2: מי שקורא בניגוד לטעמים אבל בהתאם לפירוש "מקובל"
אוריאל פרנק
- בתאריך יום ה׳, 24 בדצמ׳ 2020 ב-12:39 מאת עזריאל ברגר <azr...@gmail.com>:שאלה דומה היא על הפסוק שלפני י"ג מידות - "ויקרא בשם ה'" - שפירש"י והתרגום מנוגדים לטעמים.
- חכמת חיים - ביאור לחומש, בעריכת נכדו הרב שלמה זלמן זוננפלד, ירושלים תשס"ב; מכון קרן רא"ם תשע"ז (מהדורה מחודשת), כנראה עמוד שנ"ה
כשקורין ויחל בתענית שותק החזן והקורא בתורה עד שיאמרו הקהל שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך וגם ה' ה' אל רחום לומר כי הקהל אומר אותו כעין תפלה ומתכוונין לבם בלשון בקשה. והחזן הקורא אינו רשאי לקרות בלשון בקשה אלא כך עשה משה היאך היה מעשה שמשה בקש ומספר כל הענין רחום א'. וחנון ב'. ארך אפים ג'. ורב חסד ד'. ואמת ה'. נוצר חסד לאלפים ו'. נושא עון ז'. ופשע ח'. וחטאה ט'. ונקה י'. וסלחת לעוננו י"א. ולחטאתנו י"ב. ונחלתנו י"ג. הרי י"ג מדות כמו שמצינו אותם ודע שכך יש למנותם שהרי אמ"תי [שיסד הפזמון ה' ה'] מנה כן. ואומר אזכרה אלהים ואהמיה ועונין י"ג מדות. ובאחרונה הוא אומר תמכתי יתדותי בשלש עשרה. [הרי] כמו שמנינו לך חברם יחד לאמרם...
שלום רבותיי,לקראת קריאת התורה מחר במנחה (אלא אם יתהפך לששון ולשמחה):
- אם יש באמתחתכם חומר בנושא קריאת "ונקה לא ינקה" - אשמח לקבל.
- האם תרצו לחוות דעה בוויכוח שלי עם ד"ר הלבני כדלקמן?
תודה,כ"ט,אפ"רבתאריך יום ד׳, 23 בדצמ׳ 2020 ב-17:31 מאת Ephraim Halivni <ep...@bezeqint.net>:שלום,
תודה על הערותיך.
ג. אכן כך הכרעתי. לא מצאתי אזכור כתוב של המנהג הזה בפוסקים או בספרי מנהגים. אם אתה מכיר חומר כתוב בנושא, מאת רי"ח זוננפלד או פוסק אחר, שלח לי בבקשה את מראה המקום.
ד. למה ההבחנה הזאת?
כל טוב,
אפרים
From: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
Sent: Monday, December 21, 2020 17:02
To: אפרים הלבני <hal...@hebrew-academy.org.il>
Subject: Fwd: מי שקורא בניגוד לטעמים אבל בהתאם לפירוש "מקובל"
שלום,
ג. בסוגיית "ונקה לא ינקה" אני מבין שהכרעת לדבוק בטעמים - בניגוד למנהג האשכנזי.
האם מוכרים לך דעות פוסקי הלכה בנושא, כגון תשובת רי"ח זוננפלד?
ד. מי שקורא בניגוד לטעמים וגרם לשינוי משמעות, מסתבר שצריך לחזור, גם אם יש מי שמפרש כך (וגם אם זהו פירוש חז"ל, רש"י, ת"א או כל כיו"ב).
אך מי שקורא בניגוד לטעמים הטברניים, אבל בהתאם למסורת שקיבל מאבותיו, לענ"ד לא רק שאינו צריך לחזור, אלא כך הוא צריך לנהוג לכתחילה.
כל טוב,
אפ"ר
From: Ephraim Halivni [mailto:ep...@bezeqint.net]
Sent: Thursday, December 17, 2020 8:23 AM
To: 'yitz...@gmail.com'
Subject: FW: תוכנית לשלושה ערבי עיון לשון ותורה בחנוכה תשפא.
לכבוד אוריאל פרנק,
שלום וברכה,
תודה על סדרת ערבי העיון לשון ותורה.
