2: עוד על חריזה
אוריאל פרנק
נָטַע הָאֵל בִּישֻׁרוּן | ||
|
האם זוהי חריזה של חולם עם שורק, או שר' דוד חסין קרא "ישֻׁרוֹן"? |
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
תאריך: 30 באוקטובר 2016 בשעה 22:15
נושא: עוד על חריזה
אל:
כבר התכתבנו בענין לפני כמה שנים.
יען כי בדף שיש לי בפרשת תצוה מוזכרים עוד יוחנן ברויאר ואוריאל פרנק, אני מוסיף אותם למכותבים כעת.
מוזכר גם דב לנדאו שכתב על היסודות הריתמיים של השירה: תולדות החרוז,
אבל אין לי הדואל שלו אם יש.
אם יש צורך אצלם את הדף, אך לא כעת.
והנה, איזה פלא, מצאתי את ההתכתבות שהגיעה בהגיגים של אליהו:
כט לה וְעָשִׂ֝יתָ לְאַהֲרֹ֤ן וּלְבָנָיו֙ כָּ֔כָה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר-צִוִּ֖יתִי אֹתָ֑כָה חריזה במקרא?!
מכתבי לאוריאל: תוספת הה"א לא נעשתה לצורך חריזה אלא לדמות לצורה כָּכָה.
תשובתו: לא הבנתי את החילוק:
"תוספת הה"א לא נעשתה לצורך חריזה אלא לדמות לצורה ככה."
הלוא זהו הרעיון של חריזה - לדמות צורה לצורה.
מצו"ב מקורות נוספים:
§ חריזה בשירה המקראית:
1. בראשית פרק ד כג: עָדָ֤ה וְצִלָּה֙ שְׁמַ֣עַן קוֹלִ֔י נְשֵׁ֣י לֶ֔מֶךְ הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִ֑י כִּ֣י אִ֤ישׁ הָרַ֙גְתִּי֙ לְפִצְעִ֔י וְיֶ֖לֶד לְחַבֻּרָתִֽי׃
2. במדבר פרק כא כז: עַל-כֵּ֛ן יֹאמְר֥וּ הַמֹּשְׁלִ֖ים בֹּ֣אוּ חֶשְׁבּ֑וֹן תִּבָּנֶ֥ה וְתִכּוֹנֵ֖ן עִ֥יר סִיחֽוֹן׃
3. דברים ח יז וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת-הַחַ֥יִל הַזֶּֽה׃
4. ע"ע במקור ברוך; ר"ר מרגליות מחקרים בדרכי התלמוד וחידותיו, עמ' קב-קד: חרוזים בתלמוד.
5. עצ"מ, פרקי מבוא לס' התלמוד, עמ' 398, 453.
6. קַח-לְךָ֡ חִטִּ֡ין וּ֠שְׂעֹרִים וּפ֨וֹל וַעֲדָשִׁ֝ים וְדֹ֣חַן וְכֻסְּמִ֗ים (יחזקאל ד ט). - משקל: 2, 3 2, 3
§ דב לנדאו, היסודות הריתמיים של השירה, תולדות החרוז, עמ' 107-108.
§ יוחנן ברויאר, "משחקי לשון בספרות חז"ל", לשוננו לעם, מט, ד, אלול תשנ"ח, עמ' 155-167.
ע"כ ממה ששלח לי אוריאל. כל הדוגמאות שהובאו כאן אינן חרוזים מתוך כוונה לחרוז. רק למך דיבר לנשיו בחרוז משובח אם כי לא התכוון לכך. החרוז של המושלים חלש למדי, והלחם של יחזקאל הנביא אינו בחרוזים כלל, אפשר לקבל שיש כאן שלוש קבוצות, אבל המעקב אחרי מספר ההברות הוא דברים בטלים.
בקשר לציון לעיין במקור ברוך של בעל התורה תמימה, מצוין שם (הספר אינו לפני אבל כמדומה זה בכרך המבוא, בכל אופן יש לספר מפתח שנדמה שאפשר לאתר ממנו את המקום. ולבעלי אוצר החכמה אין זו כלל בעיה), את דברי התלמוד בחולין צה ב בעא מיניה רב הונא מרב בחרוזין מהו א"ל אל תהי שוטה בחרוזין הרי זה סימן איכא דאמרי אמר רב הונא אמר רב בחרוזין הרי זה סימן. ע"כ מהתלמוד.
דברי התלמוד מתפרשים במי ששולח בשר ע"י גוי, וחושש להחלפה אם יכול לסמוך על זה שהבשר נשלח בצורה של חרוזים והגיע באותה צורה אם זה סימן שהגוי לא החליף (כי אין הוא מעלה בדעתו שזה סימן מוסכם, ולכן הוא לא יטרח לחרוז את הבשר המוחלף). תשובת רב היא שודאי שהוא סימן! וזו שטות להסתפק בזה.
כנראה בזמנו של התורה תמימה היו קוראים לחרזן שהיה מחבר חרוזים ללא קשר הגיוני "שוטה בחרוזים", על פי דברי התלמוד האלה. אבל המקור ברוך (תורה תמימה) אגב שיטפיה[1] מפרש שרב מתקיף את רב הונא "שוטה בחרוזים" וכאילו יש מקור כבר בדברי התלמוד לחריזה!
כבר ראינו במקומות אחרים בספר מקור ברוך שאומר דברים רק כמתעתע. ודוגמה זו מצטרפת יפה עמהם.
