיותיה, משמען: יותר, עודף. הצבע האדום הוא צבע שיוצא במיוחד מגדרי הנחיצות, חפצא של הזדה אל התאווה המשתלחת, לכן הכין יעקב את התבשיל בצבע אדום, הנזיד, למשוך חושי עשיו, ומצא מין את מינו ונעור.
בדומה לזה, מצאנו בספר עץ הדעת טוב (למרח"ו) פרשת תולדות: "ויזד וכו' בראותו אהבת יצחק לעשו עתה מחדש, ובפרט כי היה בנו בכורו כנז', נתיירא בל יירש גם את הברכות. ואז חשב בלבו, איך יעשה לקחת לבכורה מידו ברצונו... כי לולי שהיה בכור לא היה מנחילו הברכות, כי לא היה ראוי אליהם. וראה כי אין תיקון לזה רק במ"ש הכתוב 'אם רעב שונאך האכילהו וכו' ואז 'ויזד וכו' ולא כתיב ויבשל יעקב תבשיל, רק ויזד נזיד כי היא מלה מורכבת משתי הבנות לשון תבשיל ולשון מחשבה כמ"ש כי בדבר אשר זדו עליהם כמו שפרש"י ואונקלוס..."
[1] מכאן, יש לברר כיצד כל לשון מזיד, אליבא דאמת, אין פירושו דווקא העושה בכוונה להרע, אלא מזיד הוא המוסיף שלא כהוגן, לא בזמן ולא במקום הנכון ובזה הוא מקלקל.
כשאני רואה שמבארים את המילה 'זדו' אני שואל את עצמי אולי כבר נגיע לפתרון מהי אותה 'זדה' בנקבת חזקיהו.[…] [תמה] הנקבה. וזה היה דבר הנקבה.בעוד [מנפם החוצבם את ה]גרזן אש אל רעו ובעוד שלש אמת להנק[ב נשמ]ע קל אש קרא אל רעו,כי הית זדה בצר מימן ומ[שמ]אל.ובים הנקבה הכו החצבים אש לקרת רעו גרזן על [ג]רזן.ו[י]לכו המים מן המוצא אל הברכה במאתים ואלף אמה. ומ[א]ת אמה היה גבה הצר על ראש החצב[ם].
--שמות י"ח:י"א
כִּ֣י בַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר זָד֖וּ עֲלֵיהֶֽם׃
רש"י:
כי בדבר אשר זדו – כתרגומו. במים דמו לאבדם, והם אבדו במים.
אשר זדו – אשר הרשיעו.
ורבותינו דרשוהו (בבלי סוטה י"א.): לשון ויזד יעקב נזיד (בראשית כ"ה:כ"ט), בקדרה שבישלו בה נתבשלו.צ"ע:1. מנדלקן מסמן טעמים במקומום שגויים:בשמות י"ח:י"א זָ֥דוּבירמיהו נ':כ"ט זָדָ֥ה
ושלא כרד"ק: כי אל י"י זָ֖דָה – עבר מלעיל ענין זדון.