בהרצאתך [קישור] ... אתה יוצא מתוך הנחה שמי שקורא בניגוד לטעמים אבל בהתאם לפירוש "מקובל" אינו צריך לחזור. לדעתי הנחה זו אינה נכונה. וכבר הרחבתי את הדיבור בעניין בספרי התחינה והקריאה לחי עולמים, ירושלים תשע"ב, עמ' קיט—קכד.
מצ"ב
להשתמע,
אפרים הלבני
אוריאל פרנק
ב"הלא זכיתי להבין את הטענה כי הקריאה ב'ניגון ימים־נוראים' נחשבת כ'דרך בקשה', ובנוסף - שהיא מנוגדת לטעמים ופוגמת במשמעות הקריאה.
א. קריאת ה'עקדה' היא ב'דרך בקשה'?!ב. בעלי־הקריאה ששמעתי, קוראים בהתאם לטעמים, רק בטון ונעימה שונה.שמא טועה אני?
אוריאל פרנק
א. קשה לחשוב שיש כאן ויכוח בין חז"ל לבעל הטעמים לענין הפיסוק של ונקה, אלא שכך נדרשות יג מידות רחמים לפי דעתו של רבי עקיבא, הדורש תמיד במידה זו את התורה, כמו לגבי הכתוב 'והפדה לא נפדתה' שדורש פדויה ואינה פדויה, כך גם ונקה לא ינקה. וכך גם בתוך המילה ונקה כלול פן של רחמים, אבל בודאי שהקריאה של הציבור 'ונקה' לא אמורה להיות שייכת לקריאה של הבעל קורא פסוק ככתבו.ב. לגבי הפסוק צללו כעופרת במים אדירים כתב הפמ"ג סי' נא משב"ז סק"ג, והביאו במשנ"ב שם סקי"ז, שיש להפסיק בין 'במים' - 'אדירים', לפי דרשת חז"ל במנחות נג.אלא ששם עושה רושם שהבינו שגם הטעמים משתווים עם פירוש זה, והטיפחא מפסיקה יותר(ויש לציין גם לרבנו פרץ בהגהת סמ"ק במצוות ספירת העומר שג"כ הבין שהטיפחא מפסיקה יותר, מפרש ומפסק את הפסוק כך: 'שבע שבתות תמימות תהינה, עד ממחרת השבת השביעית תספרו, חמישים יום' שהכוונה שמחרת השבת השביעית היא חמישים יום ולא שסופרים חמישים יום)
מאת: Ephraim Halivni <ep...@bezeqint.net>
Date: יום ב׳, 28 בדצמ׳ 2020 ב-6:58
Subject: RE: 3: מי שקורא בניגוד לטעמים אבל בהתאם לפירוש "מקובל"
דבריי מוסבים על הערה ב. המנהג האשכנזי המוכר לי הוא שלאחר שהקהל אומר את י"ג המידות על המילה "ונקה" ועד בכלל, הקורא קורא את המילים האלה בניגון של הימים הנוראים. ב"לא ינקה" הוא חוזר למנגינה הרגילה. בכך הוא מחבר את המילה "ונקה", שלפי הטעמים מחוברת לצמד "לא ינקה", למילים שלפניה, בהתאם לדרש שהמילה "ונקה" פירושה מנקה הוא לשבים. בכך הוא מעביר את ההפסקה הגדולה שבפסוק מהמילה "וחטאה" למילה "ונקה", בניגוד לטעמים. לא מצאתי מקור כתוב למנהג הזה. כאשר אני קורא, אני חוזר למנגינה הרגילה במילה "ונקה", כדי שהקריאה תהיה בהתאם לטעמים.
כל טוב,
אפרים
1. אם יש באמתחתכם חומר בנושא קריאת "ונקה לא ינקה" - אשמח לקבל.
2. האם תרצו לחוות דעה בוויכוח שלי עם ד"ר הלבני כדלקמן?
אוריאל פרנק
שלום,
תודה על הערותיך.
א. נכון הוא שדרכו של ר' עקיבא לדרוש את המקור המוחלט. אבל לרוב דרשתו אינה משפיעה על הפיסוק. כך המצב בפסוק "והפדה לא נפדתה" שציינת. אבל בפסוק "ונקה לא ינקה" הדרשה על "ונקה" מושכת את המילה הזאת לצלע הראשונה של הפסוק.
