הפסוקים שהוזכרו מפרשת נוח מחולקים (רובם) על ידי טפחא. חלוקה בעזרת אתנחתא הייתה יוצרת סמיכות של אתנחתא וסילוק (סוף-פסוק), שהיא כשלעצמה חריגה עוד יותר (ואת מקומות המצאותה די קל לאפיין).שאלה קשה יותר היא לגבי פסוקים שמתחלקים בערך באמצעם על ידי זקף במקום אתנחתא.בכל אופן ניתן למצוא מספר כללים להעדפת חלוקה על ידי מלך (מעבר לשאלת המרחק מסוף הפסוק). לכל כלל ניתן לדון בסיבות ובתנאים להופעתו.אחד הכללים, הרלוונטי למקרה הזה, הוא הגדלת ההסתברות לחלוקה על ידי מלך כאשר מדובר ברשימות (במקרה הזה מדובר ברשימת שמות), כל עוד הפסוק מאפשר זאת מבחינת אורכו. הגדרה של "רשימות" כוללת מקרים שבהם בפסוק נמנים מספר פריטים בעלי חשיבות דומה, או מקרים של פסוקים סמוכים שבכל פסוק נמנה פריט אחד מתוך הרשימה.יובל2016-11-13 14:52 GMT+02:00 Ronit Shoshany <roni...@biu.013.net.il>:הפסוק תמיד מתחלק לשני חלקים. אם לא באתנח אז בזקף או בטפחא. מה שקובע מי הטעם המחלק הוא כמה גורמים, ובהם המרחק של מקום החלוקה העיקרי מן הסילוק. רחל משיח עסקה בזה בעבודת הדוקטור שלה.
רוניתOn Nov 13, 2016 2:11 PM, "Eliyahu Levin" <eliy...@gmail.com> wrote:בינתיים אני מפנה לחברים נוספים'סבה תחבירית' לא מספקבעצם השאלה היאלפום ריהטא הטעמים/בעלי הטעמים התאמצו מאוד לחלק כל פסוק ל 2כשבאמצע אתנחתא ובסוף סוף פסוק.פסוקים רבים ובהם אף כאלו שהאתנחתא במילה הראשונה או במילה לפניהאחרונה מוכיחים עמדה זו.ובינתים צריך עיוןגם האתנח בראש הפסוק או לפני הסילוק צריכים הסבר.צריך לומר שיש סיבה תחבירית מיוחדת, וקשה לקבוע בזה כללים[כנראה אי אפשר]אליהובתאריך 7 בנובמבר 2016 בשעה 22:42, מאת יואל נוימן <05243...@googlemail.com>:בינ"ולכ'ה"ה אוריאל פרנק נר"ורוב שלומות וברכהשמא תוכל לקדמני בהבנת הסוגיא דלהלן :עיתים רבות אני מתעניין בפסוקים שאין בהם אתנחתא.לפום ריהטא הטעמים/בעלי הטעמים התאמצו מאוד לחלק כל פסוק ל 2כשבאמצע אתנחתא ובסוף סוף פסוק.פסוקים רבים ובהם אף כאלו שהאתנחתא במילה הראשונה או במילה לפניהאחרונה מוכיחים עמדה זו.ואעפ"כ יש לנו פסוקים אפילו בני 14 מילים ללא אתנחתא.דוגמה לדבר עברנו בפרשת נח בפרק י' מפס' י"ג עד י"ז חמשה פסוקים ברצףללא אתנחתא . ומהם שנים בני 10 מילים.האם אתה יודע פשר דבר ו/או מכיר חקירה בנושא ?והיה זה שלום.יואל נוימןיצהר