הרב מאיר מאזוז:
2. צ"ע שהחריג "זדו" שציין הרב מאזוז – לא מופיע בחריגים שמציין רד"ק במכלול!ר' אליהו מזרחי שמות י"ח:י"אורבותי' דרשוהו לשון ויזד יעקב נזיד בקדרה שבשלו בה נתבשלו. אבל בשמות רבה לא אמרו רק בקדרה שבשלו בה נתבשלו ולא ידעתי מהיכן הוציא רש"י ז"ל לומר שרז"ל דרשו זדו מלשון ויזד שבא בו הנח תמורת הדגש והיה ראוי להיות ויזד בדגש עי"ן הפועל ולא מלשון כי אל י"י זדה גערת זדים ארורים גם מזדים חשוך עבדך שהוא מלשון רשע אם מפני שאמרו לשון קדרה ובשול למה לא נאמר שלא כיונו בזה אלא משל בעלמא כי היה נהוג אצלם בימים ההם לומר על כל מי שחשב מחשבה אחת לעשות לזולתו ונכשל בה בקדרה שבשל בה נתבשל על דרך חופר גומץ בו יעול ומפני שפיר' כי בדבר אשר זדו עליהם הוא שנפרע מהם המקום עם אותה המחשבה עצמה שחשבו לעשות כדאית' במכילתא וכמו שתרגם אנקלוס אמרו עליהם רז"ל דרך משל בקדרה שבשלו בה נתבשלו לא שפי' זדו מורה על זה:
גור אריה שמות י"ח:י"א
ורבותינו ז"ל דרשו וכו'. מדלא כתיב 'אשר הרשיעו', אלא 'בקדירה אשר בשלו בה'. ואף על גב דלשון "זדו" מנחי למ"ד הפעל, "ויזד יעקב נזיד" (בראשית כה, כט) מחסרי פ"א נון, ובא הנח תמורת הדגש, בודאי רז"ל (סוטה יא.) גם כן מפרשים דהוא מלשון "גם מזדים חשוך עבדך" (תהלים יט, יד), וכן הרבה, אלא שכתוב זה הלשון, ולא כתב 'אשר הרשיעו', מפני שהוא לשון נופל על הלשון, שמפני שהכתוב מדבר שהשם שילם להם במידה שמדדו, 'בקדירה שבשלו כו' ', ועל זה שייך לשון "נזיד", כמו "ויזד יעקב נזיד", ולכך כתב גבי רשעתם גם כן לשון דומה לזה, שדרך הכתוב לכתוב לשון נופל על הלשון (רש"י בראשית ב, כג), דאף על גב דאינם שוים – הלשון דומה לכל הפחות, ודרך לכתוב לשון נופל על לשון, וזה הפירוש ברור:
דברי דוד שמות י"ח:י"א
אשר זדו כו', לשון ויזד יעקב נזיד – פירוש דאין לשון זדו כאן לשון פועל רע כמו שהוא בכ"מ לשון מזיד אלא דכאן הוא לשון בישול, וזה למד מדברי רבותינו שאמרו בקדירה שבישלו כו' והרא"ם הקשה על רש"י דגם רבותינו פירשו על פועל רשעה) ומ"ש בקדירה שבישלו בה היינו משל בעלמא לא פירוש על תיבת זדו, ונעלם ממנו תלמוד ערוך בפ"ק דסוטה (דף י"א) מאי משמע דהאי זדו לישנא דקדירה הוא דכתיב ויזד יעקב נזיד ובספר צידה לדרך הביא זה.
משכיל לדוד שמות י"ח:י"א
כי בדבר וכו' ורבותינו דרשוהו וכו' איכא למידק מה היתה כוונת רבינו להוסיף בהביאו דרשה זו דרבותינו דלפי הנר' הוא עצמו המכוון בפירושו הקודם ע"פ הפשט ואין בזה חידוש אלא לפ' תיבת זדו מל' נזיד ומי הכריחו לזה. ונר' דקשיא ליה לפי' קמא דנמצא שלא נפרע מהם הקדוש ברוך הוא במדה כנגד מדה אלא ע"מ שדימו לאבדם במים ועל מה שנשתעבדו בהם בעבודה קשה בחומר וכו' לא היה שום פרעון ונמצא חומר במחשבה טפי מהמעשה גופיה שהרי המכות לא היו אלא למרותם את דבר ה' לבלתי שלח' והיא גופא הרגישו רבותינו ומ"שה ניחא להו לפ' כי זדו מל' נזיד ואמרו בקדרה וכולי וכוונתם מובנת עם מה שפירשו בפ' וישקף ה' אל מחנה מצרים וכו' ומביאו רש"י שם עמוד ענן יורד ועושהו כמין טיט ועמוד האש מרתיחו וטלפי סוסיהם משתמטות עוד פירשו שם כשעלה אחרון שבישראל וכו' התחילו מל"הש לזרוק בהם חצים אש וגפרית וכו' ועוד אמרו וינער ה' את מצרים כאדם שמנער את הקדרה התחתון למעלה והעליון למטה וכ"ז היה לפרעון מדה כנגד מדה ע"מ שהיו מחממין אותם ומנערים אותם בעבודה קשה בחומר שהוא שורף את הגוף ומקדיחתו ולזה כיונו לפ' זדו מל' נזיד ואמרו בקדרה וכו' ובלשון עצמו שאמרו שם כאדם שמנער את הקדרה וכו':