ב. דברי הפמ"ג על הפסוק "צללו כעופרת במים אדירים" מקורם בדברי הרב יהודה ליב פוחאוויטשר, בספרו דברי חכמים [המבורג] תנ"ב, סי' נא, סולת בלולה, ס"ק ד. וכבר כתב בער בסידורו שדברים אלה מבוססים על הנחה מוטעית של הטעמים. בכל מקרה המקרים האלה אינם עניין לנקודה שאני דן בה, מכיוון שהפוסקים האלה חשבו שפירושים אלה מתאימים לטעמים, כפי שאמרת.
כל טוב,
אפרים הלבני
שתי תגובות נוספות:
בתאריך יום ב׳, 28 בדצמ׳ 2020 ב-12:52 מאת יעקב ברגמן <yeb...@gmail.com>:
א. קשה לחשוב שיש כאן ויכוח בין חז"ל לבעל הטעמים לענין הפיסוק של ונקה, אלא שכך נדרשות יג מידות רחמים לפי דעתו של רבי עקיבא, הדורש תמיד במידה זו את התורה, כמו לגבי הכתוב 'והפדה לא נפדתה' שדורש פדויה ואינה פדויה, כך גם ונקה לא ינקה. וכך גם בתוך המילה ונקה כלול פן של רחמים, אבל בודאי שהקריאה של הציבור 'ונקה' לא אמורה להיות שייכת לקריאה של הבעל קורא פסוק ככתבו.
ב. לגבי הפסוק צללו כעופרת במים אדירים כתב הפמ"ג סי' נא משב"ז סק"ג, והביאו במשנ"ב שם סקי"ז, שיש להפסיק בין 'במים' - 'אדירים', לפי דרשת חז"ל במנחות נג.
אלא ששם עושה רושם שהבינו שגם הטעמים משתווים עם פירוש זה, והטיפחא מפסיקה יותר
(ויש לציין גם לרבנו פרץ בהגהת סמ"ק במצוות ספירת העומר שג"כ הבין שהטיפחא מפסיקה יותר, מפרש ומפסק את הפסוק כך: 'שבע שבתות תמימות תהינה, עד ממחרת השבת השביעית תספרו, חמישים יום' שהכוונה שמחרת השבת השביעית היא חמישים יום ולא שסופרים חמישים יום)
---------- הודעה שהועברה ----------
מאת: "עזריאל ברגר" <azr...@gmail.com>
תאריך: 28 בדצמ׳ 2020 1:49 אחה״צ
--
 |
בלי וירוסים. www.avast.com |
אוריאל פרנק
מאת: Dr. Mordechai Halperin <msw...@gmail.com>
Date: יום ה׳, 7 בינו׳ 2021 ב-18:50
ביום חמישי, 7 בינואר 2021, 14:02:38 GMT+2, יעקב ברגמן<yeb...@gmail.com> כתב:אגב, מעשה שהיה פעם בישיבת סלבודקה בבני ברק, שקרא בעל הקורא את הפסוק מי תכן את רוח ה' בלי הפסק בין רוח ל-ה'ואמר הג"ר דב לנדוי שכיון שיש מפרשים מוסמכים שמפרשים כך, א"צ לחזור.
--
קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'רוחב לשון' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל rohav-lashon...@googlegroups.com.
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/rohav-lashon/CAOYkKwE1AbOWkNrt9d_A%3Dxzen7tZYvtQXihsNvHorwHxS4v1Wg%40mail.gmail.com.
אוריאל פרנק
הוזכרו כאן שלוש דעות:
1. כל סטייה מהטעמים הגורמת לשינוי משמעות - צריך לחזור (ד"ר א' הלבני).
2. אם יש "מפרשים מוסמכים" שמפרשים כך - אין צריך לחזור (הרב אפרים דב לנדו, רב ד"ר הלפרין).
3. אם יש לעדה מסורת לקרוא בפסוק מסוים בניגוד לטעמים הטברניים, לא רק שאינו צריך לחזור, אלא כך צריך לנהוג לכתחילה (כנלענ"ד).
מאת: טעמי תורה <tame...@gmail.com>
Date: שבת, 9 בינו׳ 2021 ב-19:44
Subject: Re: [רוחב לשון] 6: מי שקורא בניגוד לטעמים אבל בהתאם לפירוש "מקובל"
To: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
אוריאל פרנק
בעניין אחרי דרך מבוא השמש:
ראיתי את דברי שד"ל.
