2: ניקוד ה' השאלה (/ה' התֵמהּ)

[אוריאל פרנק‎]

השלמה: גור אריה בראשית פרק כז (לח) הה"א משמשת לשון תמיה וכו'. כי אף על גב שהה"א בפתח, ודרך ה' התמיה להיות בשו"א, כי נמצא בפתח גם כן, כמו "הכמות נבל" (ש"ב ג, לג), "הבמחנים" (במדבר יג, יט), מפני השו"א הבא אחר הה"א, שאין שני שוואין זה אחר זה:

בתאריך 5 בנובמבר 2017 בשעה 2:05, מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:

שאלות אפ"ר: 

כפי שכתוב כאן, בהערה 7:

ה' השאלה תנוקד בד"כ בחטף פתח. אך לפני אות חטופה או לפני אות גרונית (א, ה, ח, ע) תנוקד בפתח בלבד.

1. צ"ע מהי הסיבה לניקוד חטף פתח הרגיל באות ה' התמיהה? 

2. הואיל וזהו הניקוד הרגיל, מובן למה לפני אות חטופה תנוקד בפתח בלבד, כי לא ייתכנו שני חטפים רצופים. אך למה לפני אות גרונית תנוקד בפתח בלבד?

למטה העתקתי מפירושי רש"י בנושא, והנה שאלות נוספות:

3. אני הנחתי שה' השאלה היינו ה' התֵמהּ. אך נראה שהמהר"ל דלקמן (בראשית פרק ג יא) מחלק ביניהם. אודה למי שיאיר עיניי.

4. האם יש הבדל בין "לשון תימה" לבין "לשון תמיה"? כמובן שצ"ע בכתי"י.

5. צ"ע האם רש"י טורח לפרש בכל תמיהה שזוהי תמיהה? ועוד צ"ע למה זה נצרך, לאחר שכבר הכריז בבראשית ד ט "הֲשומר - לשון תימה הוא, וכן כל ה"א הנקודה בחטף פתח"!

6. צ"ע למה דווקא במקומות מסוימים מעיר רש"י על ניקוד אות התמיהה ה'? 

• בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק כה ד"ה השופט כל הארץ - נקוד בחטף פת"ח ה"א של השופט לשון תמיה, וכי מי שהוא שופט לא יעשה משפט אמת: 
  
• רש"י שמואל ב פרק ז פסוק ז ד"ה (ז) הדבר דברתי - לשון תמיה הוא לכך הוא נקוד ה"א חטף פת"ח והדל"ת רפי: 
  
• רש"י בראשית פרשת בראשית פרק ד פסוק ט ד"ה השומר אחי  - לשון תימה הוא, וכן כל ה"א הנקודה בחטף פתח: 
  
• רש"י בראשית פרשת מקץ פרק מב פסוק טז ד"ה (טז)   האמת אתכם - אם אמת אתכם. לפיכך ה"א נקוד פתח שהוא כמו בלשון תימה. ואם לא תביאוהו, חי פרעה כי מרגלים אתם: 
  
• רש"י איוב פרק ח פסוק ג ד"ה (ג) האל יעות משפט - הה"א נקוד פתח ומליצתו לשון תימה: 
  
• רש"י איוב פרק טו פסוק ז ד"ה (ז) הראישון אדם תולד - הבטרם אדם תולד, ה"א הזאת משמשת לשון תימה לפיכך נקודה בחטף פתח ומליצתו הראשון לאדם הנוצר מאדמה נולדת שידעת לקיים כל חכמת מצות 
  

7. צ"ע למה דווקא במקום אחד (רש"י שמואל ב ז ז) העיר על רפיון האות שאחרי ה' השאלה? 

8. מהי כוונת רש"י באיוב "הה"א נקוד פתח ומליצתו לשון תימה"?

שבוע טוב, 

אפ"ר

מקורות: 

רש"י על ה' שהוא "לשון תמיה"

1. רש"י בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק כה ד"ה השופט כל הארץ - נקוד בחטף פת"ח ה"א של השופט לשון תמיה, וכי מי שהוא שופט לא יעשה משפט אמת: 

2.  רש"י בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק לח ד"ה (לח) הברכה אחת - ה"א זו משמשת לשון תמיה, כמו (במדבר יג יט) הבמחנים, (במדבר יג כ) השמנה היא, (ש"ב ג לג) הכמות נבל: 

3.  רש"י שמואל ב פרק ז פסוק ז ד"ה (ז) הדבר דברתי - לשון תמיה הוא לכך הוא נקוד ה"א חטף פת"ח והדל"ת רפי: 

רש"י על ה' שהוא "לשון תימה"

 1.  רש"י בראשית פרשת בראשית פרק ד פסוק ט ד"ה השומר אחי  - לשון תימה הוא, וכן כל ה"א הנקודה בחטף פתח: 

 2.  רש"י בראשית פרשת לך לך פרק טז פסוק יג ד"ה הגם הלום - לשון תימה, וכי סבורה הייתי שאף הלום במדברות ראיתי שלוחו של מקום אחרי רואי אותם 

 3.  רש"י בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק לו ד"ה (לו) הכי קרא שמו - לשון תימה הוא, כמו (לקמן כט טו) הכי אחי אתה, שמא לכך נקרא שמו יעקב על שם סופו שהוא עתיד לעקבני.