שפתי חכמים שמות י"ח:י"א
בקדרה אשר בשלו בה נתבשלו. מדלא כתיב אשר הרשיעו. ולי נראה דקשה לרש"י, למה לקחו רז"ל המשל בלשון קדירה שבשלו כו', ולא לקחו המשל ע"ד הכתוב (קהלת י':ח') בלשון חופר גומץ בו יפול, והוה ליה למימר בגומץ שחפרו בו נפלו. אלא ע"כ מפני שדרשו מלת זדו מל' ויזד יעקב נזיד:
הרב שאול דוד בוצ’קו
בעקבות רש"י שמות י"ח:י"א
כי בדבר אשר זדו עליהם. כתרגומו, במים דמו לאבדם והם נאבדו במים (וכן הוא במכילתא):
אשר זדו. אשר הרשיעו. ורבותינו דרשוהו לשון "ויזד יעקב נזיד" (בראשית כה, כט), בקדרה אשר בשלו בה, נתבשלו (סוטה יא ע"א):
ביאור
רש"י מציע שני פירושים למילה "זדו", האחד על פי אונקלוס והשני על דרך הדרש של רבותינו. שני הפירושים מבינים כי כוונת יתרו לומר שהמצרים נענשו מידה כנגד מידה, ושניהם מפסקים את הפסוק כך: "כי בדבר אשר זדו, עליהם", רוצה לומר: הדבר עצמו אשר זדו – בא עליהם (שים לב: "עליהם" מוסב על המצרים ולא על ישראל!).
הפירוש הראשון מסביר את המילה "זדו" מלשון זדון, רֶשע מכוון – 'הרשיעו'. אונקלוס תרגם: 'ארי בפתגמא די חשיבו מצראי למידן ית ישראל ביה, דנינון', כלומר: בדבר אשר המצרים חשבו להעניש את ישראל בו, בו נידונו. ומסביר רש"י כי 'הדבר' הוא מים. המצרים רצו להטביע את ילדי ישראל במי היאור, ופרעה גזר "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", על כן נענשו המצרים במים וטבעו בים סוף.
הפירוש השני מסביר את המילה "זדו" מלשון נזיד, תבשיל – 'בישלו'. לפי פירוש זה 'הדבר' הוא קדֵרה, ומשפט זה הוא כעין משל: בקדֵרה אשר בישלו המצרים – בה עצמה הם נתבשלו, היינו מה שחשבו ותכננו לעשות לאחרים זה עצמו בא עליהם, בבחינת "בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל" (תהלים ז, טז).
עיון
יתרו מתפעל כל כך מהנהגת ה' בדרך 'מידה כנגד מידה' עד שזו מביאה אותו להכרזה "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל הא-להים"! מדוע? מה חשיבותה הגדולה שלי מידה זו?
'מידה כנגד מידה' מוכיחה וממחישה שאין מקרה בעולם, יש דין ויש דיין. אילו העונשים לא היו באים במידה זו ניתן היה לחשוב שיש מעין מחזוריות בעולם, היום אומה זו שולטת בעולם ולמחרת היא נכשלת ושוקעת ואומה אחרת גוברת עליה, ולא היה ניכר כי נענשה על מעשיה. בהנהגת מידה כנגד מידה מודיע הקב"ה כי יש מנהיג לעולם והוא משגיח ומנווט את עולמו. הבנה זו, שהכל נידון על פי מעשה האדם, היא מהפכה חדשנית בהשקפת עולם דתית, והיא ששיכנעה את יתרו לעבור לדת ישראל.
בהבנה עמוקה יותר אפשר לומר שמעשה רע יוצר מציאות של רוע בעולם, מציאות המתנגדת לעולם שנברא להיות מתוקן וטוב, וכדי לתקן את המציאות יש להשתמש ברוע הזה עצמו כדי להעניש את הרשעים, ובכך כביכול למחות ולכפר את מציאות הרע שיצרו.
ישנן שתי קומות בהבנת המידה 'מידה כנגד מידה'. לפי הקומה הראשונה, הפשוטה, הקב"ה מביא על הרשע אסון כפי שהוא הביא על אחרים, ועל ידי כך יוכלו כולם להבין שעונשו אינו מקרה אלא רצון ה', וזוהי משמעות הפירוש על פי הפשט: 'במים דמו לאבדם והם נאבדו במים'. אמנם מדרש רבותינו מסביר לנו את העניין בקומה נוספת. העולם נברא כך שיש שמעשה האדם יש לו חשיבות והוא יוצר מציאות. אדם שעושה רע יוצר מציאות רעה בעולם. בריאה זו אינה נעלמת, אלא הקב"ה מכוון אותה שתפעל נגד יוצרה ולא תצא לבטלה. מידה כנגד מידה היא אחת מכללי ההנהגה שהקב"ה הטביע בעולם, ובשורשה מונחת אחריותו של האדם על מעשיו הרעים, שאינם נמחים ואינם נעלמים אלא חוזרים עליו – 'בקדרה אשר בישלו בה נתבשלו'.
קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'לשון על קצה הלשון' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל lashon-al-kze-hal...@googlegroups.com.
כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/lashon-al-kze-halashon/CAOYkKwEduhnbNhfFjkkTHU7h2ryisnX82%2BNc1TMFZKmYi1HHLQ%40mail.gmail.com.
אוריאל פרנק
- עדיין אשמח לקבל מענה לשתי שאלותי הנ"ל:
1. למה מנדלקן מסמן טעמים במקומום שגויים
2. צ"ע שהחריג "זדו" שציין הרב מאזוז – לא מופיע בחריגים שמציין רד"ק במכלול!
- הנה מקורות נוספים:
נזיד – תבשיל.
ויזד – הפעיל משרש זיד, ונזיד הוא הנפעל, ומענין זה זד וזדון, עקר ענינם רתיחה.
ויזד הוא צורת ההפעיל של "זוד" (השורש הבסיסי של "סוד" ו"צוד"): להכין דבר למשך זמן ארוך ולהבשיל אותו לגמרי. בהרחבה, "זדון" – מעשה שנעשה ברצון ובמחשבה תחילה. צורת ההפעיל כאן רומזת שהכין את התבשיל על ידי אחרים.
נזיד – "זוד" ו"נזד" הם שרשים קרובים, כמו: "מול" ו"נמל", "זול" ונזל", "זור" ו"נזר". נמצא ש"נזיד" הוא תבשיל שהתבשל כל צרכו.
---------- Forwarded message ---------
מאת: שלמה ש. <shins...@gmail.com>
Date: יום ב׳, 9 בפבר׳ 2026 ב-11:07
Subject: Re: [רוחב לשון] 2. זָד֖וּ - זו"ד? נז"ד? זד"ה?
To: <frank...@gmail.com>שלום וברכהרצו"ב מאמר שלי על 'זדון' מתוך 'אבן שלמה'.בברכהשלמה זלמן שיינברגרבתאריך יום ב׳, 9 בפבר׳ 2026 ב-0:13 מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:
אוריאל פרנק
אוריאל פרנק
לכאורה, במקרא יש רק זוד. למשל כִּ֧י אֶל־ה' זָ֖דָה (ירמיהו נ כט). מה שבשמות יח מופיע במלרע כִּ֣י בַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר זָד֖וּ עֲלֵיהֶֽם זאת, צריך לאמר, הטעמה לא תקנית כמו גם וַתָּזִ֖דוּ וַתַּֽעֲל֥וּ הָהָֽרָה (דברים א) השמטת יוד לא תקנית.אגב, לא מפיו נחיה, אך ברקלי לא מביא כלל שרשי נזד זדה - כאילו אינם.אם ויזד יעקב היה משורש נזד, היה דגש בז'.
מאת: y r <gur...@gmail.com>
Date: יום ג׳, 10 בפבר׳ 2026 ב-22:30
ששון זו דוגמה טובהיש עוד כאלו מנע"ו על משקל פלון?בתאריך יום ג׳, 10 בפבר׳ 2026 ב-19:41 מאת y r <gur...@gmail.com>:רב יעקב, למה נראה לכם שהוא מנל"ה דווקא ולא במשקל פלון, כמו ששון
נשלח: יום שני, 9 בפברואר 2026 בשעה 16:23:41 GMT+2
באמת קשה להכריע
אני מבין מדוע רד"ק וריב"ג משייכים את 'זדו' לשורש זוד, כיון שיש להם את 'וכי יזיד איש על רעהו'אבל מצד שני הרי יש הרבה 'זדון' במקרא וזה נראה שרשי ל"ה, מדוע אם כן לא נאמר 'שני שרשים וטעם אחד' כפי שהם נוהגים פעמים רבות?
--