קטונו עבה ממתני; ובכל זאת תמהני איך נכשל בהבנת דברי רש"י וכתב "ורש"י נכשל בהבנת כחם של טעמי המקרא הזה"! הוא, שד"ל, טעה בדברי רש"י "כל מקום שנאמר אחרי מופלג הוא" בחשבו, כי מילת אחרי מופלגת מהמלים שאחריה (דרך מבוא השמש), ולא הבין שרש"י יודע היטב שמילת אחרי, כמו מילת אחר, סמוכות (בדקדוק השפה העברית) למילים שאחריהן, והסמוך והמופלג בדברי רש"י מכוונים אל העניין עצמו: אחר הדברים האלה פירושו מעט זמן אחר הדברים האלה, ואילו אחרי הדברים האלה פירושו הרבה זמן אחרי הדברים האלה.
כך גם בפסוקנו - אחרי דרך מבוא השמש - לא אחרי שתלך דרך קצרה במבוא השמש, אלא אחרי שתלך דרך ארוכה במבוא השמש. ובשתי הדרכים הללו יודע רש"י היטב שאחרי סמוך אל דרך מבוא השמש, וכשל שד"ל.
רש"י הבין היטב, שבהיות המילה אחרי נסמכת אל שלוש המילים הבאות אחריה, היא מוטעמת בטעם מפריד, שאם לא כן תהיה נסמכת למילה הבאה אחריה בלבד! בדיוק מאותה סיבה המילה דרך מוטעמת בטעם מפריד, מפני שהיא נסמכת אל שתי המילים שבאות אחריה, שאם לא כן היתה נסמכת אל מבוא בלבד.
הפסוק ימי שבע שבתות השנים מטעם בדיוק באותה צורה, בדיוק מאותן סיבות.
רש"י
הלא המה – נתן בהם סימן.
אחרי – אחר עֲברת הירדן, הרבה הלאה למרחוק, וזהו לשון אחרי. כל מקום שנאמר אחרי מופלג הוא.
דרך מבוא השמש – להלן מן הירדן לצד מערב. וטעם המקרא מוכיח שהן שני דברים, שננקדו בשני טעמים: אחרי נקוד בפשטא, ודרך נקוד במשפל, והיא דגש. ואם היה אחרי דרך דיבור אחד, היה נקוד אחרי במשרת בשופר הפוך.
שד"ל דברים י"א:ל'
אחרי דרך מבוא השמש – שתלכו אחרי דרך מערב ותמצאום (ראב"ע), ומלת אחרי היא סמוכה, אבל אינה סמוכה למלת דרך לבדה, אבל היא סמוכה לשלש תיבות דרך מבוא השמש, לפיכך מלת מְבוֹא שהיא סמוכה למלה אחת היא בטעם משרת כמו שַׁבְּת֣וֹת הַשָּׁנִ֔ים {ויקרא כ"ה:ח'}, ומלת דרך שאינה סמוכה למלת מבוא, אלא לשתי תבות מבוא השמש, הוצרכה להיות בטעם מפסיק (יתיב), כמו שֶׁ֚בַע שַׁבְּת֣וֹת הַשָּׁנִ֔ים, ומלת אחרי שאינה סמוכה למלת דרך לבדה, אלא לשלש תיבות דרך מבוא השמש, הוצרכה למפסיק יותר, והוא פשטא (כידוע כי שני מפסיקין רצופים, הראשון מפסיק יותר, וידוע כי היתיב כחו ככח הפשטא), כמו יְמֵי֙ שֶׁ֚בַע שַׁבְּת֣וֹת הַשָּׁנִ֔ים. ורש"י נכשל בהבנת כחם של טעמי המקרא הזה, כי משפטי הטעמים לא היו ידועים יפה בימיו, ויש לתמוה על הרמבמ"ן שהיה מבין בפסוקי הטעמים, ואעפ"כ תרגם כפירש"י, ואחריו המבאר העתיק דברי רש"י ככתבם, ולא העיר עליהם דבר, וכבר פירשתי הענין הזה בבכורי העתים תקפ"ט עמוד צ"ז.
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/rohav-lashon/CAOYkKwHEsSEOwXNq_k%3DAc_MUBSLed%2Bs_QwkHDrmQvkjR20ErKA%40mail.gmail.com.