אליהוא
From: Eliyahu Levin [mailto:eliy...@gmail.com]
Sent: 27 Oct 2016 8:49 PM
To: שנון
Cc: mdb 0
Subje...שפתיים יישק!
מזמן טענתי שהצורה האומנותית של חריזה
וגם של אקרוסטיכון
אינן מזמן המקרא
נדמה לי שהקליר הוא החרזן הראשון
ויעוין בקולמוס סוכות במאמר של שמואל לוינסון
וגם נגע שם בתקופתו (אינני בטוח אם הדברים שם על זמן הקליר של לוינסון)
אליהו
בתאריך 27 באוקטובר 2016 בשעה 19:21, מאת דוד כוכב <da...@darga.org.il>:
כל דברי למך הם בגוף ראשון, כך שלא פלא שמסתיימים בחיריק.
וככלל לגבי חרוזים, כגון בככה-אותכה, אם נחשב את שכיחות החרוזים לעומת מספר הפסוקים שבהם אין חרוזים, וגם את מספר ההברות הקיימות ולכן את הסיכוי להמצאות חרוז, נמצא שחרוז אחד בין רבים אינו מצביע על כוונת חריזה. לשירה המקראית יש מאפיינים אחרים.
בתאריך 27 באוקטובר 2016 בשעה 18:32, מאת מרדכי <mordo...@gmail.com>:
נתעוררתי ע"פ מש"כ בספר תורת הטעמים על פסוק האזנה אמרתי (ע"ש), שבעצם למך דיבר כאן ממש בחרוזים:
עדה וצלה - שמען קולי,
נשי למך - האזנה אמרתי;
כי איש הרגתי - לפצעי,
וילד - לחבורתי.
כשבאתי למנות את מספר ההברות שבכל בית מצאתי שאמנם אין זה מתאים למשקלים המקובלים של יתדות ותנועות, אבל אם נמנה את השוואים הנעים כהברה א"כ יצא ממש נפלא:
עדה וצלה - שמען קולי, = 10תנועות
נשי למך - האזנה אמרתי; = 10 תנועות
כי איש הרגתי - לפצעי, = 8 תנועות
וילד - לחבורתי. = 8 תנועות
ממש נפלא, וזה מתאים כמובן רק לגירסא הנכונה של האזנה בשווא נח!
שאלתי היא האם יש בזה משהו או שאפילו משהו אין בזה.
מעין זה:
ועשית לאהרן ולבניו ככה,
ככל אשר צויתי אתכה.
ממש חרוזים, ואולי זה הטעם שכתוב 'אותכה' ולא 'אותך'.
אמנם שם אין זה מתאים בהברות.
בברכה מרובה
מרדֳכי
בתאריך 27 באוקטובר 2016 בשעה 22:44, מאת שנון <EL...@saad.org.il>:
אין לי מושג. חדש לי.
צריך לראות דוגמה לפני שנחליט מה טיבו.
אני רק מקוה שאין זה משהו שממציא משמעות לטעמים מעבר לתפקידם התחבירי. כבר היו כאלה.
אליהוא
Cc: אליהוא שנון
Subject: Re: יצא ספר חדש
מי המחבר?
בתאריך 27 באוקטובר 2016 בשעה 0:54, מאת mdb 0 <mdb...@gmail.com>:
"תורת הטעמים" ללמוד את התורה, ע"פ טעמי המקרא.
[1] ומותר גם לחשוד בו שהוא מתעתע במזיד...
מאת: Gilad Harshoshanim <gilad.har...@gmail.com>
תאריך: 26 במאי 2015 בשעה 22:42
נושא: Re: [רוחב לשון] לדף היומי: נדרים פרק א משנה א: חריזה במשנה
אל: frank...@gmail.com, אוריאל פרנק <uriel...@gmail.com>
--· האם מוכר לכם דיון ומקורות על חריזה במשנה?
מתני'.
כל כינויי נדרים כנדרים,
וחרמים - כחרמים,
ושבועות - כשבועות,
ונזירות - כנזירות.
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף ב עמוד ב
... וליתני כינוי שבועות בתר נדרים!
איידי דתנא נדרים דמיתסר חפצא עליה,
תנא נמי חרמים דמיתסר חפצא עליה,
לאפוקי שבועה דקאסר נפשיה מן חפצא.
היה מקום לתרץ שהתנא התחשב בחריזה בסידור דבריו, אך עדיין יש מקום לקושיית התלמוד: היה מקום לשנות כך:
כל כינויי נדרים כנדרים,
ושבועות - כשבועות,
וחרמים - כחרמים,
ונזירות - כנזירות.
וגם זו חריזה תקינה (אב, אב), ולכן תירצו שהעדיפו משיקול תוכני את החריזה הזו (אא, בב).
אוריאל פרנק
מה דעתכם על חרוזים אלה:
|
וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת |
עַל־יָדֶ֑ךָ |
|
וְהָי֥וּ לְטֹֽטָפֹ֖ת |
בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ. |
|
|
|
|
וּקְשַׁרְתֶּ֨ם אֹתָ֤ם לְאוֹת֙ |
עַל־יֶדְכֶ֔ם |
|
וְהָי֥וּ לְטֽוֹטָפֹ֖ת |
בֵּ֥ין עֵֽינֵיכֶֽם. |
אוריאל פרנק
יפה יפה! וכל זה עוד שנים רבות לפני "ההמצאה הרשמית" של החרוז
אליעזר כמוֹן