 4.  רש"י בראשית פרשת ויצא פרק כט פסוק טו ד"ה (טו) הכי אחי אתה - לשון תימה, וכי בשביל שאחי אתה תעבדני חנם:

 5.  רש"י בראשית פרשת מקץ פרק מב פסוק טז ד"ה (טז)   האמת אתכם - אם אמת אתכם. לפיכך ה"א נקוד פתח שהוא כמו בלשון תימה. ואם לא תביאוהו, חי פרעה כי מרגלים אתם: 

 6.  רש"י במדבר פרשת בלק פרק כג פסוק יט ד"ה ההוא אמר וגו' - בלשון תימה, ותרגומו תייבין ומתמלכין, חוזרים ונמלכין לחזור בהם: 

 7.  רש"י דברים פרשת האזינו פרק לב פסוק ו ד"ה (ו) הלה' תגמלו זאת - לשון תימה, וכי לפניו אתם מעציבין, שיש בידו ליפרע מכם ושהטיב לכם בכל הטובות: 

 8.  רש"י מלכים א פרק ח פסוק כז ד"ה (כז) האמנם - לשון תימה:   

 9.  רש"י יחזקאל פרק כ פסוק ל ד"ה (ל) הבדרך אבותיכם וגו' - לשון תימה וכי כך הגון שבדרך אבותיכם אתם נטמאים ואני אדרש לכם להשיב על שאלתכם: 

 10.  רש"י איוב פרק א פסוק יב ד"ה (ח) השמת  - לשון תימה הוא:  

 11.  רש"י איוב פרק ד פסוק ב ד"ה (ב) הנסה - לשון תימה הבעבור שניסה דבר אליך תלאה בנסיון אחד שניסך בוראך ובא אליך אתה נלאה, ומעתה עצור במילין מי יוכל מלהשיבך: 

איוב פרק ח פסוק ג: הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט 

 12.  רש"י איוב פרק ח פסוק ג ד"ה (ג) האל יעות משפט - הה"א נקוד פתח ומליצתו לשון תימה: 

איוב פרק טו פסוק ז הֲרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד 

 13.  רש"י איוב פרק טו פסוק ז ד"ה (ז) הראישון

(ז) הראישון אדם תולד - הבטרם אדם תולד, ה"א הזאת משמשת לשון תימה לפיכך נקודה בחטף פתח ומליצתו הראשון לאדם הנוצר מאדמה נולדת שידעת לקיים כל חכמת מצות 

 14.  רש"י אסתר פרק ז פסוק ח ד"ה   - לשון תימה הוא לכבוש לאנוס בחזקה כמו (במדבר לב) ונכבשה הארץ: 

 15.  רש"י מסכת חגיגה דף ו עמוד ב ד"ה ומה אני מקיים הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר - לשון תימה, ומשמע שלא הקריבו, לפי שנזופין היו.  

 16.  רש"י מסכת זבחים דף סט עמוד ב ד"ה הלא תכלם - לשון תימה הוא ולשון ק"ו.  

רש"י על ה' שהוא "לשון שאלה"

שופטים פרק ב פסוק כב 

לְמַעַן נַסּוֹת בָּם אֶת־יִשְׂרָאֵל הֲשֹׁמְרִים הֵם אֶת־דֶּרֶךְ יְקֹוָק לָלֶכֶת בָּם כַּאֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֲבוֹתָם אִם־לֹא: 

רש"י שופטים פרק ב פסוק כב ד"ה (כב) השומרים

(כב) השומרים הם - ה"א חטף פתח הוא נקוד לפי שהוא ל' שאלה ונסיון: 

רש"י פעמים רבות מעיר: "בתמיה", והנה רק כמה מהן:

1.  רש"י בראשית פרשת בראשית פרק ג פסוק יא ד"ה המן העץ - בתמיה: 

מהר"ל, גור אריה בראשית פרק ג יא: 

לשון תמיה. ואינו שאלה כמו "ההשיב אשיב את בנך" (להלן כד, ה), שהרי השם יתברך יודע הכל, ולא שייך לשון שאלה. ועוד דאם שאלה - היה לו להשיב 'כן אכלתי', והוא לא השיב רק "האשה וגו'" (פסוק יב):

2.  רש"י בראשית פרשת בראשית פרק ד פסוק יג ד"ה (יג) גדול עוני מנשוא - בתמיה, אתה טוען עליונים ותחתונים, ועוני אי אפשר לטעון: 

3.  רש"י בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק יז ד"ה (יז) המכסה אני - בתמיה: אשר אני עושה - בסדום

4.  רש"י ירמיהו פרק יד פסוק כב ד"ה (כב) ואם השמי' יתנו רביבים - מאיליהם אם לא על פיך בתמיה כל תמיהה הכפולה הראשונה בה"א והשנייה באם כגון הבמחנים אם במבצרים (במדבר יג) הטובה היא אם רעה (שם /במדבר יג/) המאוס מאסת אם בציון געלה נפשך (כאן) אף כאן היש בהבלי הגוים ואם השמים: